50 בתי ספר בישראל מציגים 100 אחוזי זכאות לבגרות, שלושה מהם – שניים ערבים ואחד דתי-חרדי – נמצאים בחיפה. דני נישליס יצא לבדוק איך הם עושים את זה, והאם זו אכן הדרך הנכונה

מערכת רדיו חיפה פרסום: 22:05 - 15/07/19

הכותרת ב"ידיעות אחרונות" בישרה היום: ״התיכונים שהגיעו ל-100 אחוזים לבגרות״. אתם חייבים להודות שבית ספר ש-100 אחוז מתלמידיו הם זכאים לבגרות הוא בית ספר שראוי לכל הברכות, התשואות והכבוד, וגם תשומת לב תקשורתית ראויה. השאלה הראשונה שצצה היא, איך הם עושים את זה? אבל לפני כן, העיניים נודדות ומה מחפשות? מי מבין המצטיינים הוא משלנו? מיהם בתי הספר החיפאים הראויים למחיאות הכפיים שלנו? מוכנים להפתעה? הנה זה בא. אגב, אני ״בטוח״ שאתם מכירים את שלושתם ויודעים בדיוק מיהם.


בית הספר האורתודוקסי-ערבי: שיעור באהבה

יום פתוח בטכניון 728_90

לא הריאלי, לא ליאו באק, לא עירוני ה׳, לא אליאנס. את כולם עובר בקלילות בית הספר האורתודוקסי הערבי, שהוכרז היום כבית הספר המוביל במדינת ישראל בשיעורי הזכאות לבגרות. מהנתונים של משרד החינוך עולה, שלא רק ששיעור הזכאים לבגרות מהלומדים בכיתות י"ב הוא 100 אחוז, אלא גם ששיעור המצטיינים מהלומדים בכיתות י"ב עומד על 42 אחוז. כמו כן, נתוני משרד החינוך מראים ששיעור העוברים את מבחני הבגרות באנגלית ברמה גבוהה הוא 100 אחוז; וגם ששיעור העוברים את מבחני הבגרות באזרחות, בהיסטוריה ובעברית בכל הרמות עומד על 100 אחוזי הצלחה.

אז איך הם עושים זאת נכון? "תחום החינוך מהווה ערך עליון בחברה; לא רק מבחינת קריירה, אלא גם מבחינת החשיבה ויחסי האנוש", אומר מנהל בית הספר, אדוארד שיבאן, "בית הספר האורתודוקסי הערבי בחיפה שם לו למטרה להעשיר את התלמידים בתחומי החברה והחינוך, נוסף על מחויבותו למצוינות בלימודים. החזון של בית הספר הוא נטיעת אהבה לידע, להרחבת האופקים ולהעלאת המודעות המוסרית והחברתית שלהם. בית הספר מארגן ומקיים מגוון רחב של פעילויות בנושא מנהיגות, ואירועים מיוחדים לזכויות אדם, צדק ושוויון״.

יום פתוח בטכניון 320_100
תלמידים כותבים | צילום (אילוסטרציה): Shutterstock
צילום (אילוסטרציה): Shutterstock

אבל אני מרגיש, שיש כאן קצת יותר. יש כאן תבלין שחסר בבתי הספר הגדולים, הן העירוניים והן הפרטיים – אהבה: אהבת המורה לתלמיד, אהבת התלמיד לבית הספר, הכבוד למקצוע וללימודים, הכבוד למורה (דבר שכל כך חסר היום) והחדרת הרצון להגיע למקום הראשון בכל דבר. בכלל, משהו שם באוויר בית הספר האורתודוקסי מוציא שנה אחר שנה מצטיינים. זה לא אירוע חד פעמי. וכן, הוא לא שייך למערכת החינוך, לא הארצית ולא העירונית, אלא למערכת החינוך המעולה של הכנסייה. לכו ותבינו איך זה קורה, אבל זו המציאות. בית הספר התיכון המוביל בחיפה הוא ערבי ולא קשור לשום ״אבא ואמא״ ממלכתיים עירוניים, משופעי תקציבים. הם עושים הכל לבד עם תמיכה כספית מסוימת של הכנסייה, והמון אהבה וכבוד למקצוע. בית הספר האורתודוקסי נמצא בעיר התחתית, יותר מ-65 אחוז מתלמידיו הם מוסלמים, בהם בדואים מכל הארץ. השאר נוצרים ודרוזים. זוהי מעין גרסה ערבית לפנימייה הצבאית שליד בית הספר הריאלי, המציעה לתלמידים מכל הארץ לימודים איכותיים, בעיקר לילדי האליטות. הוא ידוע בבחינות הכניסה הקשות ביותר אליו, שבהן נפסלים כ-60 אחוז מהנרשמים. "משמח אותי יותר ש-45 אחוז מהתלמידים קיבלו ציון ממוצע של 100 או יותר בבחינות", מציין שיבאן, "תלמיד שלנו נדרש קודם כל ללמוד לחמש יחידות בגרות בעברית, כשהדרישה של משרד החינוך היא מינימום של שתי יחידות. תוסיף לזה שלוש יחידות ערבית, חמש יחידות אנגלית, חמש מתמטיקה, שתיים היסטוריה ואחת של אזרחות, והגענו ל-21 עוד לפני שהתלמיד בחר את המגמה העיקרית, למשל שילוב של פיזיקה ואלקטרוניקה, שביחד הן 15 יחידות". בגלל ערבוב העדות והקהילות הדתיות, אין בבית הספר הזה לימודי דת. בבית הספר יש דגש גדול על המשמעת, וההורים חותמים על תקנון ההתנהגות של התלמידים; ולכן, חוקי המשחק ברורים – תלמיד שעובר על כללי התקנון מסולק. "אנחנו אוסרים על אלימות מכל סוג, עם דגש על אלימות מילולית על רקע עדתי או דתי", אומר שיבאן, "תלמיד מקבל שתי אזהרות ובפעם השלישית הוא מסולק. היה לנו מקרה בשנות ה-90 עם שולמית אלוני, כשהיתה שרת החינוך; היא התערבה כשסילקנו תלמיד שלהוריו היו קשרים ודרשה להחזירו ללימודים. הבהרנו בנימוס שאנחנו בית ספר פרטי ואמרנו שעדיף להיסגר מאשר להחזיר תלמיד אלים ללימודים".

למרות ההשתדלות, באורתודוקסי יש אווירה פחות סטרילית מאשר בנזירות נצרת ומעט יותר "רעש ישראלי" במסדרונות ובחצר. עם זאת, התלבושת היא אחידה וחל איסור על פירסינג, קעקועים וחולצות בטן. התלמידים גם יודעים שיש תנאי בסיסי לעריכת מסיבה מעורבת של בנים ובנות – נוכחות של כמה מורים. שיבאן מודה שקיים מתח מסוים לנוכח השאיפות של מועצת התלמידים לקבל יותר חופש ולהיות יותר מעורבת בקבלת החלטות. ההנהלה מסכימה לשמוע את התלמידים, אבל היא מפנה אותם לתקנון הקשוח של בית הספר. "לתלמידים יש אפשרות פעם בשנה להשפיע על שינוי תקנון במשא ומתן מול ההנהלה", אומר שיבאן.

אז מה היה לנו פה? בחינות כניסה נוקשות ביותר, משמעת ברזל, עד כדי סילוק תלמיד מבית הספר בגין עבירות משמעת חוזרות, דרישות גבוהות לציונים גבוהים, מורים טובים ומשקיעים, ערכים נוספים מעבר להישגים בלימודים, מתן כבוד למורה ולבית הספר וכן… להצליח בכל מחיר.


בית הספר לנזירות נצרת: שאיפה למצוינות

לעומת בית הספר האורתודוקסי, שהוא מוסד יווני-אורתודוקסי, אחיו, עוד בית ספר חיפאי ערבי מצטיין, בית הספר לנזירות נצרת, הוא מוסד קתולי השייך לכנסייה הקתולית – היינו, כפוף ישירות לאפיפיור; לא פחות ולא יותר. גם הוא גאוות העיר חיפה: גם אצלו יש 100 אחוז זכאים לבגרות, כך התפרסם היום. כבר בשנת 2002 נרשמו בנזירות נצרת (רק) 98 אחוזי זכאות לתעודה; במקום השני בחיפה, היה אז ליאו באק עם 96 אחוז, והריאלי דורג במקום החמישי, עם 90 אחוז. מדובר אמנם בשני בתי ספר פרטיים, אך בניגוד למקבילם היהודי, בית הספר הריאלי, שבו שכר הלימוד הוא בין 10,000 ל-25,000 שקל לשנה (נתון הלקוח מתוך אתר בית הספר הריאלי, ד"נ), כאן גובים רק 1,200 שקל לשנה, וממוצע ההצלחה בבגרות, כמו של התיכונים בכל הארץ, הוא בסביבות 58 אחוז בלבד. בשנת 2002 נרשמו בבית הספר נזירות נצרת 98 אחוזי הצלחה בבגרות, במקום השני בחיפה היה ליאו באק עם 96 אחוז, ושלישי בית הספר האורתודוקסי עם 95 אחוז. בית הספר הריאלי דורג אז במקום החמישי, עם 90 אחוז. והיום, כפי שפורסם, 100 אחוז מתלמידיו זכאים לבגרות.

בראש בית הספר עומד מנהלו המסור, בסאם ג׳מאל. במחקר שעשתה לפי כמה שנים אריס באשרה, היא חקרה את מצבו של החינוך הקתולי בארץ. היא הגיעה לכמה מסקנות מעניינות בנוגע לבית הספר לנזירות נצרת בחיפה: אחד הממצאים העיקריים שעלה, היה קשור במידת התפתחות החינוך הדתי, לעומת החינוך הלאומי תחת השלטון העות'מאני והמנדט הבריטי. עם הקמתם של בתי הספר בידי הנזירות האירופאיות בתקופת השלטון העות'מאני, הועברו תכנים דתיים קתולים לתלמידות המקומיות בלבד, שכן כל מטרת הנזירות היתה להרחיב את הפעילות המיסיונרית בקרב האוכלוסיה הערבית הנוצרית המקומית. אלא שעם תום מלחמת העולם הראשונה ותחילת המנדט הבריטי, ומעברם של בתי הספר הערביים הלא דתיים לבניינים חדשים, הפעילות החינוכית בהם התרחבה. בין השאר נעשו שינויים בתכני הלימוד, שהותאמו לאוכלוסייה המקומית; הוכנסו מורים חילוניים; והם הפכו מבתי ספר יסודיים לבתי ספר של 12 שנות לימוד מהגן ועד התיכון. לעומתם, בית הספר לנזירות נצרת נשאר תחת פיקוחם של הוותיקן והפטריארך הלטיני, שמרן עם ערכים חינוכיים דתיים נוקשים. דהיינו, בית הספר לנזירות נצרת היה כפוף ישירות למוסד הוותיקן ולאוטוריטה האפיפיורית הידועה בשמרנותה וערכיה הדתיים הנוקשים.

תלמידים מצביעים | צילום (אילוסטרציה): Shutterstock
צילום (אילוסטרציה): Shutterstock

שאלתי את מי שהיה ראש העירייה, יונה יהב, מהן הסיבות להצלחתם של שני בתי הספר הערביים, לעומת ההצלחה הפחותה של בתי הספר היהודים בחיפה. יהב ענה ללא היסוס, ש״זו חכמה קטנה ביותר. הם סלקטיביים, מקבלים רק את השפיצים מכל הארץ. אצלי אסורה היתה הסלקציה וההנשרה, כולם מתקבלים וכולם מסיימים. בתי הספר המדוברים מסלקים תלמידים נכשלים או כאלה עם בעיות התנהגות באמצע השנה, ובתי הספר הציבוריים שלנו חייבים לקבלם. אני ממש לא מתפעל״. הקשיתי ושאלתי, אם מעבר לביקורת שחלקה אכן מוצדק, האם הם בכל זאת עושים משהו נכון? ״תסתכל על בתי הספר המיוחדים שלנו, שבהם מתרכזים על פי החלטה של העירייה השפיצים, ותראה ביצוע. אבל אסור לשכוח שהפלסטינים הם היהודים של הערבים; מוכשרים ויודעים ללמוד, עוברים היום תהליך של ישראליזציה, שבא לידי ביטוי במשפחות קטנות, ושימת דגש חזק על לימודים. דיקנית לימודי המוח בחיפה היא ערביה מעוספיה, שהוריה לא יודעים קרוא וכתוב״.

גם יהב לא יכול להתחמק מהנקודה המרכזית, והיא הרצינות שבה לוקחים התלמידים הערבים את הלימודים, מידת ההשקעה והרצינות שהם מייחסים ללימודים והשאיפה למצוינות. מספיק באלה כדי להסביר את הפער שאליו התוודענו היום.


אלפנת צביה: האמונה והמעוף

אולפנת צביה לבנות דתיות, לחינוך העל יסודי, נמצא בהדר הכרמל וקם בשנת 1977. גם בית ספר זה, שרובנו כלל לא מכיר, נמצא ברשימת בתי הספר ש-100 אחוז מתלמידיו זכאים לבגרות. איננו יודעים הרבה על בית הספר הזה, אבל ההצלחה שלו נוגדת את התפיסה הרווחת בציבור, שהמגזר הדתי-חרדי לא שם דגש חזק על לימודי הליבה. התוצאות מוכיחות שההפך הוא הנכון: הם נמצאים בין המצטיינים והמצטיינים ביותר.

את בית הספר מנהיג בבטחה הרב יואב ברי. אולפנת צביה היא אולפנא תורנית, שש-שנתית, המשרתת את האוכלוסיה הדתית בחיפה ובסביבתה. האולפנא צועדת לאורו של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, מצמיחה את תלמידותיה באהבה גדולה לעבודת ה', למנהיגות חברתית ולמיצוי יכולות, והכל באהבה, באמונה ובמעוף. גם להם אנחנו שולחים היום ברכה חמה.

תלמידה משתמשת בטלפון | צילום (אילוסטרציה): Shutterstock
צילום (אילוסטרציה): Shutterstock

זה הסיפור על רגל אחת. יש לנו 50 בתי ספר במדינת ישראל ש-100 אחוז מתלמידיהם זכאים לבגרות, שלושה מהם נמצאים בחיפה. שניים מהם הם ערבים ואחד דתי-חרדי. איך זה קורה? ניסיתי להסביר מעט את התמונה, אבל אני לא בטוח שירדתי לעמקם של דברים. זו תמונת המצב וכפי שרמז יהב, עלינו ללמוד מכך. ויש מה ללמוד.