מרד קרית חיים

 

ביום שלישי בלילה בשיא המהומות, כשהעצים המקיפים את משטרת זבולון עולים באש ועל שער התחנה מדפקים מאות צעירים זועמים רעולי פנים, ובחדר המיון ברמב"ם מצטופפים זה לצד זה עשרות שוטרים ומפגינים שנפצעו כתוצאה מהעימותים הקשים שפרצו כבר יום קודם בצמתים המחברים בין חיפה לקריות – חזרתי לרגע אחד במנהרת הזמן הפרטית שלי שישים שנה אחורה.
גם אז זה קרה בחודש יולי, גם אז ירי של שוטר פתח את המוגלה. גם אז זה קרה בשכונה חיפאית, אז ביולי 1959 קראו לזה מרד ואדי סאליב.
השבוע קראתי לזה בשידור חי "מרד קרית חיים". דמיינתי שאני עומד בשנת 59 עם מיקרופון ומצלמה ומשדר מסביב לשעון את הזעם שהתפרץ אז אצל עולי צפון אפריקה.
דמיינתי שהמצלמה זזה ברחובות הוואדי ומעבירה את סיפורו של עקיבא יעקב אלקריף, הסבל שנעצר אז בקפה רוזיליו רק בגלל מוצאו, שום סיבה אחרת.
מעצר שהצית מרד אזרחי צודק והיסטורי, מחאה מול שלטון האליטה האשכנזית של מפא"י.
ביולי 59 המחאה בוואדי סאליב הציתה מהומות דומות גם במגדל העמק, בבאר שבע ובטבריה. גם שם יצאו יוצאי צפון אפריקה למרד מול השלטון המנותק ממצוקתם.
ביולי 2019 המחאה בקרית חיים התפשטה לעפולה, קרית מלאכי, יוקנעם וגם לתל אביב. שוב אותה זעקה על אפליה, אבטלה ועל ניתוק מוחלט בין שלטון השמפניות הוורודות, שלטון הסיגרים ורכבי השרד למצוקת העם.
למצוקה של עדה השולחת את בנותיה ובניה ליחידות העילית בצה"ל, מצוקה של יהודים שעברו גיהנום עד שהגיעו אל הארץ המובטחת. יהודים, דם מדמנו.
הימים הם ימי בחירות והם זמן טוב לחשבון נפש. למנחם בגין, שהואשם ע"י בכירי מפא"י שדחקו את המזרחיים ושיכנו אותם בבתים נטושים של ערבים, בתנאי מחייה של בהמות, הכל רק חלילה שלא יגורו איתם בקיבוץ או בתל אביב.
לקח 18 שנים מפרוץ המרד בוואדי סאליב עד המהפך של 77, וזה בדיוק ההבדל הקטן בין המרד ב-59 למרד ב-2019. אז היה את מנחם בגין והיום אין.
בעוד חודשיים יבואו בחירות ואחריהם כנראה שהניתוק בין השלטון לעם רק יעמיק. האתיופים ימשיכו לסבול מאפליה, אבטלה וסלקציה במועדוני לילה, את הבדואים לא יקבלו לגור בקיבוץ ועל הדרוזים ימשיכו לעבוד בעיניים.
מרד קריית חיים, מרד ואדי סאליב – קווים מקבילים.