פחות מחודשיים לבחירות לכנסת, וזה הזמן להחליט איזה פתק ישרת את האינטרסים של תושבי העיר. לדני נישליס יש תשובה אחת ברורה

מערכת רדיו חיפה פרסום: 17:54 - 18/02/19

נותרו עוד פחות מחודשיים לבחירות הכי משעממות והכי צפויות שאני זוכר מעודי. ב-40 השנים שבהן סיקרתי מערכות בחירות רבות, הן ארציות והן מקומיות, אני לא זוכר מערכת בחירות אחת שהיתה כל כך ברורה, צפויה, ללא מתח אמיתי, ואני מניח שגם ללא שינויים מהותיים במפה הפוליטית. כי את מי באמת מעניין אם אורלי לוי תחבור לבני גנץ ומי ישלוט בבצלאל סמוטריץ׳ (רמז: אף אחד). בשעה כשרבים חשים באוויר שמה שהיה הוא מה שיהיה, ושמפץ גדול לא יהיה פה, אני שואל את עצמי כחיפאי מלידה, למי לתת את קולי?

בנימין נתניהו | צילום: Amos Ben Gershom, לע"מ
לא משנה מי יחבור למי. בנימין נתניהו | צילום: Amos Ben Gershom, לע"מ

בבחירות האלה מה יותר חשוב לי, ביטחוני הלאומי כעם, או ביטחוני האישי, הכלכלי והחברתי כתושב חיפה? אני לא יודע מה חושבים מרבית החיפאים, אבל אצלי התשובה היא די ברורה. מאחר ואני סמוך ובטוח שביטחון ישראל מופקד בידיים הכי טובות, מראש הממשלה הנוכחי וזה שגם ימשיך, דרך צבא חזק ומפקדים מעולים, אין לי אלא להצביע עבור מי שיעשה את חיי וחיי ילדי ונכדי כאן בחיפה לטובים יותר. לצורך כך, קל מאוד לנתח את פני הדברים. אם יש בחיפה אישיות ממלכתית מרכזית שתדאג לצרכים שלי מסביב לשלחן הממשלה, כי אז אתן לו את קולי, בתקווה שאכן ימלא את הציפיות שלי כאזרח חיפה. הוא ידאג ליותר משאבים לזוגות צעירים, לבריאות, לחינוך, לשיפור דרסטי באיכות הסביבה וכן, גם להגברת מקורות התעסוקה.

יום פתוח בטכניון 728_90

במקרה שלפנינו עוד יותר קל לי לקבל החלטה, ואתם מבינים בשלב הזה למי אני מכוון. משה כחלון, שידו היתה ארבע שנים על השיבר של המדינה ונשא בתפקיד הכלכלי החשוב והמשפיע ביותר בממשלת ישראל, הוא תושב חיפה. הוא מילא את תפקידו בהצלחה רבה, תוך גילוי חמלה לכל השכבות החלשות, החיילים, הזוגות הצעירים ועוד. צר לי שהדברים נעלמים קצת מעיני הציבור הרחב, שאינו זוכר ברגע האמת מי באמת עבד בשבילו בארבע השנים שעברו. למי באמת היה אכפת מהאזרח הקטן, זה שרץ מטופס לטופס ולא יכול לממן צהרון לילדים. אבל עיקר העיקרים הוא המבחן של עשייה למען חיפה. ליוויתי את מעשיו של כחלון למען תושבי העיר בשנים האחרונות, ויש לי הרבה דוגמאות.

משה כחלון | צילום: דוברות כולנו
משה כחלון | צילום: דוברות כולנו

הנה סיפור קצר. לפני כשנתיים נאלצתי לשהות כמה ימים בבית החולים רמב״ם. באחד הבקרים קפץ השר כחלון לרמב״ם בעניין אישי ואחר כך בא לבקר אותי לשעה קלה. בין השאר סיפרתי לו על היחס יוצא הדופן שאני מקבל כאן, וגם שמנהל בית החולים, פרופ׳ רפי ביאר, ביקר אותי אתמול וסיפר לי על מצוקות בית החולים. בניית מגדל המחקר שנבנה ועומד על תילו נעצרה. אי אפשר להמשיך לבנות אותו כי תקציב מובטח ממשרד הבריאות, 30 מיליון שקל, לא משוחרר יותר מחצי שנה. אחר כך התברר לי שבדרכו לחניה, עצר כחלון אצל ביאר לברר אם זה נכון. אני יודע שהוא אישית התחרפן ואף אמר שמערכת הבריאות צריכה סוף סוף להבין שהיא לא פועלת רק בגוש דן. באותו סוף שבוע, הופיעה בשער של ״ידיעות חיפה״ הכותרת ״השר כחלון העביר לרמב״ם 24 מיליון שקל״. חמישה ימים. זה כל הסיפור כולו, שלא לדבר על הסכם הגג עם עיריית חיפה, על העברת 14 מיליארד שקל לבנייה ולתשתיות, טיפול נמרץ מאחורי הקלעים בבעיות הסביבה במפרץ, הקמת בית משפט כלכלי בחיפה ועוד ועוד.

יום פתוח בטכניון 320_100
הקריה הרפואית רמב"ם | צילום: צבי בן ישי, מתוך ויקיפדיה
כחלון העביר 24 מליון שקלים. הקריה הרפואית רמב"ם | צילום: צבי בן ישי, מתוך ויקיפדיה

ברור לי לגמרי, וגם הגיוני, שכל אחד יטיל את הפתק המתאים לו; אבל במקרה המיוחד הזה, כשהתוצאות כבר ידועות, פחות או יותר, כדאי לחשוב עוד פעם עלינו כתושבי חיפה, מה ייצא לנו מזה שנטיל את הפתק, כן! זה לא יהיה רק כן לכחלון, זה יהיה כן לחיפה!