יחיד ומיוחד: מק דיויד בנווה שאנן חוגג 40 שנה

ברית המועצה התפרקה, צ'רנוביל התפוצצה, המחשב האישי הראשון יצא ודיסקו הייתה המוזיקה השלטת – הרבה השתנה מאז שנות ה-80 אבל דבר אחד נשאר קבוע, סניף מק דיויד בכיכר זיו שחוגג השנה 40 שנה להיווסדו. "למה אנשים עדיין באים?" שואל אניס רוחאנא, בעלי הסניף, ועונה: "בגלל הטעם, והמחיר".

מק דויד נולדה בשנת 1978 כרשת המבוגרים המהווה הלחם ישראלי-אמריקאי. "השם דיוויד הגיע מאחד השותפים המקוריים שקוראים לו דוד, והמק היה רצון להידמות למקדולנדס שעוד לא פעלה בישראל בשנים האלה". היעדרותה של הרשת הגדולה, השאירה למק דיוויד חלל ריק לפעול בו ובשיאה הגיעה ל-28 סניפים בפריסה ארצית כאשר בחיפה היה אפשר למצוא 4 סניפים שונים, במרכז הכרמל, לב המפרץ וזה שבכיכר זיו.

"כשפתחנו, האנשים היו עומדים בתור. האנשים לא היו באים רק לאוכל אלא גם לגרד", נזכר אניס ונוגע בזיכרון קולקטיבי משותף לכל נו"שניק. "זה היה אטרקציה של ממש, אנשים היו זוכים בהמבורגר, צ'יפס בארוחה ותמיד היה איזה טריק יפה – מחלקים חולצות, כובעים, מתנות, אנשים אהבו את זה".

כרטיסי הגירוד נעלמו וגם המתנות אבל המכה הגדולה הגיע כאשר אימפריית ההמבורגרים האמריקאית, שאליה רצו להידמות, עשתה עלייה ארצה. "מקדונלדס נכנסו לארץ בשנות ה-90 וזה מה שהפריע לרשת שלנו להתפתח. בכל מרכז מסחרי, הם באו ועשו סניף שלהם, ומקדונדלס זה אימפריה, זה לא מק דויד".

אז איך דווקא אתם נשארתם הסניף האחרון של הרשת?

"מכירים אותנו בשכונה, מק דויד זה סימן היכר של נווה שאנן. אנחנו דואגים להישאר נאמנים לסיסמא שלנו – אוכל טוב, מחיר טוב וכמובן שירות טוב".

"אם לא הייתי אוהב, לא הייתי עובד כאן"

וכשאניס אומר שירות טוב הוא מתכוון לבן אדם אחד, פרצוף מוכר לכל אחד שמרכז זיו היה הבילוי שלו בתור ילד, איהאהב רוחאנא, קרוב משפחתו של אניס והאיש שהצטרף בשנת 1988 לעסק. הוא עבד עד 2003, לקח הפסקה אך הקורונה החזיר אותו הביתה, למק דויד. "גם כשלא עבדתי פה הרבה שנים, אנשים מכירים אותי באופן אישי", הוא אומר ונזכר בימים היפים של הרשת: "היינו עובדים פה 4 אנשים במשמרת, שתי משמרות ביום. כשאנחנו פתחנו לא היה עסקי אוכל מסביב, היינו פה לבד. אחרי זה הגיעו ננדוס, פיצה מטר, צו האופנה, בית קולנוע ולא הייתה כיכר, הייתה מזרקה. הכל זמני, חוץ מאיתנו".

איהאהב בן ה-54, היה בן 18 כשהחל לעבוד בסניף. "אנשים באים אלי אומרים לי 'אני זוכר אותך פה ילד' וזה נכון, סיימתי את התיכון ובאתי לעבוד. היום כבר אומרים לי 'אני בא בשבילך', בגלל הגישה, בגלל השירות, בגלל שאני נותן כבוד לכולם, מקטן ועד גדול". "מק דויד ימשיך עוד 40 שנה?" אני שואל אותו לסיום, "אם ימשיך ככה אז יחזיק, זה יהיה חלום".