כמעט 50 שנים אחרי מלחמת יום הכיפורים, הלוחם בחזית מצא את הילדה החיפאית שכתבה לו מכתב – עליו שמר כל השנים. את הקשר בניהם הם מתכוונים לחדש: "מסוג הסיפורים שיכולים לקרות רק במדינה שלנו"
היא: ילדה בת 5 מחיפה שנתבקשה לכתוב מכתב עידוד ללוחמים בחזית בזמן מלחמת יום הכיפורים. הוא: נהג טנק בן 19 ששירת כלוחם במצרים ולאחר מכן ברמת הגולן שענה למכתבים שקיבל. היום, כמעט 50 שנים אחרי המלחמה, חיים נגר ולידיה צימבלר מצאו אחד את השנייה באמצעות פוסט בפייסבוק. "שמרתי את המכתב כל השנים, קראתי לו 'החייל של לידיה'", מספרת ויוויאן, אמא של לידיה, שעזרה לה לכתוב על המכתב.
פרח מהמלחמה
"חייל, אני גאה בך, אתה השומר עלי (ועל כל ילדי ישראל) באשר הנך, בים באוויר וביבשה", כך כתבה צימבלר והוסיפה, "אנא שלח לי מכתב ובו ציור של טנק (מה שאתה רוצה), נשיקה חמה ממני, לידיה".
המילים האלה תפסו את חיים באחד המוצבים ברמת הגולן. "עברנו דברים מאד קשים, אני לא יכול אפילו לדבר על זה", הוא משחזר. "כשקיבלתי את המכתב, ראיתי את הסגנון ואמרתי שאני חייב לענות לה. חשבתי לעצמי איזה יופי שגם המבוגרים, שעוזרים לילדים לכתוב, מעורבים בתהליך. מאד חיזק אותנו לקבל מכתבים כאלה. זה הרגיש שעם ישראל שומר עלינו ואנחנו שומרים עליו".
ולא רק אחד על השני הם שומרים, גם על חלופת המכתבים מאותה תקופה. אימה של לידיה דאגה לשמור את מכתב התשובה שקיבלה הילדה. "אני כזאת ששומרת דברים, חשוב לי. אמרתי אז שהיא עכשיו ילדה קטנה ואחרי שהיא התחתנה נתתי לה את המכתב", אומרת ויויאן בשיחת הטלפון לא לפני שלידיה מוסיפה בהתלהבות: "הוא כתב לי שהוא לא יכול לצייר טנק אבל הוא שלח לי פרח במקום, ועדיין יש לי את הפרח המקורי מהמלחמה".
סגירת מעגל
כמעט 50 שנה נגר שומר על המכתב עד שביום שישי האחרון הוא נתן אישור לחבר שלו, אלי, להעלות את המכתב לפייסבוק ולשלוח לחמו על פני הרשת. "לא היה לי כבר כוחות נפשיים לחפש", משתף נגר, "אז נתתי לחבר לחפש בשבילי". התשובה לא איחרה להגיע. "פתאום בצהריים קיבלתי הודעה כזאת שאומרת 'זאת אני', באותו רגע אמרתי לעצמי 'יאללה איזה עולם'. הייתי בהזיה. לא הפסקתי לדבר אתה כל השבת".
"אני גם חיפשתי אותו", משתפת צימבלר, "לפני כמה שנים ניסיתי לחפש דרך הפייסבוק ולא הצליח ובאיזשהו שלב אמרתי לעצמי שאולי כבר אפסיק לחפש, שאולי עדיף שזה יישאר כזיכרון חיובי וכך השארתי את זה". אבל כאמור, המצב לא נשאר כך. "אני לא ראיתי את זה. חברה פתאום שלחה לי את הפוסט ושאלה אם יכול להיות שזה אני, שיש פה מישהו שמחפש אותי. אלי ממש התאמץ למצוא אותי. זה מסוג הסיפורים שיכולים לקרות רק במדינה שלנו".
את הקשר שאבד לכל כך הרבה זמן, הם מתכוונים לחדש. "השיחה ביננו הייתה כל כך נעימה וגילנו שיש לנו הרבה דברים במשותף", הם אומרים, "הגיע הזמן שאנשים גם יפגשו מחוץ לפייסבוק".
כתבות נוספות
