אודיה שווץ לקחה את הילדים לחוויה שהציפה אצלה גלי נוסטלגיה, וחזרה הביתה מלאה באופטימיות ועם שמונה ספרים חדשים שרק מחכים שיצללו לתוכם. שבוע הספר חזר לחיפה, ניפגש בשנה הבאה
"בשביל מה ללכת לשבוע הספר?". זו התשובה שקיבלה השאלה שלי מנועם, הבן שלי בן התשע וחצי, כשהצעתי לו בילוי של אחר הצוהריים עם אמא, "מה אני צריך ללכת לשם, אם אפשר ללכת לקניון ולקנות את אותם הספרים, וגם במבצע?". חוץ מלהגיד "אתה צודק", לא נותרו לי הרבה ברירות והנחתי לנושא. שמחתי שאני לא צריכה להסתובב בחום הכבד במרכז הכרמל בין הדוכנים, ואולי לבזבז עוד כסף.
אלא שכעבור כמה ימים, הצלחתי לגייס אפילו אותו וגם את אחיו, עידו בן השש וחצי, להתלוות אלי לסיבוב בין הדוכנים לטובת הכתבה שעכשיו אתם קוראים. דווקא אז, הספקנות תקפה אותי; הפייסבוק שלי השבוע היה עמוס בתמונות ועדויות של אנשים שהגיעו לשבוע הספר, ושרדו כדי לספר שמדובר בכישלון, שכמעט ואין מבקרים, ושמהתואר "עם הספר" נותרה רק הנוסטלגיה.
אלא שאין כמו מראה עיניים, אז יצאנו לשטח כדי לבדוק מקרוב, האם באמת נס ליחו של שבוע הספר, שחזר בשבוע שעבר לחיפה אחרי שנים של היעדרות.
צילום: רדיו חיפה
וטוב שהלכתי לבחון את המצב בעצמי. מסתבר, שמדובר בהצלחה לא קנה בכלל: רחבת האודיטוריום היתה גדושה במשפחות, בצעירים, בילדים ובסתם אנשים שחיפשו להניח את ידם על איזה ספר טוב, משהו להירדם איתו או לקחת לנסיעות. המגוון היה בדיוק כשם שזכרתי אותו מהשנים שבהן כילדה נהגתי לבקר בשבוע הספר – עצום. הילדים התרוצצו מדוכן לדוכן, מהם נישא הריח המוכר ההוא של דפים מודפסים וכריכות שטרם נפתחו. ספרים לכל הגילים, נגישים לכל מבקר הרבה יותר מאשר בקניון. רק תיקחו, תרגישו, תמששו, תעלעלו, ואולי גם תחזרו בסוף עם אחד או שניים הביתה.
ראינו שם הוצאות ספרים מוכרות יותר ופחות, סופרים מקומיים שקיבלו במה ללא עלות, והילדים אפילו היו מרותקים ל"שעת סיפור", מה שאיפשר לי להמשיך להסתובב ולספוג אווירה, בין אנשים שצמאים לסיפור שייקח אותם אל מחוזות הדמיון או כאלה שרוצים לחשוף את ילדיהם ל"בילוי של פעם", לתרבות שהסמארטפונים הצליחו להשכיח.
מי שעוד בירך על הקאמבק של שבוע הספר לכרמל, הוא ביני טריואקס, יו"ר התאחדות הוצאות הספרים בישראל. "שבוע הספר חושף את הציבור למבחר גדול של ספרים", אמר השבוע, "זו הזדמנות לראות ספרים מהעבר שהם פחות פופולריים, והילדים נהנים מהפעילויות השונות, כמו פרויקט ספריית פיג'מות ושעת סיפור. בשנים האחרונות לא היה עניין לעיריות ליזום אירוע כזה, כי זה כרוך בעלויות ורק הערים הגדולות עזרו לנו. לשמחתנו, השנה חיפה החליטה שזו משימה חשובה. זה אמנם כרוך בעלויות – המקום, הגידור שלו, השמירה עליו ויידוע הציבור בקיום האירוע. אנחנו מבחינתנו תרמנו את חלקנו, לאפשר למו"לים להגיע למקום שהוא לכאורה פחות כלכלי".
באשר לבחירת האתר לקיום האירוע, רחבת האודיטוריום במרכז הכרמל, מסביר טריואקס ש"בחיפה יש בעיה של מהו 'מרכז מובהק'. כלומר, בתל אביב זה ברור שכיכר רבין היא המרכז. בחיפה אין מקום כזה, ועדיין באו מדי ערב אלפי אנשים. גם בתל אביב אנחנו רואים עלייה מדי שנה, אבל כמובן שהיינו רוצים לראות יותר. בחיפה אולי יש פחות מודעות, כי כבר עשר שנים שלא היה כאן אירוע כזה".
לדברי טריואקס, שבוע הספר הוא אירוע כל כך ייחודי, "עד כדי שאנשים מחו"ל מגיעים לראות את מאות הדוכנים שעמוסים בספרים. בסופו של דבר, יש לזה ערך תרבותי וגם מסחרי". בנוסף, הוא גם מדגיש את הצורך במציאת דרכים שבהן גם הסופרים עצמם יוכלו להרוויח משבוע הספר. "רצינו שספרים יקבלו מחיר סביר בשנה וחצי הראשונות אחרי שהם יוצאים לאור", הוא ממשיך, "ואחר כך שיהיו מבצעים. צריך למצוא את האיזון שיוכלו לקנות, וזה יניב תמורה מספקת ליוצרים, כולל לסופרים. אם התגמול נמוך אז גם הסופר לא רואה ברכה לעמלו".
צילום: רדיו חיפה
בחזרה לדוכנים. עידו שלי ממשיך להעביר ידיים על כריכות הספרים, ומתעכב על אחד שעליו מתנוססת תמונתו של כריסטיאנו רונאלדו. אין פה מסך מגע, אין פושים שפתאום קופצים. הכל אולד סקול, כמו פעם, ועידו רק תוהה אם "מותר לגעת? אפשר לקנות?".
ואני רק חושבת, כמה נהדר שילדים שנולדו במילניום הנוכחי עדיין זוכים ליהנות מחוויה כזו, בחסות העירייה והתאחדות הספרים, ממש כמו בשנים שבהן אנחנו היינו ילדים לפני כמה עשורים. הערב מתחיל לרדת, ואנחנו מתחילים להתקפל ולחזור הביתה. באמתחתנו שקיות עם לא פחות משמונה ספרים חדשים שרק מחכים שמישהו יצלול לתוכם, לעולם הדמיון, כזה שבו לא חייבים סרטונים, תמונות או גיפים מצחיקים. הרגש עובד יופי כשעוברים מדף לדף, והמוח רק מתרחב. אל תחכו לשבוע הספר 2020 כדי להנגיש לילדים שלכם את החוויה הנפלאה הזו. הספרים כאן לאורך כל השנה, והם ממתינים רק לכם.
קריאה נעימה.
כתבות נוספות
