למעלה מחמישה עשורים שחליסה העליונה היא ביתו של איוב יוסף. הוא נשאר להתגורר בה גם כשהשכנים עזבו בתחילת שנות ה-80, ולא מתכוון לעזוב אותה: "הייתי רוצה שהשכונה תחזור לחיים אבל אין סיכוי שזה יקרה"
הנוסע על כביש רופין, זה המחבר בין צומת הגרנד קניון לרחוב גאולה, ויציץ מזרחה לכיוון נווה שאנן יגלה מחזה מסקרן – צריפים בודדים, מנותקים, חסרי זהות ושייכות היושבים על צלע הר. אלה הם זכר לשכונת חליסה שנמתחה בעבר עד לשם והיום נשאר ממנה בית כנסת אחד ושתי משפחות. אחת מהם היא משפחת יוסף ובעל הבית איוב שנולד במקום לפני 51 שנה ומעולם לא עזב.
"כשהגעתי למשרד הפנים לרשום כתובת", הוא נזכר, "הפקיד לא הבין איפה זה חליסה העליונה, אמרתי לו שהוא לא יכול להעלים שכונה. נלחמתי כדאי שזה מה שיהיה רשום בתעודת זהות".
"החתונה של אבא הייתה כאן על ההר"
"היה פה ים של בתים", אומר איוב ומצביע לכיוון צלע ההר השוממת ולנחל הגיבורים שבעבר נקרא ואדי רושמיה, "היינו משחקים בכל האזור, לא מבדילים בין נוצרים, מוסלמים ויהודים. לא היה חשמל, מים, לא היה כלום. אני זוכר בית אחד בדיוק איפה שהיום עובר הנחל והיה מעבר בין שני הצדדים של הוואדי, אפילו החתונה של אבא שלי הייתה פה על ההר".
כל זה קרה עד שנת 80, אז נכנסה לתמונה חברה שקמונה ששמה לה למטרה לחסל את משכנות העוני מאזורי פינוי מוגדרים ושיקום מצוקת הדיור בחיפה. "הם באו לאנשים ואמרו להם 'ניתן לכם הלוואות, תקנו בתים, תצאו מההר', הם נגעו בנקודה הכי רגישה של אנשים אז אנשים התחילו לצאת, לראות איך בחוץ. יש כאלה שהסתדרו ויש כאלה הסתבכו עד היום".
משפחתו של איוב בחרה להישאר ולפחות מבחינת התנאים הפיזיים, נראה שהיא הסתבכה. "אין לנו תקרות בטן, זה הכל אסבסט כמו של פעם. אנחנו פה בהלם כל הזמן, לא ישנים כמו שצריך, אני על כדורי שינה", מספר איוב ונזכר בסיפור שקשה לשכוח: "לפני שנתיים וחצי, נפלה עלינו מכונית מהכביש למעלה ומזל מאלוהים שנפל רק בצד של הבית. תאר לך, עוד כמה מטרים והייתי היום אלמן. ביקשתי לשים שלט בכביש, שיצבעו את הגדרות או משהו אבל למי לכתוב?"
ולמרות כל הקושי, איוב לא מתכוון ללכת לשום מקום. "אין כמו פה. אני לא יכול לגור בקופסאות גפרורים כמו בבניינים האלה", הוא מרמז לרב הקומות שנמצא ממש מעליו, "נולדתי פה, התרגלתי לשקט, לזה שאין פה אף אחד שמפריע לך. חוץ מזה, לאן אני אלך?".
איוב מתגורר עם אשתו, ארבעת ילדיו, לול תרנגולות, שובך יונים, אורוות סוסים קטנה, שני כלבים שמשמשים כשומרי הסף ועשרות צמחיים ועצים ששתל. "היית רוצה לראות את השכונה חוזרת לחיים?" אני שואל אותו, "מאד", הוא עונה. "אבל אין סיכוי שזה יקרה".
כתבות נוספות
