רג'א עטאללה, מבעלי המסעדה המיתולוגית 'הקדרים' על חוף הים בחיפה, חוזר לימים בהם המקום שקק חיים, ומקווה שיום אחד היא תפתח שוב: "אנחנו סמל בחיפה. איך להיסטוריה כזו לא נותנים רישיון למסעדה?"

עומר מוזר פרסום: 08:58 - 15/04/22

בסימן הקיץ המתקרב ופתיחת עונת הרחצה, חזרנו למסעדת 'הקדרים' המיתולוגית שהייתה חלוצת המסעדות על חוף הים בחיפה, פעלה במשך 38 שנה ונסגרה לפני שלוש שנים עקב בעיות רישוי. רג'א עטאללה, מבעלי המסעדה, לא מוותר על העיסוק שהוא יותר מתחביב ועדיין מקווה לקבל רישיון עסק כדאי לפתוח מחדש את המקום. "כשאני על האובניים, זה משכיח ממני שאין כבר מסעדה", הוא אומר.

מסעדת הקדרים | צילום: עומר מוזר

מסעדת הקדרים | צילום: עומר מוזר

"סליחה, פה הייתה מסעדת הקדרים?"

כך שואל עוד עובר אורח שנכנס למקום, אחד מאלפי חיפאים הנושאים איתם זיכרונות של קיץ מהעבר. "הייתה", עונה עטאללה, "היום נשארה רק הקדרות", עונה לאיש וקורץ לעברי בעצבות. עטאללה בן ה-77, לא רוצה להעיר שדים מהעבר אך ככל שהשיחה מתגלגלת נראה שהזיכרונות חזקים ממנו, פורצים מתוכו ללא שליטה.
"לפני 98 אבא הגיע לחיפה מלבנון ולפני זה המשפחה הייתה ביוון. דבר ראשון שהוא בדק זה אם האדמה שמתחת לחול מתאימה לקדרות. כשגילה שכן, קנה פה את חלקת האדמה. אבל הקדרות הולכת איתנו עוד הרבה אחורה, 400 שנה כמעט. נולדנו לזה". לראייה יעידו עשרות עבודות יפייפות – כוסות, כלי מטבח, סטים, בכל הצבעים והגדלים אשר מונחות על שולחנות, שפעם היו מוגשים עליהם מנות המסעדה. "אין מסעדה אז לפחות נעשה קדרות", הוא אומר. "בשבילי זה לנפש, היצירה גורמת לי לשכוח את כל הצרות שבעולם".

את קירות המקום מעטרים עבודות קרמיקה שנעשו על ידי בני המשפחה ועל קיר האבנים המרכזי תלוי ציור ובו מופיעים דמויות הוריו. "עוד לפני שהייתה מדינה אנחנו פה, לפני שבנו את הכביש הראשי, מי שהיה רוצה לנסוע לכיוון ירושלים, עכו, יפו, היה עוצר פה אצל ההורים שלי בכפר סמיר. האנשים היו משקים את הסוסים, שותים קפה, נשארים לישון ולמחרת ממשיכים בדרכם. משפחת עטאללה זה היסטוריה בחיפה, ואיך להיסטוריה כזו לא נותנים רישיון למסעדה?"

יד עזרא ושולמית 728_90

מסעדת הקדרים | צילום: עומר מוזר

מסעדת הקדרים | צילום: עומר מוזר

"להפוך את הזיכרונות חזרה למציאות"

"מה לא ביקשנו מאיתנו?" מסביר עטאללה. "תעשה גג חדש, תוציא, תכניס, תיקח. לפעמים נתנו לנו רישיון זמני לפעמים גם זה לא". הזמני הפך קבוע עד לשנת 2018 שבה המסעדה סגרה את שעריה באופן רשמי. "זה עסק משפחתי, אחי עבד בו, ילדים, בני דודים, המקום הזה פרנס אותנו יפה במשך כל כך הרבה שנים והיה לא פשוט לראות אותו נסגר. יש לפעמים שאני מתגעגע. אבל מה אפשר לעשות? אינשאללה שיתנו לנו רישיון. בינתיים נמשיך בקדרות".

הערפל של בעיות הרישוי מתבהר כשעטאללה מספר על טעות אחת שמנעה מהם לקבל את הרישיון המיוחל. "אנחנו כל החיים שלנו עבדנו חוקי אבל מה? לפני ארבעים שנה הגג של המקום כמעט התמוטט. עורכי הדין אמרו לנו שלא נקבל היתר בנייה לבנות גג חדש אז בנינו מין גג על גג. פקחי העירייה השתגעו שראו את זה, זה הטעות הגדולה שעשינו בחיים שלנו ועד היום אנחנו משלמים עליה". עטאללה מדבר מכאב, בזמן שעוד ועוד מסעדות נפתחות לידו, הרחבה הגדולה נשארת מיותמת. "ראשת העיר לא מכירה אותנו כל כך טוב אבל אנחנו סמל בחיפה. אנחנו מקווים שהנושא שלנו יעלה לפחות באחת הוועדות כדאי שידונו לתת למסעדה לפעול, להפוך את הזיכרונות חזרה למציאות".