הטעויות של קליש ("עשתה הרבה, אבל מתחיל לרדת אצלה האסימון"), הבחירות הבאות ("אם היא רוצה עוד קדנציה, היא צריכה את הציבור הערבי"), ומועצת השינוי ("לא באים לפגוע, יש בעיה של קצר בתקשורת"). שהירה שלבי מדברת על הכל, וגם על עצמה: "אין לי את הזכות להיות מיואשת"
הרבה חיוכים היו באותה ישיבת מועצת עיר, בהיכל הממורק ברחוב חסן שוקרי. ראש העירייה, עינת קליש נשאה דברים וסיפרה כמה היא "תתרגש במיוחד", כי מדובר באישה. והוסיפה ש"יש כאן אמירה חברתית עצומה", כי הרי מדובר בערביה. וכל זה, להזכירכם, שבוע בלבד לפני פרוץ המהומות של מאי 2021, ולדברי קליש באותו מעמד, "אף אחד לא יפגע במרקם החברתי המדהים שיש בעיר שלנו".
בהצבעה שנערכה, תמכו בה 16 מחברי המועצה, שסללו את הדרך למינויה הרשמי של שהירה שלבי, האישה הערבייה הראשונה בחיפה לכהן כסגנית ראש העירייה – תפקיד שאליו נכנסה חדורת רצון ומוטיבציה לעשות שינוי של ממש. עם חלומות, עם תוכניות גדולות. והכל כבר היה מוכן לצאת לדרך.
"כשנכנסתי למועצת העיר, לא באתי להיות סגנית", היא משחזרת השבוע, "אבל החלטנו שאהיה, חשבנו שזו הזדמנות להביא שינוי, ועבדתי מאוד קשה. אחרי המינוי לקחתי על עצמי את תיק התרבות לחברה ערבית, ובניתי תוכנית ממש יפה. אני גם באה מהחברה האזרחית וגם יש לי ניסיון בגיוס משאבים. עשינו תוכניות עם האחראית על התרבות הערבית, ועינת (קליש, א"ש) כבר הביאה אישור תקציב".
אלא שאז, כשהיא על סף סימון ה"וי" הראשון שלה כסגנית ראש עיריית חיפה, ראתה שלבי איך החלומות הגדולים שלה מתחילים להתנפץ. זה קרה כשרוב חברי מועצת העיר הכריזו על איחוד כוחות נגד קליש, תחת המותג החדש "קואליציית השינוי" וביולי האחרון הצביעו בעד הדחתה של שלבי, אחרי שלושה חודשים בלבד בתפקיד, במסגרת הדחת סגניה של קליש.
את מרגישה פספוס?
"במובן מסוים, כן. לפני הקמת מועצת השינוי, שם התחיל להיווצר השינוי והצביעו נגד התוכנית, והכל נפל. כל מה שתכננו, הכל נעצר".
איך הרגשת?
"זה לא משהו אישי, אני חברה של הרבה אנשים שם. דיברו איתי לפני ההצבעה, הזמינו אותנו (סיעת חד"ש במועצה, א"ש) שנצטרף אליהם. אבל אני לא מחליטה לבד, אלא דרך המפלגה".
יכולת להישאר עם קליש.
"עינת עשתה הרבה טעויות פוליטיות. אבל לעזוב אותה, לא יקדם אותי לשום מקום".
"קליש לא רצתה אנשים מסוימים בקואליציה שלה"
לקואליציה של קליש הצטרפה חד"ש עם הקמתה לאחר הבחירות בסוף 2018 כשהיו"ר, רג'א זעאתרה קיבל במסגרת ההסכם את תפקיד סגן ראש העירייה ברוטציה. אלא שחודש לאחר מכן, בעקבות התבטאויות שנויות במחלוקת בנוגע לארגוני הטרור חמאס וחיזבאללה, ויתר זעאתרה על התפקיד המיועד – והעביר אותו למספר שתיים שלו, שלבי.
"נעשו הרבה טעויות בדרך", היא נזכרת, כמעט שלוש שנים אחרי, "אני חושבת שהיה צריך לבנות קואליציה מאוד רחבה, ולנסות לחבר את כולם. יש לנו, כנציגי ציבור, אינטרס ישיר לייצג את הציבור, זה מאוד משפיע על איכות החיים וכל אחד מאיתנו רוצה לקדם את האינטרסים של הציבור.
"אבל כשאת עושה קואליציה צרה, את משאירה אנשים בחוץ – ועינת עשתה קואליציה צרה, 19 איש. זה כלום! בשביל רוב צריך 16, וכשלוקחים רק חצי מועצה משאירים הרבה אחרים בחוץ, וזה גורם להרבה קונפליקטים".
בתחילת החודש הצליחה מועצת השינוי לדחות את תקציב העירייה לשנת 2022, בתמיכתה של חד"ש. בישיבת התקציב הציעה שלבי לא להצביע על התקציב, אלא לקיים ״הידברות בין קליש למועצה, על מנת להגיע להבנות״. "על מה בדיוק נצביע היום?", שאלה שלבי באותו ערב, ומחתה על היעדר פירוט סעיפי התקציב, "אני לא יכולה לומר מה יש בתקציב ומה אין בו".
"הקואליציה הצרה נבנתה ככה, כי עינת לא רצתה אנשים מסוימים – וזה לא נכון לעשות", מנתחת שלבי, "עינת חילקה תפקידים לפני הבחירות, בלי מפתח; כשאת מבטיחה סגנות למישהו בתנאי על סמך הבטחה שלו שהוא יקבל שישה מנדטים ופתאום הוא מקבל רק שלושה – את מפרה חוזה או לא מפרה חוזה".
איפה היא טעתה בהקשר הזה?
"היא עשתה טעות, למשל, עם דוד עציוני. הוא קיבל שבעה תיקים כשבבחירות קיבל רק שלושה מנדטים, ולא שישה כמו שהבטיח. אני אמרתי את זה לעינת כל הזמן, כשאת לא לוקחת איתך מפלגת שלטון – הליכוד, בזמנו – זו טעות.
"גם 'הירוקים' רצו, והם קיבלו ארבעה מנדטים. זה גוש, יחסית לגודל המועצה. הם האמינו בהתחלה במדיניות שלה בכל הקשור באיכות הסביבה, הם אנשים חזקים וזה כוח פוליטי – וגם אותם היא לא הכניסה. עשתה הרבה טעויות פוליטיות".
אתם, לעומתם, כן ישבתם איתה בקואליציה. איך התרשמת מההתנהלות?
"היו תקופות שבכלל לא היו ישיבות קואליציה. הייתי באה למועצה והיה סדר יום, ואני מחויבת למשמעת קואליציונית בלי שאף אחד יסביר לי, בלי שנדון ונדבר על הדברים. לא היתה שותפות בניהול העיר, ועם הזמן אנשים הפסיקו לבוא לישיבת הקואליציה לפני המועצה, הרגישו שהם לא שותפים".
"הציבור הערבי מאוכזב וגם שואל שאלות"
לקואליציה ההיא, שהוקמה בראשית ימיה של הנהלת העיר בראשות קליש, הצטרפה חד"ש עם מטרות ברורות, כשבראשן קידום האינטרסים של בסיס המצביעים שלהם, תושבי המגזר הערבי בעיר.
"באנו מהיום הראשון עם תוכניות עבודה מסודרות של כל מיני תחומים שחשבנו שאפשר לפתח", היא מסבירה, "בתחום החינוך, מתנ"סים, צעירים, הגיל הרך, שיקום שכונות. אלא שבשנה הראשונה כלום לא תוקצב, גם בשנה השנייה כלום וגם לא עכשיו, כשהוצג תקציב 2022. חתמנו על חוזה כשנכנסנו לקואליציה, אמרו לנו להגיש תוכנית – והגשנו".
מה היא כללה?
"אני אתן לך דוגמה. יש 32 מעונות יום בתקצוב המדינה – ואף אחד מהם הוא לא למגזר הערבי. אפס מעונות יום! אמרו שיבנו מעון יום ליד רחוב אחווה, אבל עד שזה יקרה… בינתיים אין כלום".
"וזה לא רק מעונות יום", היא ממשיכה בלהט, "בית הספר הערבי האחרון שנבנה בחיפה הוקם לפני בערך 24 שנה. מאז, העירייה לא הוסיפה כיתה אחת. אז לאן הולכים הילדים הערבים? לבית ספר נזירות, שהוא צפוף. אין אולם ספורט, אין מגרשים, אין תשתיות. יש הזנחה בחינוך ובמרכזים הקהילתיים, בחינוך ובתשתיות. לא ראיתי פעם אחת שנטעו פה, בעין הים, עץ או שתלו פרח – ובמרכז הכרמל יש. זה תמיד היה ככה – בעין הים ובשכונות הערביות האחרות אין כלום; דרשנו ולא נעשה כלום. הגיע הזמן שנראה תוצאות!".
אפשר להניח שהציבור ששלח אותך ואת זעאתרה למועצה מאוכזב אפילו יותר מכם?
"בטח, הציבור הערבי מאוכזב וגם שואל שאלות. יש דברים שצריך לשנות מהיסוד, צריך להביא בחשבון שיש ילדים ערבים בעיר, שיש גם אתיופים וגם רוסים. יש פה תקיעות, המצב תקוע. לא עזבתי את קליש כי מהקואליציה אני יכולה לעשות יותר, כי אני מייצגת מגזר ולא רק עיקרון. כשאני עובדת עם ציבור, אני פועלת כדי שהגן לא ייסגר, שעמוד החשמל לא יפול. המצב היום הוא כזה, שעינת יכולה להביא הצעות – אבל לא יכולה להבטיח שהן יעברו. רק מועצת השינוי, שהיא האופוזיציה שלה, יכולה. בינתיים, המצב שבו יש מועצת עיר לעומתית רק תוקע עוד ועוד פרויקטים ותוכניות. מועצת השינוי לא באה לפגוע. הבעיה היא שיש קצר בתקשורת ביניהם לבין עינת״.
בסך הכל יש הרבה דברים שיכולים לחבר אותך למועצת השינוי.
"יש דברים שבהם אני מסכימה עם מועצת השינוי, כמו להגיש תקציב עם תוכניות עבודה, כמו הצורך בהשקעה בתרבות ובפסטיבלים. אני מאוד מסכימה שצריך. הציבור בחיפה לא יודע כמה הכל תקוע. יש כאן עיר שלמה שצריכה להתנהל ולעבוד, אבל אחרת".
יש אפליה מצד העירייה כלפי המגזר הערבי?
"בשכונות הערביות אין לילדים מה לעשות, אין פעילות לצעירים, ותנועות הנוער מאוד חלשות. תופעת הפשיעה, למשל, שמתפשטת בעיר התחתית ובבן גוריון – מבקשים לסגור את שד' בן גוריון בסופי שבוע, מכיכר המגינים עד רחוב הגפן, כי הצעירים נוסעים שם מהר ועושים מירוצים, וזה מפחיד, וזה לא קורה. כל הזמן אני מבקשת".
אז יש כאן דו קיום, או שהכל הצגה, מראית עין?
"אני מרגישה שיש ושהיחסים בחיפה מצוינים".
לא ראינו את זה במהומות שהיו בחודש מאי.
"זה השיח שאני ראיתי. במהומות שהיו, המתפרעים הגיעו מחוץ לעיר כי חיפה היא עיר מרכזית, עיר להפגנות. אי אפשר להגיד 'הם באים מהכפרים'. איפה הם יפגינו, בכפר? עיר גדולה צריכה לאפשר הפגנות בטוחות, כי זה שומר על הדמוקרטיה".
"צריך להשקיע המון בחיפה כדי להחזיר אותה לכותרות"
לצד הביקורת על קליש, לשלבי גם יש לא מעט מחמאות למי שעשתה היסטוריה והפכה לאישה הראשונה בתפקיד ראש עיריית חיפה.
"אני שומעת מסביב את השיח הזה, שאחרי עינת קליש, חיפה לא תבחר שוב באישה לתפקיד הזה, וממש לא מסכימה", היא מבהירה, ״עינת עושה טעויות, אבל גם דברים טובים. החזון שלה להתחדשות עירונית הוא מדהים, למשל. אנחנו כנשים לא צריכות לקנות את השיח הזה. אם את מנהלת לא טובה בארגון, ואחריך תבוא מנהלת חדשה – זה אומר שגם היא לא תהיה טובה?".
אולי קל יותר למתוח עליה ביקורת, כי היא במשבצת הזו של "אישה".
"אישה יכולה להיות בכל תפקיד – ראש עיר, ראש ממשלה, הכל".
אז תתמכי בה בבחירות הבאות?
"זה תלוי בשנתיים הקרובות, אני לא יכולה לענות עכשיו. היום אנחנו יותר מחודדים לגבי תוכניות העבודה שלנו, וראש העירייה מבינה שאנחנו נחושים".
מה צריך לקרות כדי שתמשיכו את השותפות?
"אני לא יודעת אם יש היום משמעות לקואליציה, בכל מקרה אין לה רוב. אבל אם עינת רוצה עוד קדנציה, היא צריכה את הציבור הערבי איתה. אנחנו כוח פוליטי מאוד חזק. בשביל זה צריך לדאוג לצעירים הערבים וללת להם אופק, לבנות תוכנית מסודרת, לצאת ממעגל האלימות. יש פשיעה, כי יש כמה שכונות שהופקרו לכל מיני כנופיות והפשיעה בכל מיני ישובים ערביים זלגה גם לחיפה. אי אפשר להתעלם מזה".
מה לגבי חזירי הבר?
"פה אני לא מרגישה אותם, אבל אני לא צריכה להרגיש פיזית. אני חושבת שצריך לעשות גדרות ולשלוח אותם לטבע. אני נגד דילול".
איך הופכים את חיפה לעיר טובה יותר לתושבים שלה?
"מדאיג אותי שהעיר מתרוקנת. שאין פעילות. ברחוב החלוץ בהדר, 90 אחוז סגור, התריסים סגורים. בבן גוריון, בשעה 23:00 הכל סגור. במרכז הכרמל הכל נסגר. על רכס הכרמל היו חנויות מעצבים, והיום כמעט ואין. 'חג החגים', למשל – למה הוא מיוחד? כי כולם באים. הוא מביא את ה'עמך' – העיר מקושטת כולה, אורות, אפילו נצרת לא היתה ככה. אירועים כאלה צריך לעשות כל הזמן, בשוטף – כריסמס מרקט, שווקים. עיר לא יכולה להיות קמצנית, ככל שתשקיעי כסף בפרסום ותרבות, תקבלי יותר.
"צריך להשקיע המון בחיפה כדי להחזיר אותה לכותרות, להתחיל מהדר, מהוואדי, עד העיר התחתית, ולסגור בחמישי-שישי את הרחוב ולעשות דוכנים של תכשיטים ובגדים, קעקועים ואמנות. גם הים – תראי! אין כלום בטיילת. אם שכחת לקחת מגבת או מצופים, אין איפה לקנות. היום כל מי שאני פוגשת שואל אותי, 'מה קורה לעיר שלנו, למה ההידרדרות?'. צריך לפתוח את העיר לעסקים, לעשות שווקים, פסטיבלים. אני רוצה לראות את העיר הזאת חוגגת".
ואם זה לא יקרה?
"לא יודעת, אני מאמינה שזה יקרה. השנה אני אופטימית. אני מרגישה שמתחיל לרדת אצלה האסימון. אולי כי אנחנו איתה פוליטית, היא תבין. אבל אמירה זה לא מספיק, צריך לעשות".
למרות הכל, את לא מתייאשת.
"אין לי את הזכות להיות מיואשת. אני מבינה שגם אני נבחנת בסופו של יום ואני רוצה שהציבור שלי יראה ששלחו אותי ושיש תוצאות. בינתיים יש מלא אכזבה, גם ממני. אני מאוד פעילה, אבל זה הולך קשה".
לכי תדעי, אולי בסוף יהיה תקציב לכל מה שתיארת כאן.
"אולי, יהיה…".
מהעירייה לא נמסרה תגובה.
כתבות נוספות
