הלו הלו משטרה

תחנת משטרת זבולון לא השתנתה בשני העשורים האחרונים. הצבע האפור עדיין מככב על הקירות, במסדרונות, ובעמדת היומנאים שעובדים ללא הרף. אבל אל לנו להסתכל בקנקן, מכיוון שמאחורי הבניין המוכר נמצא בניין נוסף, גם הוא אפור מבחוץ, ובכניסה אליו יש קודן שרק מעטים מכירים את קומבינציית המספרים שיפתחו צוהר לעולם אחר, הכי רחוק מהאפור שבחוץ.

ברוכים הבאים למשל"ט חוף – מרכז העצבים של משטרת ישראל. "בכל רגע יש פה התרחשות אחרת", מספרת רפ"ק גאולית מימון-ביצ'צ'ו, מ"מ מפקד המשל"ט, "לרוב, אנחנו הראשונים במפגש בין האזרח למשטרה".

שלושה מכלולים מרכיבים את משל"ט חוף: מוקד 100, בו יושבים מוקדנים ומשגרים, חיילות שח"ם, שוטרים שוטרות, מתנדבים וסטודנטים; המודיעין, בו יושבים אנשי הערכה, שבוחנים על פי מידע מודיעיני מוקדם מצבי קריאה שונים ("לא פעם, אנשי המודיעין כבר מכירים את הפונים או את הגורמים העברייניים", מדגישה רפ"ק מימון-ביצ'צ'ו, "היכולת שלהם למצוא פרטים על מוקדי ההתרחשות השונים לא פעם הצילה חיי אדם"); והשלישי, המצודה – שם יושבים שוטרי הפיקוד והשליטה.

איך כל המערך הזה תיפקד באירועי ההתפרעויות של חודש מאי האחרון?

"המוקדנים הגיבו לפניות שהגיעו למוקד 100, ואם היו צריכים לשלוח כוחות לשטח, אנשי המודיעין בדקו את המידע ואת המקורות שלהם, מה בדיוק קורה בזירת האירוע, ושוטרי המצודה תכללו את האירועים החריגים, שידרו ושיקפו תמונת מצב לפיקוד הבכיר, והורידו הנחיות מהפיקוד הבכיר לשטח, בהתאם לממצאים. באופן הזה, יכלו אנשי הפיקוד לראות באופן ישיר את אזורי ההתפרעויות ומה הלך שם בפועל".

אפשר לומר שחוסן נפשי הוא מרכיב חשוב בעבודה כאן? אולי החשוב ביותר?

"המוקדנים במוקד 100 עוברים הכשרה, בדגש על חוסן נפשי. לא פעם מתקבלות שיחות, שעל מנת להעניק טיפול מיטבי נדרשים קור רוח, חוסן נפשי והבנת המצב לאשורו. המוקדנים עוברים אינספור שיחות סימולציה בטרם הם עונים לשיחות שמגיעות למוקד".

"כולם פה מבינים, שהתפקיד החשוב ביותר שלנו הוא קודם כל לתת שירות מהיר ומקצועי לאזרחים, בזמן חירום ובזמן שגרה", היא מוסיפה בגאוות יחידה.

****

מוקד 100 של משטרת ישראל. כמעט לכל אחד מאיתנו יצא לחייג, לפחות פעם אחת בחיים, למספר הזה. אבל כמה מאיתנו זכו בהצצה, לראות כיצד מתנהל מרכז העצבים הזה מקרוב? עשרות מוקדנים ומוקדניות, סביבם עשרות מסכי מחשב שמראים בזמן אמיתי את מספר השיחות הנכנסות ומספר הקריאות שעדיין בטיפול, אירועים פתוחים או סגורים, לרבות זמן המענה ואורך השיחה.

רעשי הרקע והעבודה משולבים אלה באלה. בשיחה אחת, מוקדנית מסייעת לאישה שבעלה מכה אותה; בשיחה נוספת, מתקבל דיווח על תאונת דרכים עם נפגעים, ויש גם דיווח על חתול שנתקע על עץ, ועל קשישה שמבקשת עזרה עם תקלה במערכת החשמל. הכל מהכל.

"בזמן הקורונה קיבלנו מאות שיחות מקשישים, שפשוט רצו לדבר עם מישהו, להפיג איכשהו את הבדידות", מפתיע פקד מתן אגיון, מפקד המוקד, "ואנחנו יודעים לנתב כל מקרה לגורם המטפל".

פקד אגיון מספר, שלפני כמה שנים התקבלה שיחה מאדם שהודיע שהוא עומד להתאבד, "אמר שאין לו בשביל מה לחיות", הוא נזכר, "ותוך כדי שיחה ושידול לחזור בו מכוונתו, פעלנו במישור המודיעיני, עדכנו את הגורמים המטפלים, את שירותי הרווחה או שירותי הרפואה. לשמחתי, אותו אירוע נגמר בהצלת חיים".

הסיור שלנו ממשיך, והשיחות מפסיקות לזרום, בלי רגע דל, כשעל המסכים ממשיכים לרצד מספרים. "לפעמים מתקשרים אלינו, במקום למגן דוד אדום או לשירותי הכבאות", מסבירה ספיר פרץ, מוקדנית, "אנחנו גם מקבלים שיחות שמיועדות לחברת חשמל או לשירותי הרווחה העירוניים. צריך הרבה סבלנות לשיחות מהסוג הזה, להבין את המקום של המתקשרים, להבין את המצוקה".

מוקד 100 של משל"ט חוף מעניק שירות 24/7 לתושבי הגזרה שמשתרעת מנהריה בצפון ועד ואדי ערה וחדרה, לרבות כל מה שבתווך – המועצה האזורית זבולון, ראש הנקרה, עכו, קריות, חיפה, טירת כרמל, נשר, ג'יסר א-זרקה, פרדיס, זכרון יעקב ובאקה אל גרבייה. במספרים, זה אומר כ-3,000 שיחות למוקד מדי יום.

את דרכה במוקד התחילה פרץ כחיילת שח"ם, ומאז הספיקה להשתחרר ולהפוך לשוטרת מן המניין. השיחה איתה נקטעת, כשהיא משיבה לפנייה נוספת שמתקבלת. "משטרה שלום, מדברת ספיר" היא עונה, ובצד השני של הקו נמצאת אישה שמדווחת על ירי ברחוב שבו היא מתגוררת. דיווח קצר, בלי יותר פרטים, ואז ניתוק. כאן נכנסים לתמונה שוטרי "המשרד האחורי", שעושים איכון לנייד; אנשי המודיעין; והשוטרים שנשלחים לכתובת שעליה דיווחה התושבת שהתקשרה. כעבור זמן מה, אגב, מתברר שמדובר בנערים שהשליכו נפצים בגן משחקים.

"הרבה פעמים התפקיד שלנו הוא לתחקר את המתקשרים", מסבירה מימון-ביצ'צ'ו, "אנשים מחייגים באופן אוטמטי ל-100, הם מבוהלים, לא תמיד ברורים. יש שיחות שבהן פשוט יש שקט מהצד השני, רק קולות של רהיטים מתעופפים באוויר או צרחות לא ברורות".

*****

ממוקד 100 אנחנו ממשיכים למכלול השני, המודיעין, האחראים בזמן אמת להעריך את גובה הלהבות, את זמינות הכוחות ואת הרקע הכללי לאירוע. אלא שדלת הכניסה סגורה ונעולה, כיאה למקום שאליו מורשים רק בעלי תפקיד ספציפיים להיכנס. רפ"ק מימון-ביצ'צ'ו מקישה על הדלת, וכשזו נפתחת היא מבקשת בחיוך מנומס "להחשיך מסכים, יש לנו אורחת".

גם שם, כמו במוקד, מוצבים מסכים גדולים שמולם יושבים נשות ואנשי המודיעין, שמכירים את השטח את הכוחות שפועלים בו כאילו מדובר בכף ידם. "אנחנו מכירים גם חלק מהפונים", מסבירה השוטרת שרון, "יש, למשל, נערה שמפעם לפעם נוהגת להיעלם מהבית. אני כבר מכירה אותה ואת המשפחה, ויודעת לנתב את המקומות ואת הדרכים שבהן היא יכולה להימצא. אני מרגישה אחריות אישית כלפיה".

רפ"ק מימון-ביצ'צ'ו מסבירה, שבמקרים מהסוג הזה יש הלימה ושיתוף פעולה בין משטרת ישראל לגורמי הרווחה. "גם אם זה לא מתוקף תפקידנו", היא אומרת, "אנחנו דואגים ליידע גופי טיפול שונים, כמו קופות חולים, בתי חולים, מחלקות רווחה ועוד".

משם אנחנו מתקדמים לכניסה למכלול השלישי, בכל השם המחייב, "המצודה" – ורטט של התרגשות מורגש היטב, אולי מזכרת ליותר מדי סדרות משטרה שבהן צפיתי בתקופת הקורונה. ואכן, המצודה במרכז הפיקוד והשליטה נראית בדיוק כמו שדמיינתי: קיר ענק של מסכים שמראים בזמן אמת התרחשויות ממספר מוקדים שבאחריות משל"ט חוף, רחובות עם פוטנציאל נפיץ בערים שונות, צמתים מרכזיים, כבישים ראשיים, בניינים ועוד.

פקד אליאור שלמה, מפקד המצודה, מסביר שזה מרכז עצבים אמיתי. "ברגע האמת, הכל מתנהל מכאן", הוא אומר ומפרט, "חסימת כבישים, ניתוב כוחות משימה שונים לפי צורך. אנחנו מסוגלים לסגור דרכים על מנת לתפוס מבריחי סמים או לסכל פעולות טרור. יש סינרגיה מלאה בין שלושת המכלולים. ישיבות הערכת מצב תוך כדי פעילות חריגה הן לא דבר שכיח אצלנו. אזור האחריות שלנו רחב ומגוון, ואנחנו עם העיניים פקוחות והאוזניים קשובים לקריאות ולאירועים השונים".

שוטרי המצודה זוכרים גם מקרים של פניות למד"א, שתכליתן היתה אחת – אירועי טרור נקודתיים. "כלל גורמי החירום עובדים יחד", מוסיף פקד שלמה, "יש לנו שפה אחת ברורה ומוכרת, כשמטרת העל ברורה – הצלת חיי אדם".

בשלב הזה אני נזכרת בכל אותן פעמים שהתקשרתי למוקד 100, כועסת בגלל פקק או רעש בלתי נסבל מהשכנים. קצת לא נעים לי שהטרדתי אותם בגלל זוטות, בשעה שהם שם עושים ככל יכולתם ואף מעבר כדי לטפל בפשעים חמורים יותר, לסייע לנשים שעוברות ברגעים אלו הטרדה מינית או חמור מכך.

בזמן שהייתי במשל"ט חוף, התקבלו שיחות מהורים שדואגים לילדים שלא חוזרו הביתה, ילדים להורים מבוגרים שלא עונים להם לטלפון. היתה גם שיחה על אדם שהולך באמצע כביש החוף, מסכן את עצמו ואת הנהגים; ושלוש שיחות לפחות על סכסוכי שכנים שגלשו לאלימות.

אני, בכל אופן, יצאתי משם עם הבטחה אחת לעצמי – בפעמים הבאות שאתקשר למוקד 100, אהיה נעימה יותר, ולחוצה פחות.