"הוא היה האיש שהכי פחות חפץ בזה, ולכן היה הכי ראוי"

הידיעה על פטירתו של הרב חיים קנייבסקי במהלך חג הפורים בסוף השבוע שעבר, היכתה בהלם ובעצב בקבילה החרדית ברחבי הארץ, שהרב קניבסקי היה מנהיגו במשך שנים רבות. על פי הערכות רשמיות, כמעט חצי מיליון בני אדם ליוו אותו ביום ראשון בדרכו האחרונה, למנוחת עולמים בבית העלמין בבני ברק. גוש דן כולו עצר מלכת, צירים מרכזיים ורחובות נחסמו, הציבור נקרא להישאר בבית, לימודים בוטלו, אפילו מחזור הגיוס של אותו בוקר נדחה.

"צריך להבין", מספר יוסף גרינשטיין, אברך בכולל בהדר, "הרב חיים קנייבסקי עסק כל הזמן בלימוד תורה. זמן יקר. לכאורה, אין שום סיבה שהוא יבזבז את זמנו על אנשים שהוא לא מכיר. אבל אבא שלי, ועוד רבים, ביקשו ממנו להיות הסנדק של בנם, והוא תמיד היה מסכים. וחשוב להבין, במגזר החרדי הסנדק משאיר רושם על הילד, ולקבל ברכה מרב גדול כמו הרב חיים קנייבסקי, זה משהו שעוזר לילד לגדול בדרך הנכונה".

בציבור החרדי מספרים, שלגדולתו ולמעמדו הגיע הרב קנייבסקי ז"ל בזכות התמדתו. "מספרים עליו, שכשהיה צעיר בישיבה הוא לא היה התלמיד הכי בולט", מסביר גרינשטיין, "אבל הנחישות שלו, ההתמדה, הלימוד הבלתי פוסק, כל אלה הביאו אותו לרמה שכיום הוא משמש דוגמה לנוער החרדי. איך אמר החפץ חיים? 'יגעת ומצאת, תאמין'". 

אהרן כהן גדל ברחוב הרשב"ן בבני ברק, סמוך לביתו של הרב קנייבסקי ז"ל, והתפלל באותו בית הכנסת. "הזיכרון הראשון שלי ממנו הוא של אדם שיושב ולומד בלי הפסקה", הוא נזכר, "אבל מעבר לזה, הוא היה מאוד אהוב ומקובל. בתוך בית הכנסת היו 200 איש, אבל בחוץ היו עוד 300 – בחורים מחו"ל, ילדים שחוגגים בר מצוה ועוד מלא אנשים שרק חיכו להתברך. הרגשנו כמו באתר תיירות".

"אחד הדברים שהכי זכורים לי כילד שגדל ברחוב חרדי, בלי חנויות, בלי כלום בלב בני ברק, זה הנהירה של החילונים לבית של הרב", מוסיף כהן, "אנשים חילונים בלי כיפה, נשים חילוניות בלבוש חילוני, שבאים לרב ולרבנית כדי להיוועץ עם הרב. כילד הייתי משפשף את העיניים ולא מאמין. הרב היה מקבל את כולם בלי טיפת ביקורת ושיפוטיות. הוא ידע לאהוב ולקבל כל אדם".  

גם לדודי זילברשלג יש הסבר לאופן שבו התפתחה דמותו הייחודית של הרב קנייבסקי ז"ל. "האיש ברח מכל תפקיד מנהיגותי", קובע זילברשלג, סופר, יועץ אסטרטגי ואדם הבקיא ברזי המנהיגות החרדית, שגם בוחר לשתף בסיפור. "למרדכי מצ'רנוביל היו שמונה בנים", הוא פותח, "כאשר מרדכי הלך לעולמו, היתה תהייה מי מהבנים יהיה ממשיך דרכו ויזכה להיות אדמו"ר. הלכו לאחד הצדיקים, וזה ענה להם, 'תבחרו את זה שהכי לא רוצה, הוא הכי מתאים'. הרב חיים קנייבסקי הכי פחות חפץ בזה – ולכן היה הכי ראוי".

"להיות 'גדול הדור', זה אומר להיות בלב הצומת שמפגיש את החרדיות אל מול הישראליות", מסכם זילברשלג, "בקורונה, למשל,  הורה הרב קנייבסקי להשאיר את החינוך החרדי פתוח, למרות הוראת הממשלה. בהתחלה הוא היה מתנגד חריף לסגור את מרכזי הלימוד, כי הוא הבין שעבור ציבור החרדי לימוד התורה הוא מרכז החיים, ובלי זה יהיה כאוס. לאחר מכן, כשראה שזה יכול להביא לפיצוץ מול הממשלה, הוא החליט לסגור את הישיבות לזמן קצוב. זה יכול ללמד על הפרגמטיות שלו. גם בהלווייה שלו – כולם דאגו להגיע, יהודים מכלל הזרמים החרדים. זה לא נובע מהרצון לחלוק כבוד אחרון, זה ביטוי של הערצה – לא רק לאדם, אלא גם לדרך שלו; לניקיון הכפיים, ללימוד התורה, להתמדה, לטוהר. הוא היה סמל בשביל כולנו".