לא מעט צעדים ננקטו בעיר ב-13 השנים שחלפו מאז לבנון השנייה: מהקמת מרכז ניהול משברים עירוני, דרך הפרויקט למיגון רמב"ם, ועד שדרוג מערך הכבאות. מנגד, סימן שאלה גדול עדיין מרחף מעל תפקודן של מנהרות הכרמל בעת חירום וכמובן: מה עושים עם הפצצה המתקתקת במפרץ? תמונת מצב עדכנית, בשבוע שבו מקיימת העירייה תרגיל היערכות, עם כמה סיבות לאופטימיות זהירה
"אין סיבה לדבר על נקודות החולשה של ישראל, על האמוניה בחיפה ועל עוד משהו שהתגלה בחיפה. עם טיל אחד, אנחנו יכולים לעשות נזק גדול מהאמוניה". לא רק בצד הישראלי של הגבול עולה מדי שנה באביב השאלה, האם הקיץ המתקרב יביא עמו עוד מלחמה. בתחילת החודש שעבר ציינו בלבנון את יום השנה השלישי לזכרו של מוסטפא בדר א-דין, מבכירי חיזבאללה, שנהרג לפני ארבע שנים בדמשק. ובנאום המרכזי שלו בחר מזכ"ל הארגון, חסן נסראללה להתייחס גם הוא לסוגייה, שאלמלא הבחירות הקרובות לכנסת אולי היתה מעסיקה אותנו יותר.
13 שנה חלפו מאז העימות הישיר של חיפה עם ראשי הנפץ של נסראללה. אבל איכשהו נדמה, שהזיכרונות והטראומות מקיץ 2006 עדיין מהדהדים היטב בבירת הכרמל. כ-300 טילים ורקטות נורו לעבר העיר במהלך 34 ימי מלחמת לבנון השנייה, 14 מתושביה נהרגו, 23 נפצעו וכ-500 בתים נהרסו כתוצאה מ-54 פגיעות בשטחים בנויים.
בשנים שחלפו, חוותה חיפה עוד שני אירועי חירום בסדר גודל חסר תקדים בארץ – אסון הכרמל ב-2010, והשריפה הגדולה שפקדה את שכונות העיר שש שנים אחר כך – בהם יושמו רבים מלקחי המלחמה. אחד מהם הוא שורה של תרגילי היערכות שמתקיימים מאז קיץ 2006, חלקם באחריות פיקוד העורף וחלקם באופן יזום על ידי העירייה, שיודעת שהמערכה הגדולה הבאה עלולה להתלקח בכל רגע.
התרגיל האחרון במסגרת תוכנית האימונים השנתית של העירייה, נערך ביום רביעי השבוע, כשבמשך שמונה שעות פעלו צוותי העירייה בשיתוף פיקוד העורף, מגן דוד אדום, כיבוי אש ומשטרת ישראל, ובדקו על יבש עד כמה מוכנים כלל הגורמים הרלוונטיים לסיבוב הבא ולמשימות ההגנה על העורף. "לפי פיקוד העורף, חיפה היא העיר שהכי מוכנה למצב מלחמה", סיפר למחרת התרגיל יאיר זילברמן, מנהל אגף הביטחון בעירייה, "אני חושב שהמצב טוב, אבל לא רוצה להגיד שאני רגוע, כי כל הזמן צריך לשפר ולהשתפר".
"אין שום שינוי במדיניות של ראש העיר החדשה"
התרגיל ביום רביעי נוהל מהמנ"מ – מרכז ניהול המשברים של עיריית חיפה, שהוקם במסגרת הפקת הלקחים מלבנון השנייה. מדובר במרכז המתפרש על פני כ-600 מ"ר, שנועד לתת מענה לתרחישי מלחמה ולאסונות טבע. תמצאו בו, בין השאר, חדר מבצעים, אותו יאיישו כוחות הביטחון וההצלה, וראשי הנהלת העירייה. בחדר המבצעים מותקנות מערכות מולטימדיה מתקדמות ומערכות קשר, שיאפשרו תקשורת בין כוחות הביטחון והחירום, וגם במקרה של קריסת קווי הטלפון. משם גם יפעל בעת אירוע המוקד העירוני 106, עם עשרות מוקדנים שיתנו מענה 24 שעות ביממה, ואפילו אולפן החירום של רדיו חיפה, שישדר כל העת בזמן אמת מהנעשה בשטח ויעביר הנחיות לציבור.
בנוסף, הצטיידה העירייה במערכת שפותחה במיוחד עבורה, והמאפשרת לשלב את כל כוחות הביטחון והחירום, העברת וקבלת מידע ביניהם מכל נקודה ברחבי העיר, תוך אינטגרציה של נתונים בזמן אמת המועברים למנ"מ. כך יוכלו מקבלי ההחלטות לגבש תמונת מצב עדכנית בכל רגע נתון.
בנוסף, גיבש אגף הביטחון תפיסה מבצעית להפעלת העיר בעת חירום, במסגרתה תחולק העיר לשישה חבלים. לכל אחד מהם יהיו היכולות והאמצעים לפעול באופן עצמאי, תחת ניהולם של צוותים מקצועיים – כוח חילוץ של פיקוד העורף, המשטרה והאגפים הביצועיים בעירייה – היישר מהמנ"מ.
כל אלה הם תוצאה של ניסיון מצטבר וכאמור, הפקת לקחים. על כולם מגיע הקרדיט למי שעמד בראשות העיר במהלך המלחמה ושתי השריפות, יונה יהב. האם זה הולך להשתנות בעידן קליש? כנראה שלא. אחד ממקורביה של ראש העירייה, שביקר השבוע לראשונה בלב הפועם של מרכז ניהול המשברים, התקשה להסתיר את התפעלותו מהאופן שבו הדברים עובדים ומתקתקים, והודה: "בנושא הזה, שום דבר לא השתנה".
"אין שום שינוי במדיניות של ראש העיר החדשה", מחזק זילברמן, "נהפוך הוא. גם עם קליש והמנכ"ל החדש, איתן שטיאסני, שהיו איתנו לאורך כל התרגיל השבוע, העיר חיפה תתנהל באותה צורה. האיום נותר אותו איום, המענה נשאר אותו מענה; אפשר להמשיך ולהשתפר, ואת זה העירייה עושה". עם זאת, שינוי אחד חשוב ומבורך דווקא כן נעשה באחרונה, עם כניסתו של שטיאסני לתפקיד: אם עד כה התכנסה ועדת מל"ח (משק לשעת חירום) רק אחת לרבעון, כעת דורש מנכ"ל העירייה לקיים ישיבה מדי חודש.
"יש שיחות עם משרד התחבורה על פתרון לשכונות הכלואות"
רק 15 אחוז מתושבי חיפה עזבו אותה במהלך מלחמת לבנון השנייה. בעירייה אמרו אז, שמדובר בנתון הזהה לכל קיץ שבו אין מלחמה, שכן מדובר בתקופה שרבים מתושבי העיר יוצאים לחופשות. וכשהרוב המוחץ של החיפאים מפגין פטריוטיות ונשאר בעיר גם כשנופלים עליה טילים, צריך לדאוג למיגון הולם. לדברי זילברמן, המקלטים הציבוריים מצויים בכל רחבי העיר (104 במספר, א"ש); "האחרונים שבהם אמנם נבנו בשנות ה-90", הוא אומר, "אבל מצבם מצוין. אין מקלט ציבורי בעיר שאינו שמיש, והם כולם ערוכים לפתיחה מידית בשעת הצורך". גם לגבי בנייני המגורים בעיר, זילברמן מביע שביעות רצון: "נכון שיש הרבה שנבנו לפני 1975, אבל גם בהם יש מקלט תיקני משותף; ובכל בניין שנבנה אחרי 1992 יש ממ"דים בדירות". לדבריו, הוא מזהה בעייתיות מסוימת בשכונות הוותיקות בעיר שנבנו בשנות ה-50, כמו שכונות החוף וקרית אליעזר, אך מציין שגם הן עוברות בימים אלה תהליך התחדשות.
כבעיה נוספת מצביע זילברמן על "השכונות הכלואות" שלאורך רכס הכרמל – נורה אדומה שנדלקה במהלך גל השריפות ב-2016, כשעלתה האפשרות לפנות שכונות שלמות שמהן יש רק יציאה אחת. בעניין הזה, לזילברמן דווקא יש בשורות שיפתרו את הפקקים ביציאה מהשכונה בבוקר, ויצילו חיים בעת חירום: "יש לנו שיחות בנושא מול משרד התחבורה, בכל הרמות, להוציא לפועל ולייצר מוצא נוסף מכבביר, מכרמליה, מדניה, מרמת בגין ומהחלק הדרומי של סביוני דניה".
בעירייה בעידן יהב ננקטו מהלכים נוספים להתמודדות עם צרכי האוכלוסיה על כל גווניה בזמן מלחמה: כך, הוקם מערך "חוסן", המרכז את הטיפול באוכלוסייה בשעת חירום ונועד להקמת מרכזי קליטה, טיפול במצבי חרדה, חלוקת תרופות, טיפול בקשישים ועוד; הוקמו מרכזי הפעלה ל-10,000 ילדים ברחבי שכונות העיר; ונפתח אתר אינטרנט עירוני ייעודי לנושא היערכות והתנהגות בחירום, בחמש שפות: עברית, ערבית, אנגלית, אמהרית ורוסית.
"אני רוצה להזכיר לתושבים, שהמוכנות האישית והיכולת לסייע לשכנים במלחמה או בכל אירוע חירום אחר היא ערובה להצלחה כרשות מקומית", מדגיש זילברמן, ומזכיר את הקורסים של פיקוד העורף לסיוע עצמי שמקיימת העירייה, "בכל עת שאנחנו מצליחים לגייס תושבים שמעוניינים בכך. במקביל אנחנו מנסים לעשות עוד דברים, כמו הטמעת התא המשפחתי וחשיבות המוכנות המשפחתית לחירום – סוללות, מים, מזון יבש, כדורים ותרופות לחודשיים".
נושא אחר שטרם הושג לגביו פתרון הוא אופן הטיפול במנהרות הכרמל. על פי הנהלים, המנהרות אמורות להיסגר בשעת מלחמה – אבל לכו אתם ותנסו לעצור אלפי תושבים מבוהלים, שמבקשים למצוא מחסה להם וליקיריהם, כשבחוץ האזעקות מייללות והטילים שורקים. "אנחנו לא רוצים שאנשים יישבו שם", מבהיר זילברמן באופן חד משמעי, "אין שם מים, ואם חס וחלילה נופל טיל, יהיה אסון. אנחנו מתכוונים לצאת בקמפיין שיבהיר שהמנהרות לא מהוות מיגון, אבל מי שצריכה למנוע את הכניסה אליהן זו המשטרה; גם לה לא יהיה פשוט בעת אירוע חירום, אבל זה תפקידה. הצענו למשרד התחבורה להרכיב תריסים גדולים שיחסמו את הפתחים, אבל עד כה לא נענינו".
"אם בית החולים ייפגע מטיל, נוכל לתת פתרון"
אחד היעדים המרכזיים בלבנון השנייה היה שכונת בת גלים, שספגה לא מעט טילים שגרמו להרס רב של בתים. כ-40 מהם נחתו ברדיוס של 500 מטר מהקריה הרפואית רמב"ם, בה לא היה איש צוות אחד שלא ידע שבית החולים למעשה אינו ממוגן, כך שבכל שניה הם עלולים לספוג פגיעה ישירה. "למרות זאת, כולם נרתמו, הגיעו ועבדו, ורק רצו לטפל בפצועים", נזכר ד"ר מיקי הלברטל, שבפברואר האחרון נבחר כמנכ"ל החדש של רמב"ם, "היום המורכב ביותר היה זה שבו פגע הטיל במתחם הרכבת; זמן קצר לאחר מכן גם היתה הפגיעה בעיר התחתית ופגיעות נוספות בקרית שמונה, עם פצועים שהגיעו אלינו. באמת, ימים שהיו מאוד מאתגרים עבורנו כבית חולים, כולל מצבים שבהם בין הנפגעים שהגיעו אלינו היו קרובי משפחה של אנשי הצוות".
בעקבות אירועי 2006, יצאה לדרך תוכנית שבסיומה נחנך ב-2012 המתקן הרפואי התת קרקעי הגדול בארץ: בעת מלחמה, יוסב החניון התת קרקעי העצום של רמב"ם לבית חולים הממוגן מטילים ומגזים, בעלות של 800 מיליון דולר. יהיו שם 2,000 מיטות אשפוז, ארבעה חדרי ניתוח, מתחם דיאליזה, פגייה, חדר לידה, חדר מיון וטיפולים אונקולוגיים, שיאפשרו את המשך הפעילות השגרתית למען המטופלים.
"לא חיכינו שהמדינה תביא תקציבים, והמדינה בסופו של דבר השתתפה ב-30 אחוז מהעלויות", מספר ד"ר הלברטל, "כיום המדינה אמנם מסייעת באחזקה של החניון התת קרקעי, אבל עדיין יש פערים בנושא הציוד המיוחד הדרוש בימי מלחמה וחירום. "רמב"ם הוא מתקן אסטרטגי של מדינת ישראל", מציין ד"ר הלברטל, "כולנו מבינים שאם בית החולים ייפגע על ידי טיל, נוכל לתת פתרון שיוצר עמידות. אזרחי צפון מדינת ישראל יודעים שיש מקום בעל יכולות טיפוליות, ואנחנו בטוחים שהצוותים יהיו רתומים כדי לבוא לעזור ולסייע".
"מכל האמוניה היה רק טיפה דליקה אחת בים של רעלים נפיצים"
2006 גם היתה הפעם הראשונה שמערך הכבאות וההצלה התמודד עם מציאות של מתקפות טילים על העורף. "ההבנה בזמנו היתה אחת", מספר טפסר משנה חזי לוי, מפקד תחנת הכיבוי בחיפה, "מצילים חיי אדם, וחייבים להיות דומיננטיים ברציפות התפקודית בעורף ובהגנה על המוסדות האסטרטגיים במפרץ. מול שתי ההבנות האלו בנינו את תפיסת ההפעלה המבצעית; הבסיס היה לפזר כמה שיותר כוחות במרחב, יחד עם המשטרה, פיקוד העורף ומגן דוד אדום, שמגיעים לכל מקום במהירות ועם כוח אדם מקסימלי".
בשתי המערכות הבאות שחווה הכרמל אחרי המלחמה, השריפות ב-2010 וב-2016, היה כמובן חלקם של לוחמי האש במערכה משמעותי עוד יותר, וגם כאן הופקו לקחים ברמה הלאומית והמקומית שאמורים להיות מיושמים באירוע החירום הגדול הבא. "אנחנו מוכנים ברמה גבוהה", מבטיח טפסר משנה לוי, "מאז שמערך הכיבוי הפך לרשת ארצית ועבר לאחריות המדינה, לא חסר לנו כלום".
גם בנוגע לשיתוף הפעולה עם ההנהלה החדשה של העיר והעומדת בראשה, למפקד התחנה יש רק מילים חמות. "קליש היא קרן אור בכל מה שקורה פה, היא מדהימה", הוא מעיד, "ביקשתי איתה פגישה, וכל מה שביקשתי היא נתנה והעבירה הנחיות כתובות". לדברי לוי, נרשמה באחרונה התקדמות בנושא הקמת תחנת כיבוי ב"מצה" ("אחרי 12 שנה שלא התקדמנו"); וגם באשר לתחנה בכניסה למנהרות הכרמל, לוי מספר ש"קליש נתנה הנחיות ברורות לזרז ללא חסמים ביורוקרטיים, ושנתיים מהיום תהיה תחנת כיבוי. כשהיא נכנסה לתפקיד, הטיפול במפגעי חיץ נעצר כמו גם דברים אחרים. הסברתי לה את החשיבות והיא מיד הקצתה 700 אלף שקל, כי היא הבינה את הסיכון ואמרה להמשיך".
אלא שעם כל הגישה החיבית והמוכנות, דאגתו של לוי נתונה למוקד מרכזי אחד, אותו הזכיר כבר קודם: "מכל האמוניה, שהיה 'פצצת הגרעין' של נסראללה, כבר לא כאן. אבל באזור כמו מפרץ חיפה, מכל האמוניה היה רק טיפה דליקה אחת בים של רעלים נפיצים".
והנה, הגענו לפצצה המתקתקת. בסוף 2017, אחרי שנים של מאבק שהובילו יונה יהב וארגוני הסביבה, רוקן מכל האמוניה שהטיל אימתו על המטרופולין כולו – בטח בתסריט שבו המכל סופג פגיעה ישירה. אלא שגם שנה וחצי מאז, בארגוני הסביבה לא רגועים. "אנחנו חיים על זמן שאול", טוענת אחד ד"ר רויטל גולדשמיד, מנהלת המרכז למחקר סביבתי, "במפרץ חיפה, רוב זיהום האוויר מורכב מדליפות מהתעשיות הפטרוכימיות והכימיות, גם מה שלא דולף. מדובר בחומרים רעילים, דליקים ונפיצים, שמאוחסנים במפעלים שבסמוך לשכונות ולבתי המגורים. תרחיש אפוקליפטי של פגיעה רחבה באוכלוסייה כאן הוא רק ענין של זמן, והשעון הסטטיסטי מתקתק".
מספיק להיזכר בבהלה אירוע דליפת הגז בחודש שעבר בקרית חיים, בצנרת תת קרקעית, כדי לשער מה עלולה להיות תוצאתה הקטלנית של פגיעה מדויקת באחד המתקנים במפרץ המאחסנים חומרים מסוכנים". "במקרה הזה, ההנחיות של פיקוד העורף לא מעניינות אותי", קובע זילברמן, מנהל אגף הביטחון של העירייה, "מצדי, שהמפעלים לא יהיו שם בכלל. מבחינתי, מתוך ראייה ביטחונית, פשוט מסכנים את התושבים".
אז האם חיפה מוכנה למלחמה הבאה? תשובה אמיתית ומדויקת נקבל, שלא נדע, רק במבחן המציאות. המתיחות בין איראן לארצות הברית, שעל פי גורמי מודיעין שונים עשויה להתפתח למערכה אזורית, עלולה להכניס את כל השחקנים למגרש. התוצאות, על פי אותן הערכות, יהיו הרסניות כשעיקר המאמצים של חיזבאללה ימוקדו בפגיעה בלבה של עיר גדולה. חיפה, בהקשר הזה, ממשיכה לככב בנאומיו של נסראללה, וככל הנראה הרטוריקה הזו לא תיעלם בקרוב.
האם זה אומר שהמלחמה הבאה כבר מעבר לפינה? לא בטוח. גם נסראללה בעצמו הדף באחרונה את הניסיונות לחמם את הגיזרה ששקטה כבר 13 שנה, והצהיר שאף אחד מהצדדים לא באמת מעוניין בעימות. תאמינו לו או לא, באזור שהוא חבית חומר נפץ אחת גדולה שכל גיץ עלול להצית, מוטב להיות מוכנים, על כל צרה שלא תבוא.
כתבות נוספות
