אחרי סבב קלפיות וביקור מפתיע בקניון, אודיה שווץ נשלחה לבדוק האם החיפאים מעדיפים את חוף הים על פני חגיגת הדמוקרטיה, וחזרה עם מסקנה ברורה כשמש: לישראל דרוש מזגן
זה היה אמור להיות עוד יום עבודה שגרתי בחייה של כתבת חדשות מקומית ביום בחירות לכנסת. להסתובב בין קלפיות; לתעד את המועמדים מצביעים עבור עצמם; לדווח מדי שעה בשידור חי, ולהביא בשידור חי את האווירה, הרשמים, הקולות והצבע, בסיקור מבוקר ועד ערב של חגיגת הדמוקרטיה, מבעד לעיניים חיפאיות.
וכך אכן נפתח יום שלישי שלי השבוע; לפחות עד שהגיעה ההודעה על ביקורו הצפוי של ח"כ בני גנץ, ביום החשוב ביותר בחייו הפוליטיים, בגרנד קניון. הפושים בנייד עדכנו שהסיבה לכך היא הדאגה ב"כחול לבן" מנתוני ההצבעה עבורם בחיפה. לי, אני מודה, השינוי המפתיע בלו"ז הביא בשורה אחת חשובה, במיוחד כשבחוץ 30 וכמה מעלות בצל.
אז לקחתי איתי את בעלי והילדים, ובדרך נס אפילו מצאנו חניה. הספקנו לעשות סיבוב בין ההמון הסואן בקניון, לאתר שולחן פנוי במקדונלדס, לאכול, להזמין קינוח ולסיים גם אותו. ובאיחור מתקבל על הדעת של שעה וקצת, גנץ נכנס לבניין, מלווה בח"כים מרשימתו ובעשרות רבות של פעילים עם דגלים ומגפונים וגם שירי אוהדים. עדכון במבזק החדשות, כמה תמונות לאתר, וגם סלפי – איך לא – עם מי שאולי מתישהו יהיה כאן ראש ממשלה; על הכל סימנתי "וי".
ואז, הגיעה הודעת הווטסאפ ששינתה לי את היום, לפחות לשעתיים-שלוש הבאות. נתוני ההצבעה, שדווקא הצביעו על עלייה קלה לעומת הבחירות בחודש אפריל, לא מאוד הרשימו את ראשי מחלקת החדשות של הרדיו. "תסתובבי קצת בים", נכתב שם, "תמצאי עשרה אנשים שלא מתכוונים להצביע היום".
נפרדתי מהאקלים הנוח של הגרנד, והנעתי בכיוון חוף הסטודנטים – כמו שאני, בג'ינס ארוך שרחוק מלהיות פריט הלבוש הכי נוח, כשהשמש יוקדת במרכז הרקיע. אבל לא זה מה שירתיע כתבת חדשות מלעמוד במשימה. שום סיכוי.
אלא ששם, על החול הרך או לאורך הטיילת, התברר שמדובר במשימה לא פשוטה בכלל. "שלום!", פניתי לעוברים ולשבים, ובעיקר ליושבים, "כבר הלכתם להצביע?". בכל זאת, כמעט 42 אחוז מהחיפאים ויתרו על מימוש זכותם הדמוקרטית – בטוח כמה מהם העדיפו להצביע ברגליים ולרדת לים. אלא ששוב ושוב, נתקלתי דווקא בנציגי 58 האחוז האחרים. חלקם התגאו ש"פתחו הבוקר את הקלפי והיו הראשונים להצביע". היו גם מי שהבטיחו, "עכשיו אנחנו נהנים בים, אבל אחר כך נלך להצביע". אחד מהם, בטון אמין ונחוש, שלף: "מה את חושבת, שיש לי פרצוף של אחד שלא מצביע? אחרי זה, איך נתלונן עד הבחירות הבאות?". המשותף לכולם, אגב, היתה הבעת עלבון כשהצגתי בפניהם את הנושא ותהיתי אם הם מתכוונים למצוא זמן לדמוקרטיה, לפני סגירת הקלפיות בשעה 22:00.
"כולם הצביעו, או שיצביעו בדרך הביתה!", הודעתי בווטסאפ למנהל החדשות, "וגם חם פה למות!".
זו כנראה היתה הפעם הראשונה שלי אחרי שנים רבות כעיתונאית, שכתבה שתכננתי לעשות לא יצאה לפועל, פשוט כי המציאות הוכיחה אחרת. כן, האמנתי לכל אותם מבלים ומתרחצים שפגשתי בים – צעירים, קשישים, הורים, יהודים, ערבים, נשים וגברים – שבאמת לא ויתרו על זכותם הדמוקרטית, ובין החוף למים ובין הבירה לארטיק מצאו כמה דקות כדי להיות מעורבים באמת, ולעשות משהו קטן ובסיסי למען מטרה גדולה. כל אחד, בהתאם לאופן שבו הוא רואה את העולם, את המדינה, את החיים כאן ועכשיו, וגם בעתיד.
חשבתי על זה, כשבדרך הביתה עצרתי לשים פתק במעטפה, בקלפי בשכונה. בסופו של יום, ורגע לפני תוצאות המדגמים, כולנו הרי רוצים שיהיה כאן טוב יותר.
בהמשך הערב כבר הגיעו התוצאות, ונכון לכתיבת שורות אלה – ובטח עוד הרבה אחר כך – סימני השאלה ימשיכו לרחף מעל הביצה הפוליטית. לנו, לפחות, תמיד יהיה את הים. ולא משנה מי ראש הממשלה.
כתבות נוספות
