מחאת בני העדה האתיופית העלתה שוב את מצוקתו של ציבור שלם שמשווע לשוויון. דני נישליס על הצלחה מקומית בסוגיה המורכבת, תוך טיפול מקצועי שבא מהלב

מערכת רדיו חיפה פרסום: 17:00 - 04/07/19

מעולם לא היה לי קשר לעדה האתיופית, כמו לרובנו, אני מניח. עד שיום אחד הוזמנתי לבוסטון והתבקשתי להיות היו"ר החיפאי של שותפות חיפה-בוסטון, גוף לא פורמלי שמקבל כל שנה תרומה גדולה מקהילת יהודי בוסטון, והכסף הזה משמש לעשייה אינטנסיבית בתחומי החברה והחינוך בחיפה. השותפות הוקמה לפני 30 שנה ביוזמת קבוצת אנשי עסקים מבוסטון ומחיפה, על מנת לקדם פרויקטים לקליטת העלייה מברית המועצות לשעבר בחיפה, שהתמקדו בעיקר בתחום יצירת תעסוקה. כשהתחלתי ללמוד את הנושא הופתעתי לראות שהרבה כסף מועבר מדי שנה לפרויקט ״שילובים״, העוסק אך ורק בנושאי הקהילה האתיופית. לא כל כך הבנתי מה המוטיבציה של יהודי ארצות הברית לחבק חיבוק כזה חזק את יהדות אתיופיה. צללתי למסמכים ולתוכניות ואני משתף אתכם בחלק מהמשימה שמתבררת היום כמשימה לאומית שכשלה, אך בחיפה היא הצליחה ובגדול, בזכות שותפות חיפה בוסטון.

מחאת העדה האתיופית | צילום: Rotem Ben Hamo / Shutterstock.com
צילום: Rotem Ben Hamo / Shutterstock.com

ועדת ״שילובים״ של השותפות עוסקת מזה 20 שנה ויותר בנושאי חינוך, תעסוקה, בריאות ומנהיגות קהילתית של צעירי העדה האתיופית. מה שהחל כפרויקט מקומי, התרחב עם השנים לתוכנית אסטרטגית, מערכתית, עירונית המשלבת בתוכה את פעילות כל הגורמים המעורבים בקליטת הקהילה האתיופית בחיפה. את חיפה-בוסטון מנהלת מזה יותר מעשור ורד ישראלי, ומשמשת כרוח החיה והסוחפת שבזכותה הסוגיה הזו נשארת בכותרות לאורך השנה כולה, ולא רק כשבני העדה יוצאים לרחובות.
התוכנית מכסה את כל הגילים, מלידה ועד זיקנה. את הובלת התוכנית לקחה על עצמה עיריית חיפה מתוך תפיסה ודאגה לקהילה האתיופית כחלק ממרקם האוכלוסייה הייחודי של חיפה כעיר רב תרבותית – קולטת עלייה. מרבית המימון הגיע מבוסטון. ייחודה של תוכנית זו, שהיא מתבססת על הצרכים של הקהילה כפי שעלו על ידי פעיליה בניהול משותף של הוועדות ושותפות בקבלת ההחלטות – כולל הקצאת תקציבים. אחד מיושבי הראש היה, למשל, פרופ' אשטה כבדה מהטכניון, שהתעקש לקבוע לאן יילך הכסף ומהם סדרי העדיפויות – וכך היה. השותפות לא החליטה בשביל העדה לאן יופנו התקציבים, במקרה זה לא עבדה הנוסחה לפיה ״בעל המאה הוא בעל הדעה״. מנהיגי העדה קבעו מהם הצרכים החשובים יותר ומה פחות. לזה בדיוק קוראים שותפות. קליטת העולים מאתיופיה הציבה אתגרים חדשים בפני החברה בארץ ובחיפה. השוני התרבותי העמוק, קשיי הקליטה, תופעות של אבטלה עמוקה, פערים עמוקים בחינוך, קשיים כלכליים וקשיים בתפקוד עצמאי בקהילה של משפחות רבות, חייבו חשיבה חדשה למען קידום ושיפור מצבם של יוצאי אתיופיה בחיפה בפרט. בחיפה חיים כ-270 אלף תושבים, והיא נחשבת לעיר קולטת עלייה – כרבע מתושביה עולים חדשים. אוכלוסיית יוצאי אתיופיה היום מונה כ-15 אלף איש בשלושה אזורים שונים: מזרח חיפה (עיקר הריכוז), מערב חיפה וקרית חיים. באותן שנים עלתה תמונת המצב הקשה של הקהילה בעיר אף ביחס לממוצע הארצי – יותר מ-90 אחוז מבני הקהילה היו מתחת לקו העוני, 40 אחוז בלבד היו מועסקים. 45 אחוז מההורים חסרי השכלה פורמאלית. רמת התעסוקה הנמוכה הקשתה על סגירת הפערים, הרחיבה והעמיקה את הבעיות והפערים ופגעה בעיקר באוכלוסיות החלשות. האחוז הגבוה של הילדים והצעירים בקרב הקהילה (46 אחוז), בשילוב רמה גבוהה מאוד של אנאלפביתים מקרב האוכלוסייה הבוגרת בקהילה (45 אחוז), הצביעו על כך כי נדרשת השקעה נרחבת בנושא, וכי החינוך הוא התחום בעל העדיפות העליונה לביצוע. נתוני התעסוקה הראו, כי נדרשת המשך השקעה רבה בתחום זה לשם הגדלת מספר המועסקים בקרב הקהילה, דבר שהווה מפתח ראשוני להשתלבות בקהילה. ברקע, ונוסף על הנתונים שפורטו, התגלו בעיות וקשיים הנוגעים לכלל הקהילה והמשפיעים על כל תחומי החיים – בראשם, קשיי הקהילה האתיופית בכל תחומי החיים: תרבותיים חברתיים, כלכליים, קהילתיים ומשפחתיים. בלטה במיוחד בעיית התקשורת והשפה, המקשה עוד יותר את ההתמודדות ולעתים אף מונעת את סגירת הפערים. הקשיים שלנו, הוותיקים שמרגישים תחושות של ניכור ודחייה כלפי הקהילה האתיופית, לאור השוני ואי היכרות עם הקודים ההתנהגותיים והתרבותיים. גם במערכת המקצועית היה פער תרבותי ניכר שהקשה בעיקר על אנשי המקצוע שלא היו להם כלים לתקשר עם עובדים אתיופים. חלק מהקשיים נבעו מחוסר היכרות עם המאפיינים הייחודיים של האתיופים וחוסר רגישות בין תרבותית. פער זה התחדד לאור מיעוט אנשי מקצוע ואנשי קשר שיכלו לסייע בגישור פערים אלו, בכל התחומים. היה חוסר תיאום בין ארגונים שונים העוסקים בקליטה ובשילוב העולים מהקהילה האתיופית בחברה הקולטת, וחסרה מערכת בעלת ראייה מערכתית המובילה את הטיפול בקהילה, שמתאמת בין כל השותפים והמשאבים בהתאם לצרכי הקהילה. בקיצור, בלגן, חוסר ידע וחשש היוו גורמים מובילים בחוסר הטיפול הנכון.

יום פתוח בטכניון 728_90
ורד ישראלי | צילום: יח"צ
ורד ישראלי | צילום: יח"צ

וכאן נכנסה שותפות חיפה-בוסטון לתמונה, עם תוכנית פעולה מבוססת מחקרים. לראשונה, מאז הגיעו עולי אתיופיה לחיפה, נוצרה מערכת עבודה מסודרת בין עיריית חיפה לשותפות בוסטון ונרתמו שותפים חדשים ואנשי מקצוע בכירים לטובת הקהילה. כמו כן, גדלו התקציבים של השותפים בתוכנית, באופן משמעותי. לפתע, קהילת יוצאי אתיופיה מצאה את עצמה על סדר היום העירוני. החל חיזוק וגיבוש ראשוני של מנהיגות קהילתית פעילה, אחוז המועסקים עלה ליותר מ-80 אחוז. לבני הקהילה נוצרה כתובת נגישה לכל פנייה – במוקדי הקליטה. החלה צריכה נכונה יותר של שירותי בריאות, עם 600 פניות בחודש למגשרי הבריאות; ניכר שיפור במצב החולים הכרוניים ושימוש נכון יותר בתרופות; הוכפל מספר הפעילים בני הקהילה לכ-50; מעורבות ההורים בחינוך הילדים גדלה – 84 אחוז מההורים נמצאים בקשר עם המורה, 80 אחוז מההורים מגיעים באופן סדיר לימי הורים; שולבו תלמידים בני הקהילה בגנים ובבתי ספר "חזקים"; וחל שיפור בהישגי התלמידים; רון כתרי, מנהלו הקודם של בית הספר הריאלי לקח על עצמו באופן אישי שילוב של ילדים אתיופים מהגיל הרך ועד לימודי התיכון בריאלי, כולל מציאת סבסוד כספי ללימודים; הוגברה הרגישות התרבותית בקרב חדרי מורים ותלמידים ותיקים – בסקר שנעשה דיווחו 86 אחוז מהמרואיינים כי הצוות החינוכי מתייחס אליהם בכבוד; בכל מוסדות החינוך בעיר בהם משולבים ילדי הקהילה (גני ילדים ועד התיכון) מופעלות תוכניות תגבור והעשרה, על מנת לשפר את הישגיהם של התלמידים בני הקהילה ולרווחתם. בשנת 2010 בוצע סבסוד ושילוב של יותר מ-30 פעוטות במעונות יום, על מנת לאפשר ולתמרץ אימהות לצאת ולהשתלב במעגל התעסוקה, ולפעוטות לתת שוויון הזדמנויות בחינוך; במועדוני הקשישים – כ-150 קשישים נהנו ממגוון תוכניות המותאמות לצורכי הגיל כגון התעמלות, הרצאות, מלאכת יד, אולפן לרכישת שפה בסיסית, וסיורים ברחבי הארץ.
כך עשו בחיפה וכך ראוי לטפל בעדה האתיופית בכל הארץ. הטיפול חייב להיות מקצועי מהצד האחד, אבל גם מהלב מהצד האחר. אני גאה שחיפה מובילה בתחום הזה והגיע הזמן ששותפות חיפה-בוסטון תקבל אות הוקרה מאיתנו האזרחים, מהעירייה או מכל גורם לאומי אחר, על תרומתה המכרעת בשילוב, טיפוח וצמצום פערים בין העולים מאתיופיה לתושבי חיפה.