במלאת 80 שנים להיווסדו של בניין עיריית חיפה, האדריכל וליד כרכבי וחוקרת הספרות נילי שרף גולד מתארים את קו המחשבה שעמד בראשו של האדריכל שבנה אותו: "זו אנדרטה למערכת היחסים המיוחדת בין יהודים וערבים לפני 1948"
הוא ממלכתי אבל גם נגיש, רשמי אך גם פשוט, היסטורי אך עדיין רלוונטי. בניין בית עיריית חיפה שממוקם ברחוב שנקרא על שם ראש העיר הראשון שלא זכה לחנוך אותו, בתפר בין השכונה היהודית של פעם לזו הערבית, מכיל בתוכו ארכיטקטורה מנדטורית, שיש ארץ ישראלי ונוף שהוא הצהרת כוונות. "אני משוחד, אבל זה בניין העירייה היפה בארץ", אומר האדריכל וליד כרכבי, לשעבר ראש המחלקה לשימור מבנים ואתרים בעיריית חיפה, במלאת 80 שנה להיווסדו.
דו קיום סתות באבן
"בסוף שנות ה-20 כשהיה ברור שחיפה מתפתחת בקצב מואץ, אז כבר היה ברור הצורך בבניין יותר מודרני, מכיל וגדול", מסביר כרכבי על בניין העירייה שנחנך בשנת 1942. "מי שדחף כדי שהבניין יבנה במתכונת הנוכחית ובמיקום הנוכחי הוא חסן שוקרי".
בחירת המיקום לא הגיעה בחלל ריק, קדמו לה ההחלטה של הבריטים לבנות את בית המשפט הסמוך. "האנגלים הבינו שהם צריכים ליצור פס אדמיניסטרטיבי חדש שישרת את תושבי העיר ולאור ההתפתחות המאוד גדולה של השכונה היהודית ההיסטורית 'הדר הכרמל', הם בעצם מחליטים לרכוש קרקע שתהיה בתפר בין השכונות הערביות לשכונה היהודית החדשה".
על תהליך רכישת הקרקע כתבה נילי שרף גולד, חוקרת הספרות וילידת שכונת הדר הכרמל, בספרה 'חיפה אהובתי': "הדינים והחשבונות של הדיונים על הרכישה, ההקמה והבנייה של היכל העירייה, הם מסמכים היסטוריים מאלפים המתעדים את שיתוף הפעולה בין האוכלוסייה היהודית והערבית בחיפה בשנות ה-30 וה-40 של המאה העשרים.
"ועדת הבניין שהורכבה משני יהודים ושני ערבים, ניסחה חוזה עבודה מפורט המעיד על היושרה של מחבריו ועל תשוקתם לתקן עיוותים קודמים: 'תושב חיפה' לפי החוזה הוא פשוט מי שגר בחיפה ללא כל התייחסות למוצאו. זאת ועוד, בחוזה נאמר שמספר הפועלים היהודים והערבים יהיה כזה שיחס הסכומים אשר ישולמו לפועלים יהודים וערבים יהיה שווה וכן 'שבחצי הכסף יקנו חומרים מאת סוחרים ובעלי ערבים וחצי יהודים'.
"ניתן אם כן לראות בהיכל העירייה ההיסטורי גופו – אולמי הישיבות שלו, אבניו ודלתותיו, רצפותיו ומעקות מדרגותיו – מעין אנדרטה למערכת היחסים המיוחדת ששררה בעיריית חיפה בין יהודים וערבים לפני 1948".
הקשת הגדולה שמתכתבת עם הסביבה
"הבניין הוא מאד מונומנטלי עם הקשת הגדולה הזו שמזמינה אנשים להיכנס לתוכו. עכשיו שים לב", מתלהב כרכבי ומצביע על התכתבותו של הבניין עם הסביבה, "ברוולד (אלכסנדר ברוולד – אדריכל הטכניון, ע"מ) התחיל בבניין הטכניון עם הקשת המאוד מאוד ייחודית, לאחר מכן הריסון בנה את בית המשפט עם עוד קשת, אמנם צנועה יותר אבל קשת ואז בא חייקין (בנימין חייקין, ע"מ) ובנה עוד אחת. לסגנון הזה אנחנו קוראים 'מנדטורי'. אלה בניינים מאד סימטריים, מאד ייצוגים, מונומנטליים.
"האנגלים ידעו איך לתכנן. אגב, הבניין הזה נבנה בשני שלבים – החלק הקדמי נבנה ראשון ואז נוספו שני האגפים שניצבים לחסן שוקרי, אחד על רחוב ברוולד ואחד על ביאליק".
על האדריכל בנימין חייקין, שנולד והתחנך בסנט פטרסבורג, המשיך ללונדון עקב נישואים ועלה ארצה עם המנדט, המשיכה נילי שרף לכתוב: "היכל העירייה עדיין קיים כפי שחזה אותו אדריכלו – לעד צופה ונצפה: מתוכו הוא 'צופה', כי מבעד לחלון הענק שהאדריכל קרע בחזיתו, יכול כל הבא לבית להשקיף לים, ומבחוץ הוא נצפה.
"השער הראשי של ההיכל כובש את העין ביופיו, מדרגות שיש מובילות לדלת מרשימה עשויה מסגרת פלדה עם זיגוג מעוצב. מעליה מתרוממת לגובה של כעשרים מטרים קשת מדורגת חצובה לעומק שבאמצעה משוקע חלון מוארך הממשיך את מסך הזכוכית החזיתי שבדלת. ולמעלה, מעל לשער המרהיב, מתנוסס סמל העיר, סירת מפרשת מפוסלת באבן השולטת בגלי הים".
"אולם הדרו של הבניין לא היה המטרה היחידה אליה כיוון חייקין בתוכניתו. ההתחברות בתנאי האקלים הייתה בעיניו ראשונה במעלה והשפיעה גם על עצם צורתו של הבניין. הוא ניסח את האתגר שהציב לעצמו במילים הבאות: 'לתכנן את הבניין כך שניתן יהיה להפיק בחדרים את מלוא התועלת ממשבי הרוח הקיציים', כיוון שכך, סידר אגפים צדדים שבהם יש חדרים רק בצד אחד של המסדרות ובחר זכוכית מיוחדת שתמנע חדירת קני שמש ישירות מבעד לחלונות.
"צורת ה – ח' הסימטרית שבתוכנית הבניין אמנם יצרו פטיו אחורי שנוצל לגינות פנימיות מסוגננות ולחנייה אך חייקין הוסיף ל- ח' הבסיסית 'זרוע' אמצעית קצרה ויצרה מעין ש'. התוכנית האדריכלית גייסה את אור השמש ואת רוח הים הצפונית-מערבית שינעימו ליושבי הבניין את השהות בו".
"הפרטים של הבניין מדהימים"
הבניין שידע לא מעט ישיבות סוערות ואמוציות ברמה גבוהה בטח לא זכה מרוב אנשיו לתשומת לב לפרטים הקטנים שבתוכו. "הפרטים של הבניין הם פשוט מדהימים, יש שם חדר מדרגות יפיפה", מבחין כרכבי ומזכיר סיפור שקרה במהלך עבודתו בעירייה: "באיזשהו שלב הזכוכית התחילה להישבר והחליפו אותה במין פלסטיק שאי אפשר היה לראות שום דבר. כשעשינו שיפוץ לפני כמה שנים, דבר ראשון ביקשתי שיחזירו את הזכוכית השקופה כדאי שכל המראה של גן הזיכרון והנמל יכנס פנימה".
נילי שרף גולד היטיבה לתאר זאת כך: "ואכן, ההבטחה המשתמעת מחזותו של הבניין באשר להדרו ולנאמנותו למקום ולנוף בו הוא עומד, אינה מכזיבה. היא מתגשמת מיד עם הכניסה בשערי ההיכל ועם השיטוט במסדרונותיו. את פני הבא על העירייה מקבלות רצפות שיש חברוני מרהיבות, חומות-אדמדמות ומשובצות דוגמאות הממשיכות את האבן המקומית העוטפת את הבניין מחוץ.
"קירות האולמות הציבוריים וחדרי המדרגות מחופים שיש ארץ-ישראלי, כשרצפות פסיפס, המשלבות אריחים מגוונים, מעטרות את הקומות העליונות. האולם הגדול של מועצת העירייה, המשתקף מצילומי ישיבות אין ספור, ספון עץ שהובא מטורקיה. אף פארו של החלל הפנימי הוא ללא ספק גרם המדרגות המלכותי הכפול, פרי יצירתם של אומני מתכת, עץ ואבן ברוח האר-דקו. גרם מדרגות זה מתרומם ממרכז המבואה, מתמזג ומתפצל על כל מישורת לסירוגין, כשמאחזי מעקותיו המגולפים מעץ אגוז ונתמכים בסורגי פלדה מפורזלים בפרזול מזרחי וצבועים שחור, נפגשים בשלמות נדירה עם חמוקי השיש של המדרגות.
מתכנן הבית שיעבד את החומרים הקשים – השיש, הפלדה והעץ – והם היו לו כחומר ביד היוצר: מתעגלים ומתחברים האחד למשנהו ובלי שמץ של גנדרנות משווים למקום את אצילותו. אבל מעבר לשימוש בחומרים ובמוטיבים מקומיים ולהשקעה במלאכת המחשבת, ניכרת מחוותו של האדריכל לנוף: לפי תכנונו של חייקין ממוקם גרם המדרגות המושלם מאחורי קשת הכניסה ומטפס לגובה ארבע קומות כשהוא מלווה בחלון זכוכית ענק.
"כך יכולים אזרחי חיפה, בדרכם למשרדי העירייה השונים, ליהנות מיפי נופה של עירם הפונה אל הים. היכל העירייה הופך את הנוף לחלק מעיצובו הפנימי, מזמין אל תוכו את האוניות והנמל ואף את מפרץ חיפה מוקף ההרים".
ראשי עירייה התחלפו ויתחלפו, חברי מועצה יבואו וילכו אבל בניין העירייה יישאר עומד על תלו וימשיך להוות תזכורת ל-DNA החיפאי שקורא לחיים משותפים, צנועים, פשוטים אך עם מימדים ויופי שייחודיים לעיר.
כתבות נוספות
