החולים שלא מפסיקים להתאשפז, המשמרות המיוזעות בתוך חליפות המיגון, הביקורת על מתנגדי החיסונים, והקריאה לחיזוק מערכת הבריאות: עומר מוזר בילה את שבת בבוקר במחלקת הקורונה של המרכז הרפואי כרמל, והצליח לצאת אופטימי

מערכת רדיו חיפה פרסום: 18:35 - 23/08/21
צוותי מחלקת הקורונה במרכז הרפואי כרמל | צילום: אלי דדון
צוותי מחלקת הקורונה במרכז הרפואי כרמל | צילום: אלי דדון

הבוקר השקט של יום שבת במחלקת הקורונה של המרכז הרפואי כרמל לא מעיד על מה שאירע בלילה שקדם לו: עשרה חולים חדשים התקבלו במחלקה, בהם אחת במצב קריטי, מטופל מבוגר שנאבק כדי לנשום לבד, ואמא ששוכבת כעת לצד בנה התינוק. "רוב החולים הקשים שהגיעו, אינם מחוסנים", מחדדת ד"ר מייסם אעמר, רופאה בכירה במחלקה, את מה שכבר ידענו, ומבקשת לנצל את ההזדמנות לקרוא לכולם ללכת להתחסן.

אחרי שהיתה סגורה במשך ארבעה חודשים, נפתחה ביום חמישי שעבר מחלקת הקורונה בכרמל מחדש. מאז כבר הספיקו לעבור בה יותר מ-70 חולים. "האמת, ציפינו לגל הרביעי", מודה ד"ר אעמר, "במיוחד במחלה ויראלית כזאת, אתה תמיד מצפה למוטציות חדשות, חלקן אפילו מידבקות יותר. הורדנו מסכות, התחלנו ללכת בלי כלום – ופתאום נכנסה לפה מוטציה. הציפייה היתה, שאחרי שנה וחצי של ניסיון נדע לעצור את זה מתי שצריך ונדע לאזן בין היכולת לתת מענה רפואי לבין השיקול הכלכלי. זו תמיד המשוואה".

יום פתוח בטכניון 728_90
הכניסה למחלקת קורונה בכרמל | צילום: עומר מוזר
הכניסה למחלקת קורונה בכרמל | צילום: עומר מוזר

המענה הרפואי שנתנו צוות הרופאים והאחיות בארץ זכו לתשואות ולהוקרה במהלך הגלים הקודמים, שהגיעו לשיאן כשהציבור הישראלי יצא למרפסות ומחא להם כפיים. "זה לא באמת עוזר", נזכרת ד"ר אעמר בחיוך נוסטלגי, "צריך לתגבר את מערכת הבריאות – להשקיע  בתשתיות, להוסיף תקנים, זה מה שיעזור לנו. שתבין, מדובר בחולים מבוגרים שצריכים עזרה בהאכלה, בהלבשה, במקלחות. כשעושים את כל זה תחת מיגון, העומס כפול ומכופל. אנחנו רק שבוע פתוחים, וכבר מרגישים סחוטים".

ד"ר מייסם אעמר וראזי אבו ראי | צילום: עומר מוזר
ד"ר מייסם אעמר וראזי אבו ראי | צילום: עומר מוזר

העומס שעליו מדברת ד"ר אעמר נופל גם על כתפיהם של המתמחים במחלקה. אחד מהם הוא ראזי אבו ראי, שבדיוק סיים משמרת בת 26 שעות, ובקושי נשאר לו כוח לדבר. "זה לא קל, לא פשוט", הוא משתף, "אבל האמת, מתרגלים לזה. מחר אני כבר שוב בעבודה".

יום פתוח בטכניון 320_100

לעבוד בתוך שקית ניילון

מעבר ללחץ, לעומס, לשעות הארוכות, לאנשי הצוות שנדבקים ונכנסים לבידוד ולעייפות, הצוות מדבר על קושי מרכזי נוסף – חליפת המיגון. כשאני שואל את נעמה ישראלי, אחות אחראית במחלקה ומי שמנהלת את חדר הבקרה, כמה חם בתוך הדבר הזה, היא מציעה לי לנסות בעצמי את החוויה המפוקפקת: "אני נכנסת בשעה 10:00, ואתה מוזמן להצטרף". הצעה שאי אפשר לסרב לה.

ב-09:55 מתחילות ההכנות: ערדליים, כפפות, שקית ניילון בצורת חלוק, כובע, מסכת N95 ולקינוח, מסכת מגן שקופה. עוד לא נכנסנו, והטמפרטורה כבר עולה. "אנחנו עובדים בפנים שלוש שעות, מפרפרים, מזיעים בתוך שקית ניילון, ואתה רק מחכה שיחליפו אותך", היא מספרת על השגרה. כפי שכבר למדנו במגפה הזו, גם מהצד של החולה הסיפור הזה לא סימפטי בכלל, לראות איש צוות שלבוש בחליפת מיגון. "לפעמים אנחנו שמים תמונות שלנו על החלוק, כדי שהחולה יראה פנים, משהו אנושי", מוסיפה ישראלי.

צוותי מחלקת הקורונה במרכז הרפואי כרמל | צילום: אלי דדון
צוותי מחלקת הקורונה במרכז הרפואי כרמל | צילום: אלי דדון

בתוך המחלקה יש כ-44 מיטות, ובשבת בבוקר אושפזו בה 14 חולים, מכל הגילים. מצבם של כולם, נכון לסוף השבוע האחרון, מוגדר קשה עד קריטי, ועוד מטופל אחד מאושפז ביחידה הייעודית לטיפול נמרץ קורונה, שם פגשתי את ד"ר לודמילה יעקובלב. "הפחד הגדול שלנו הוא הדינמיקה של המטופלים", היא מסבירה, "בבת אחת הם יכולים להידרדר לנו, כי הם התעייפו מנשימה עצמאית או כתוצאה מהתפתחות של דלקת ריאות. יש לנו מטופלת שהיתה תקופה ממושכת על משקפי חמצן; חשבנו שאנחנו משתפרים איתה, ופתאום מצבה הידרדר. אנחנו לא באמת יכולים לדעת איך תתחיל המשמרת, איך היא תיגמר, ומה יקרה באמצע".

 "הלא מחוסנים מקשים על כולנו"

בצל מתנגדי החיסון מטעמים אידיאולוגים, אלה שמסרבים לשתף פעולה עם החיסונים בטענה שמדובר בכפייה כנגד רצונם, ד"ר אעמר לא מסתירה את דעתה. "החולים המחוסנים מקבלים את המחלה בצורה קלה יותר. מעבר לזה, אני חושבת שאנשים שלא מתחסנים מסכנים את עצמם, אבל לא רק אותם – גם את האנשים שמסביב; את ההורים המבוגרים שלהם, את הילדים ובעיקר, מקשים על כולנו לצאת מהגל הזה". את הצוות הרפואי זה לא באמת מעניין, מי מחוסן ומי לא – הם בשלהם, מסורים לטיפול.

נעמה ישראלי | צילום: עומר מוזר
נעמה ישראלי | צילום: עומר מוזר

בכלל, במציאות של ישראל 2021 ושל עולם תחת מגפה, נדמה שאין כמו הצוות הרפואי – כמעט בכל מחלקה בארץ, אגב – כדי לבטא תמונת מראה של החברה הישראלית: עולים חדשים, עולים ותיקים, ערבים וצברים ילידי הארץ – כולם נלחמים נגד אותו אויב משותף, נגיף שכבר שנה וחצי הופך את העולם. "אנחנו עובדים פה כצוות אחד", הם מסכמים, "גם ברגעים היותר מתוחים, אנחנו מתנהגים כמו משפחה אחת עם מטרה אחת. בסוף, כולנו מדברים את אותה השפה – השפה הרפואית".