החלטת העירייה הותירה 43 ילדים בעלי צרכים מיוחדים ללא הפעילות הקבועה בימי שבת בחוף השקט. אותם לא מעניינת הפוליטיקה, וכעת הגיע הזמן להשמיע את קולם: "קליש, תסתכלי לנו בעיניים"
שבת בוקר, עשרות ילדים בעלי צרכים מיוחדים מגיעים לחוף השקט. הסירות על החוף, הים במרחק נגיעה אבל הם לא יכולים להיכנס, אסור להם. למה? כי יש "סיבות שנעוצות באינטרסים של עיריית וכוונות לא ברורות שלא לטובת הילדים", מסביר דוד חבוב, מרכז קבוצת הילדים מעמותת שייט חיפה.
"בחודש אפריל נלקח מאיתנו החלק הטוב של החוף עם המזח הצף שדרכו בעצם היינו עולים על הסירות. זה היה תחילתו של מסע התנכלות נגדנו. עד היום לא ראינו את העירייה באה אלינו, לילדים, ושואלת 'מה חסר לכם? מה אתם צריכים? איך אפשר לסייע?'"
בזמן שהשאלות המיותמות מתשובה עפות לאוויר הפתוח של הים, עפים איתם גם רצונות הילדים – 43 במספר – לחזור לים, לסירות, לחופש. "אלה הנשמות הכי טהורות שיש לנו בתור חברה. במה הם חטאו?"
הפוליטיקה של הגדולים, האינטרסים, האגו של המבוגרים, לא מעניינים את הילדים. מה כן מעניין אותם? מה הם אומרים על המצב? שאלנו אותם:
ספיר אוחיון (13)
"חסרות לי הסירות והים, אני לא מבינה למה לא נותנים לנו להיכנס".
ינון רביב (20)
"קליש, תסתכלי לנו בעיניים. מבקש שתחזירי לנו את הסירות".
אריאלה גורי (25)
"חסר לי להיות כולנו על אותה סירה בים".
גל גלין (20)
"ההפלגות עשו לנו רק טוב, מתגעגע לימים ששטנו כולם בים".
ליאור רוסין (8)
"אם לא יחזירו את הקיאקים, יכול להיות שאני כבר לא אבוא לפה".
אביתר טיקטינסקי (13)
"תפסיקו את הדיון בבית המשפט, זה משגע אותי שעצרו לנו את הים".
איה גורן (25)
"מאז שעצרו לנו את הפעילות אני צריכה להתמודד עם הכעס".
אפרת ארינזון (26)
"אני אוהבת את המים, הסירות, הסאפ. לקחו לנו את זה. אנחנו רק רואים את זה מהצד".
יואב פישר (16)
"אני אוהב להיות בים, זה חסר לי".
ליעם ענטבי (15)
"כואב לי שמתייחסים לבעלי צרכים מיוחדים כאל פסולת".
סבינה ויחודצ'יב
"אני מתגעגעת לים ולסירות".
יאיר פרכטל
יאיר לא מדבר.
מעיריית חיפה לא נמסרה תגובה.
כתבות נוספות
