“סרט שלל” שיוקרן בשבוע הבא בבית הגפן מעורר סערה, ובעקבותיו דורש ארגון ‘בצלמו’ לשלול תקציבים מהתאגיד העירוני. קרנית מנדל, יוצרת הסרט, בטור תגובה
תחילה אציין שאני מגיבה בשמי ולא בשם בית הגפן. התגובה שלי מתייחסת לניסיון לבטל את הקרנת הסרט שלי.
בשבוע שעבר קיבלתי אי-מייל בו נשאלתי האם בסרטי אני מאשימה את צה"ל בטבח.
לא ידעתי מה לענות, כי הרי אם רצו באמת לדעת, היו מבקשים ממני לינק לצפיה בסרט ובודקים. ברור שהמייל לא בא לברר משהו באמת, שכן יש אנשים שמראש פוסלים כל סרט, יצירה, מאמר העוסק בניסיון לראות ולהבין את הצד השני. יכולתי לענות שסרטי עוסק בפילים ורודים; זה לא היה משנה. אותם גורמים היו פוסלים את הסרט בכל מקרה, בלי לצפות בו.
ולא, אין בסרט דיבור על טבח. סרט שלל עוסק בארכיון סרטים שנלקח שלל ע"י צה"ל. כל הגורמים המרואיינים בסרט – ועוד רבים שהראיון איתם לא נכנס מפאת קוצר היריעה- התייחסו ללקיחת השלל ב-1982 כאל עובדה ברורה. השאלה שנחלקו בה היא מה קרה לארכיון ולאן הגיע. אבל לב הסרט ועיקרו הוא מבט על אותם חומרים והשאלה מה יש בהם. כאן הסרט לרוב מפתיע את צופיו.
הקדשתי עשור מחיי לתחקיר ועשיית הסרט הזה. כל טענה המוצגת בסרט מבוססת היטב ואף מעבר למקובל בתחום. עיכבתי את הוצאת הסרט במחיר אי עמידה בדדליין, כדי לוודא שעשיתי את העבודה הטובה ביותר. כתחקירנית מעל 15 שנה, יש לי כבוד עצום לאמת ולעובדות, זאת בניגוד למי שתוקף סרטים בלי לצפות בהם.
הסרט עוסק במחיקת זיכרון והנה, באופן לא מפתיע, יש גורמים המעוניינים למחוק אותו. זה כמעט חלק מהתסריט הצפוי, ועדיין מצער ומכווץ את ליבי, משום שעשיתי מאמץ עילאי לספר את הסיפור באופן הנקי ביותר ולהתמקד בהיבט האנושי של לקיחת חומרי ארכיון.
מרואיינים בו אנשים בעלי שיעור קומה- למשל מורלה בר-און ז"ל, שהיה לוחם ב-1948, אח"כ העוזר האישי של משה דיין ואז קצין חינוך ראשי בצה"ל, וכמו גנז המדינה לשעבר, ד"ר יעקב לזוביק. אם הם חשבו שהסרט לגיטימי ואף התראיינו לו, אולי כדאי לנסות לצפות ולהקשיב? או שגם הם אנטי ישראלים? ברור לכל בר דעת שבלעדי אנשים כמו מורלה בר און, לא היתה ישראל. ביקורת היא לא שלילת קיום. הגיע הזמן שנבחין בין השתיים.
כשאני מתגוננת כנגד אותם גורמים אני חשה מחלוקת בתוכי. מה הטעם? שהרי הם לא רוצים לקיים דיון. הם רוצים לכפות החלטות שלהם. והרי אינם מוסמכים לקבוע איזה סרטים יוקרנו במדינת ישראל אך נוהגים כאילו זה תפקידם. הם עסוקים בכפייתיות בניסיון לבטל כל אירוע תרבות בארץ שנותן ביטוי לדעות מנוגדות לשלהן, באמצעות אסטרטגיה הכוללת השמצת האירוע, הפצת שקרים אודותיו וכן אודות היוצרים והמארגנים, כל זאת למען קבלת הסיפוק שבפעולת הביטול אשר לתפיסתם מתקנת את המעוות.
כל רצוני הוא ליצור. אני לא עושה זאת ממניעים פוליטיים, אינני שליחה של אף גורם. אני לא מתממת, יש לסרט משמעויות פוליטיות, אך הן לא היו העיקר מבחינתי. אני באה לסיפור תמיד מן ההיבט האנושי, זה מה שמעניין אותי.
ואגב, אני קוראת למבטלים ולמתנגדים, אולי תשקיעו את אותה אנרגיה יצירתית שאתם שמים במכתבים על סרטים שלא ראיתם, ביצירת תרבות חלופית? תכתבו ביקורת סרטים, תכתבו תסריטים…תבואו לקורס קולנוע שאני פותחת בקרוב. זו תהיה פעילות יעילה בהרבה, שכן לא משנה כמה מכתבים תכתבו והקרנות תבטלו, עדיין, יהיו כאלה שיחשבו אחרת ממכם. אגב, רובם לא אנטי ישראלים, לא אנטי צה"ל, לא אנטי שום דבר.
אתם מנסים להציג אותם כאנשים רעים, אפילו כבוגדים, אבל האמת היא שהם פשוט רואים אחרת מכם את הסכסוך הישראלי- ערבי. הפרשנות שלהם לאותם אירועים שונה והם היו רוצים שמדינת ישראל תנהג אחרת לגבי סוגיות מסוימות.
לכל אזרח במדינה צריכה להיות הזכות להשמיע ביקורת מנומקת, שהרי כל פעולה של צה"ל והמדינה נעשית גם בשמו. נכון? אם כך, זכותי למחות על האופן בו הצבא נהג בארכיון הסרטים הפלסטיני. על זה הסרט. לא על טבח ולא על פשעי מלחמה. מוזמנים/ות לצפות בו, כמובן.
בחוגי הקולנוע הדוקומנטרי יש אנשים שמחכים שיבטלו הקרנה שלהם. זה ממלא אולמות. זה היח"צ הטוב ביותר שסרט יכול לצפות לו.
אני אמורה לשמוח עכשיו, סוף סוף עליתי על הכוונת. אבל אני עצובה ומרגישה מחנק בגרון. אני מכבדת דעות שונות משלי ומנהלת שיחות עם ימנים כל הזמן. יש לי חברים שהצביעו ביבי, אני לא קוראת להם ביביסטים. אני מאמינה בניסיון לייצר שיח סביב נושאים רגישים ומחלוקות. ומכבדת מי שחושב אחרת ממני.
אני מנסה להגיד שביטול לא מביא לקירוב לבבות ולא תורם לשסע הישראלי, אלא רק מביא להחרפת הפער בין קבוצות שונות. במקום בו צריך להתחיל לייצר דיון, אתם חוסמים ומשתיקים. אתם לא באים לבדוק באמת על מה הסרט, אתם רוצים לנצח בדרך של כפייה והפחדה. דרך הפעולה הזו לא תייצר שום שינוי חיובי במדינת ישראל. איש לא ישנה את דעתו. להיפך. אם ההקרנה תבוטל, אדאג באופן אישי לכך שכל חיפאי/ת שרוצה בכך, יוכל לצפות בסרט. בבית הגפן יש רק 200 מושבים.
אם יבוטל, אדאג לכך שהסרט יוקרן לא פעם אחת, אלא כמה פעמים במקומות שונים בעיר. עכשיו זה משהו שאני צריכה להילחם עליו. הרי לא אסכים לא להקרין סרט במגרש הפרטי שלי, היקר לי כל כך, עירי חיפה.
ומילה לפרנסי העיר: מי שתומך בביטול אירועים נותן כוח למי שבסופו של דבר יכול להתערב גם בהעדפות התרבותיות שלכם. חיפה צריכה לשמור על חופש הביטוי כחלק מהצביון הייחודי של העיר. לא ייתכן שתסכימו למצב בו גורמים חיצוניים יכתיבו את ההתנהלות התרבותית של חיפה.
אם נגיע למצב בו אי אפשר להכיל את המילה "פלסטיני" "גיי" "לסבית" בעיר הזו, נשלול את הזהות האישית של השכנים והחברים שלנו. הם לא ייעלמו, הם רק ישנאו. לאן זה יכול להוביל? באיזה תסריט זה יכול להיות חיובי? האם חיפה, העיר היפה והטובה בישראל שנאבקת כ"כ נגד זיהום, פשע ובעיות חברתיות תרוויח משהו מהפיכתה למעוז פשיסטי? את מי זה משרת? ושוב, אף אחד לא חייב להסכים עם אף אחד. אבל חופש הביטוי חייב להישאר ערך מקודש.
כאמור, אני מוכנה ורוצה לנהל דיון מאתגר עם מי שצפ/תה בו, כולל כמובן אנשים מימין, ואגב, יש ימנים שצפו בו ומצאו בו ערך. זה בסדר גמור אם לא יסכימו. אני מוכנה לענות על שאלות קשות; אלה השאלות עבורן יצרתי את הסרט. אך לא אנהל דיון תחת איומי ביטול. לא אענה לאף אדם שתומך בביטול הקרנה.
חיפאים וחיפאיות, מוזמנים/ות להצביע ברגליים ולהגיע להקרנה ולהבהיר שבחיפה צנזורה (מיותרת) לא תעבור.
כתבות נוספות
