כשפרצה מלחמת השחרור, מזל עמוס ויהודית כהן כבר היו נערות ששירתו בפלמ"ח, והמציאות שלחה אותן להגן על המדינה שזה עתה נולדה. כדי להנציח את סיפורן של האחיות מקרית אתא, הפיקה המשפחה סרט על אומץ ליבן יוצא הדופן

אודיה שווץ פרסום: 13:07 - 14/04/21

צפו בסרט "אחיות לנשק"

עם פרוץ מלחמת השחרור, לאחיות מזל ויהודית חבר, אז בנות 19 ו-18 בהתאמה, לא היה ספק לאן מועדות פניהן: הגנה על המדינה שזה עתה נולדה, בשורות הפלמ"ח. יהודית עלתה לירושלים, מזל לנגב, ואחיהם יעקב לצפת.

יום פתוח בטכניון 728_90

עד מהרה מצאו עצמן האחיות בלב לבו של המאבק על הקמת המדינה. את יהודית, המלחמה פגשה בעלייה עם השיירה הגדולה לירושלים. הדוד נתקע, מכל כיוון נשמעו צעקות קרב בערבית, ומיד אחריהן צרורות של ירי. כשהנהג שאל אם היא בחיים והיא בסדר, יהודית השיבה "כן" – ומיד חטפה כדור ערבי, תוך שהיא שרועה בתוך התעלה.

באותו זמן, מזל היתה ממגיני יד מרדכי הסמוך לאשקלון. מעל ראשיהם זמזמו מנועי המטוסים המצרים, ובמהלך ריצה לתפיסת מחסה מזל נפצעה והיתה זקוקה לטיפול רפואי. כדי שלא תיפגע מפגז מצרי, היא הוכנס באלונקה מתחת לאחת המיטות – רגע לפני שפגז אכן פגע בצריף בו התחבאה, ופירק אותו עד היסוד. רופא שבהמשך טיפל בה, נאלץ לנתח אותה בתנאי שדה כדי למנוע קטיעת רגל, ומשם היא הובהלה אל בית החולים הדסה בתל אביב.

יום פתוח בטכניון 320_100
יהודית כהן ומזל עמוס | צילומים: באדיבות המשפחה
יהודית כהן ומזל עמוס | צילומים: באדיבות המשפחה

שם, בהמולת הפצועים והדם מכל עבר, הגיעו שניים לבקר אותה – אחותה, יהודית, שמיד עזבה את הגדוד לטובת אחותה; ואביהן, שחיפש אחר מזל בבתי חולים רק כדי להיות רגוע שהיא עדיין בין החיים. בהמשך, גם אמן הגיעה לשם אחרי חצי שנה שבמהלכה כלל לא היו איתה בקשר וזה, מבחינתן, היה היום המאושר בחייהן.

73 שנה חלפו מאז. השתיים, שכבר חצו את גיל 90, מתגוררות בקרית אתא – עיר שבה אין אחד שלא מכיר את "סלון יהודית", בו מוכרת האחות הצעירה פרטי אופנה והלבשה תחתונה. לפני כשנה וחצי החליטה משפחתן של יהודית כהן ומזל עמוס להנציח את פועלן בסרט שערכו, בשם "אחיות לנשק" – "Sisters in Arms". 

"גדלתי עם אמא שעברה את המלחמה ונפצעה קשה מאוד", מספרת חמדה, בתה של מזל, "היא נכת צה"ל, בעקבות הפציעה יש הבדל של 15 סנטימטר בין שתי רגליה, אבל היא רצה ועשתה הכל, בכלל לא הורגש שהיא נכה או מוגבלת, וגם רק אחרי 20 שנה הסכימה לקחת כסף מהמדינה בגין קצבת נכות".

דיברתם על המלחמה בבית?

"כשהיינו קטנים אמא לא דיברה על הפציעה, עד שראיתי צלקת והתחלתי לשאול שאלות. היא התחילה לספר רק לפני עשר שנים, לא רצתה להכניס אותנו לזה. כשהיינו ילדים לא רצתה לחשוף אותנו גם לשואה, פשוט לא רצתה לחשוף אותנו, לא רצתה שנדע. בשנים האחרונות זה עולה בארוחות שבת והיא מאוד אוהבת לספר, לנכדים ולנינים".

מזל ויהודית (במרכז) כיום, עם המשפחה | צילום: באדיבות המשפחה
מזל ויהודית (במרכז) כיום, עם המשפחה | צילום: באדיבות המשפחה

איציק, בנה של יהודית מוסיף: "היתה לי ילדות מופלאה בקרית אתא, היה לנו כל מה שרצינו אבל הסתפקנו במה שיש, מעט או הרבה. אמא עד היום ממשיכה לעבוד בחנות, מטפסת על סולמות, נוהגת לעבודה ובחזרה. מדי יום אני הולך אליה לאכול צוהריים ואנחנו מדברים על הכל באופן מדהים, למרות כל מה שעברה אין לה שום טראומה. את כל השמות שהיו איתה בשיירה הגדולה לירושלים, שבראשה עמד דוד בן גוריון, היא מדקלמת כאילו זה קרה אתמול. היא לא אישה שמחזיקה דגלים, היא פשוט אומרת את דעתה בכל נושא".

והיום, ממרחק עשרות השנים שחלפו, יהודית ומזל חשות גאווה עצומה כשהן מביטות במדינה שקמה, שחיה ובועטת. על הימים שבהם לחמה בין התעלות ותחת אימת הקליעים והפגזים, אומרת מזל: "בסך הכל אני שמחה שעשיתי את חובתי"; ויהודית מוסיפה: "משמח אותי לראות את המדינה, ולדעת שאני בניתי אותה".

יהודית כהן ומזל עמוס, היום | צילומים: באדיבות המשפחה
יהודית כהן ומזל עמוס, היום | צילומים: באדיבות המשפחה