הגרעין הקשה של הפגנות "הדגלים השחורים" שמתקיימות מדי מוצ"ש בצומת חורב, הם בכלל חבורת אוהדים של קבוצת כדורעף חובבנית שמבטיחים להעיר את חיפה

מערכת רדיו חיפה פרסום: 18:14 - 07/08/20
אולטראס נו"ש | מתוך פייסבוק
אולטראס נו"ש | מתוך הפייסבוק הרשמי של אולטראס נו"ש

"צעירים חיפאים – אנחנו קוראים לכם! בואו להראות נוכחות, לעשות רעש, להפגין סולידריות. בואו ביחד נעיר את העיר, ונוכיח שגם לחיפאים אכפת. שלטים, זמבורות, תופים, משרוקיות ורעשנים – הכל תופס – אז בואו לעשות רעש!".

הפוסט הזה, שמתפרסם בשבועות האחרונים בפייסבוק, מצליח לסחוף בקיץ הזה מאות חיפאים, שמדי שבת מתייצבים בצומת חורב וקורעים את הגרון במחאת "החולצות השחורות".

יום פתוח בטכניון 728_90

בלב ההפגנות בולטת במיוחד חבורה של צעירים, עם בנדנות שחורות על המצח, רובם באמצע שנות ה-20 לחייהם – שלמעשה מהווה את הרוח החיה והמארגנת של החזית המקומית במחאה. ואת הציוד שנועד לעשות רעש – או כמו שהם אומרים, "להעיר את חיפה" – מביאה החבורה הקולנית הזו ממגרש אחר לגמרי: אולם הספורט בשכונת רמת אלון. שם, הם מרימים את הגג במשחקים של קבוצת הכדורעף, מכבי חיפה/נוה שאנן. ובדומה לארגוני אוהדים שמכבדים את עצמם ברחבי הארץ והעולם – המוכרים בעיקר מענף הכדורגל – יש להם גם שם מחייב: "אולטראס נו"ש".

ההפגנה במרכז חורב | צילום: עומר מוזר
ההפגנה במרכז חורב | צילום: עומר מוזר

מאז החלה מחאת "הדגלים השחורים", בולט גם חלקם של ארגוני אוהדים בהפגנות, בעיקר אלו המזוהים עם הימין הפוליטי – "לה פמיליה" של בית"ר ירושלים וה"פנאטיקס" של מכבי תל אביב. לא פעם גם תועדו אירועים אלימים, ביריוניים, שבהם היו מעורבים. אלא שכאן בחיפה, עם האולטראס של נוה שאנן, הסיפור שונה לחלוטין.

יום פתוח בטכניון 320_100

"בעצם, רובנו חברים של השחקנים בקבוצת הכדורעף", מספר עומר מוזר, ממובילי המחאה בחיפה, וגם אוהד מושבע. לדבריו, החבר'ה שמגיעים לכל משחק בית ברמת אלון, לא מביישים מפגני עידוד ברמות הגבוהות – תופים, שירים, שלטים עם שמות השחקנים, ואפילו אבוקות, ובירות לפני, אחרי וגם בזמן המשחקים.

ביציע ברמת אלון | צילום: הפייסבוק הרשמי של אולטראס נו"ש
ביציע ברמת אלון | צילום: הפייסבוק הרשמי של אולטראס נו"ש

ואיך כל זה קשור להפגנות נגד התנהלות הממשלה והעומד בראשה?

"הרגשנו שאנחנו צריכים להעיר את העיר ולהביא את הצעירים למחאות. בהתחלה המחאה פה היתה מנומנמת, הגיל הממוצע של האנשים שהגיעו להפגין היה 50-40, והחלטנו שצריך להוציא את הצעירים מהבתים, חבר'ה עם מודעות חברתית, מתוך הבנה שזה הזמן וזה המקום שלנו, הצעירים, להפגין; וברמה המקומית, לשים את חיפה על המפה. שייראו שהמחאה היא לא רק בבלפור או בכיכר רבין".

את התאוצה האמיתית החלה המחאה החיפאית לתפוס באמצע החודש שעבר. האולטראס רכשו שלטים ובנדנות שחורות, פתחו "איוונט" בפייסבוק, ויצרו קשר עם מחאת הצעירים הארצית.

הדגל של האולטארס, מהיציע להפגנות | צילום: עומר מוזר
הדגל של האולטארס, מהיציע להפגנות | צילום: עומר מוזר

לדברי מוזר, "כרגע הדבר הכי חשוב הוא המשכיות, משבת לשבת. אנחנו רואים שיותר ויותר מתעניינים באיוונט, מאשרים הגעה ומתייצבים, וגם השיח ברשת גדל עם תמונות וסרטונים שמעלים מההפגנות. עדיין, השאיפה היא להביא כמה שיותר אנשים, בעיקר חבר'ה צעירים".

***

בתחילת משבר הקורונה, מוזר בן ה-29 עוד גר בכלל בתל אביב ועבד כמאמן כדורסל במחלקת הנוער של הפועל תל אביב. שם, במרכז הארץ, הוא מודה שתמיד הרגיש "נטע זר", ומוסיף ש"השייכות לחיפה היא האמיתית". כשפרצה מגפת הקורונה ופעילות קבוצות הספורט נעצרה, הוא החליט לחזור הביתה והחל לעבוד כמאמן במחלקת הנוער של בית"ר אחוזה. שיחה עם בן דודו, שכבר היה חבר באולטראס נו"ש, חיברה אותו למחאת "הדגלים השחורים".

עומר מוזר | צילום: עצמי
עומר מוזר | צילום: עצמי

"מאוד רציתי להשפיע, להשמיע את הקול", הוא מספר, "ומהר מאוד נפתחה קבוצת ווטסאפ שבהתחלה היתה מצומצמת, אבל כדור השלג החל להתגלגל".

נכון לכתיבת שורות אלה, עשרות כבר אישרו באיוונט לקראת ההפגנה הקרובה (מוצאי שבת, 18:30) במרכז חורב. מאות נוספים יצטרפו אליהם, אבל גם מוזר יודע שחיפה עדיין רחוקה מעצמת המחאה בירושלים ובתל אביב. "אין ספק שגם מבחינת הסיקור התקשורתי חיפה עדיין מאחור", הוא אומר, "לכן, יצירת הסולידריות עם כל ההפגנות בארץ היא משמעותית, שיידעו שגם אנחנו משמיעים קול ושגם כאן מזדהים עם המאבק". 

ההפגנה במרכז חורב | צילום: עומר מוזר
ההפגנה במרכז חורב | צילום: עומר מוזר

"הייתי מאוד רוצה לראות עוד ייצוג של בעלי דעות ימניות בהפגנות האלה", הוא מוסיף, "בדיוק כמו שהייתי שמח לראות בהן צעירים מהמגזר הערבי – בטח בחיפה, שבה אנחנו חיים אלה לצד אלה ואין סיבה שגם הם לא יבואו לידי ביטוי במחאות, זה אפילו יכול לחבר בין המגזרים. כנ"ל לגבי דתיים וחרדיים, למרות שזה אתגר להביא אותם להפגנות שמתקיימות במוצאי שבת".

"בסופו של דבר", מסכם מוזר, "המטרה היא לשנות את התרבות הרעה שהשתלטה עלינו. יש חוסר אמון בשלטון, הפוליטיקה מנותקת, מרוחקת. אין פה עניין של ימין או שמאל, מבחינתנו כל 120 חברי הכנסת צריכים ללכת הביתה".