שושלת שוערי משפחת דוידוביץ' החלה בגטו טרזין

שואת העם היהודי הביאה עימה חורבן, עצב, סיפורי זוועה בלתי נתפסים. מעטים הסיפורים מהם צמח משהו חיובי, כזה שאפשר להתנחם בו. למעשה, רק גטו אחד בגרמניה היה כזה שהתנהלו בו, לכאורה, חיים. זהו מחנה טרזינשטאט, (טרזין), ובו גדלו שני דורות של שוערים גדולים, שהביאו תרומה וכבוד גדולים עבור מכבי חיפה. בני דוידוביץ’, אביו של ניר דוידוביץ’, נולד בגרמניה, בהמשך עבר לצ’כיה וגדל ללא הוריו. עם עליית הנאצים, הוא הועבר למחנה בטרזין ושם צפה במשחקי כדורגל, לכאורה רגילים, אותם הסריטו הנאצים לצרכי תעמולה. דוידוביץ’ העריץ את השוער היהודי יירקה טאוסיג ששיחק בגטו והצית את חלומו של הנער הצעיר לעמוד יום אחד בין הקורות. בני דוידוביץ’ לא חלם אז שיבוא יום ויעמוד בשערה של מכבי חיפה בליגה עצמאית, במדינה יהודית בה הוא מוגן וללא חשש מהצורר הנאצי.

ב-2012 חזר בני דוידוביץ’ לגטו טרזין, אך זה היה דרך התמונות באצטדיון המושבה. לרגל ציון 70 שנה להקמת ליגת הכדורגל, בה השתתפו עשרות שחקנים יהודים, הקים בעלי הפועל פ”ת לשעבר, מאיר שמיר, חדר הנצחה מיוחד ובו תמונות ממשחקי הכדורגל שנערכו בגטו לעיני אלפי אנשים, עבורם המגרש היה סוג של שפיות. למעלה מ-140 אלף יהודים עברו בגטו טרזין, 19 אלף מתוכם השתחררו על ידי הצלב האדום ב-1945, בהם דוידוביץ’.

למעשה, הזיכרון של בני מטאוסיג והרצון להיות כמוהו, הביא אותו לעמוד בין הקורות. לימים, בנו ניר גדל במחלקת הנוער הירוקה בקצף. את ההשראה הוא קיבל מאביו, סוג של “ירושה” מימי השואה. אלא שניר דוידוביץ’ לא ידע על עברו של אביו עד נסיעת הנבחרת לפולין. כאשר האב ידע כי בנו יבקר במחנה ההשמדה אושוויץ, הוא החליט לגלות את סודו. עד אז, החליט שלא להעביר לילדיו את הקושי והעבר, מתוך רצון שלא יגדלו לתוך זוועות השואה. אלא שעם שיתוף הזיכרון, ניר דוידוביץ’ התחבר לעברו, בהמשך הגיע גם עם מכבי חיפה למחנה ההשמדה דכאו בגרמניה, יחד עם מכבי חיפה לקראת המשחק מול באיירן מינכן בליגת האלופות. המשחק הזה של הירוקים בליגת האלופות, היה אולי, באופן סמלי, הניצחון של העם היהודי על הצורר הנאצי. על זיכרון של נער בגטו טרזין שהפך אותו עם השנים לשוער כדורגל, ולימים גם את בנו ניר, שייצג את נבחרת ישראל תחת מדינה יהודית עצמאית, כאשר גם שנותיו כשוער ענק במועדון הירוק, אולי, החלו בימי מלחמת העולם השנייה.