ממשק אינטרנטי שפיתח אלעד מדן, מנסה להמחיש את הפרדיגמה החיפאית שלמיקום המגורים ביחס לים בחיפה יש משמעות סוציו-אקונומית. מדן מסביר מה אומרת העובדה ששכונות כמו הכרמל ודניה יהיו האחרונות לטבוע והאם כך אנחנו רוצים לחיות? וגם – נסו את הממשק בעצמכם

עומר מוזר פרסום: 10:22 - 01/07/22
חוף הים בחיפה | צילום: דוברות עיריית חיפה
חוף הים בחיפה | צילום: דוברות עיריית חיפה

את הפרדיגמה החיפאית שבה המעמד הסוציו אקונומי משתפר ככל שמטפסים בהר ומתרחקים מהים, כולנו מכירים. כעת, אלעד מדן, מעצב גרפי ואיש חינוך, מנכיח את המציאות המוכרת בממשק אינטראקטיבי חדש שנקרא 'מי במים?' שמתאר עתיד דיסטופי במהלכו גואים פני הים וניתן לראות מי הראשונים לטבוע. "קו פני הים משול לקו העוני. הים לא באמת יעלה בצורה הזו, העוני כן", מסביר מדן.

חשבון נפש מבוסס נתונים

הממשק כולו בנוי על השאלה המוכרת ומהמטרידה 'מה אם?', מה אם, בעידן של התחממות גלובלית ואסון אקלימי מתוקשר, גובה פני הים היה עולה לגבהים שלא הכרנו. "עניין אותי לקחת מידע, מספרים, מפות, מדדים מדעיים ולהפוך אותם למשהו שמייצר רגש", אומר מדן ועונה לנו על השאלה שלרוב נשארת מעורפלת.

ב-50 מטר הראשונים, אשכול 4 טובע ראשון. כלומר, שכונות כמו בת גלים, קריית אליעזר, שער העלייה, נווה דוד, עין הים והעיר התחתית נפרדות מאיתנו ראשונות. "אמנם יש מגמה של שכונות חדשות ב'למטה' של חיפה אבל עדיין בחיפה, בניגוד לשאר ערי חוף בעולם, החזקים גרים דווקא רחוק מהים. אפשר לדבר על הסיבות ההיסטוריות שהובילו לכך אבל השאלה שלי זה האם אנחנו רוצים לחיות ככה? אם זה משהו שחייב להיות?"

אלעד מדן על רקע הפרויקט "מי במים?" | צילום: באדיבות המצולם
אלעד מדן על רקע הפרויקט "מי במים?" | צילום: באדיבות המצולם

את השאלות הקיומיות האלה ספג מדן דרך החינוך בקן הנוער העובד והלומד בכרמל צרפתי, בתקופת שירותו בנח"ל והיום – כבוגר בתנועת דרור לישראל. "מנקודת מבטי, התשובה לשאלות האלה היא לא, ואני וחברים שלי עובדים בשביל לערער על הסדר הקיים. לא נראה לי שמישהו התכוון או ביקש פערים כלכליים שבהם כל כך הרבה אנשים טובעים. מטאפורית".

יד עזרא ושולמית 728_90

בגובה של 200 מטר גם שפרינצק, חליסה, נווה פז, ואדי ניסאס, עבאס ורובע הדר מצטרפות לחגיגת הטביעה ובכך כל אשכולות 1-7 נמחקים מהמפה. הנתונים האלה מחזירים את מדן אחורה, לשיעורי ספרות בתיכון. "בכיתה י"א למדנו את הספר 'המאהב' של א.ב יהושוע ז"ל שבה העלילה נעה מהכרמל שבו המצב טוב וככל שיורדים הכל נהיה יותר קשוח. מאז, אני מסתכל על העיר בעיניים האלה ועד היום אני רואה שזה תופס".

טופוגרפיה מעמדית

ובאמת, כשמותחים את כפתור גובה פני הים כמעט עד למקסימום, לשיא של 300 מטר, היחידים שנשארים עם הראש מעל המים הם אשכול 10, החזק ביותר, הכולל בתוכו את שכונת מרכז הכרמל, רמת בן גוריון, רמת גולדה, שמבור וכמובן דניה על כל סביוניה.

שכונת דניה | צילום: Hanay חנה יריב, מתוך ויקיפדיה
אחרונה לטבוע. שכונת דניה | צילום: Hanay חנה יריב, מתוך ויקיפדיה

"בחיפה", טוען מדן, "למעלה פירושו יותר סטטוס, יותר יוקרה, יותר נוחות. מי שנמצא מעליי או מתחתיי, זה לא רק במובן הפיזי זה גם בסולם החברתי ובמעמד הכלכלי. הסיפור הוא שאנחנו החיפאים, לא מבינים שזה סיפור, זה שקוף כמו האוויר שאנחנו נושמים, רק עכשיו שאני גר בקריית אליעזר, אני רואה כל יום אנשים מבוגרים פותחים פחי אשפה, ילדים מסתובבים בזמן בית ספר ולא סתם זה קורה למטה ולא על הכרמל".

התרגיל של מדן, שנולד במסגרת תואר שני בלימודים בבצלאל והוצג בשבוע שעבר בשבוע העיצוב של ירושלים, משאיר מקום למחשבה אבל לא להרבה אופטימיות. אם נצטרך להמתין עד שהתפיסה הסוציאליסטית, שעליה גדל מדן בתנועת הנוער, תחזור לקדמת הבמה, עדיף כבר שנעמיק את יכולות השחייה שלנו ונמתין עם מצופים לגלי הים, או הקורונה, או יוקר המחייה, שיטביע גם אותנו, בים של דאגות.

 

נסו זאת בעצמכם:

https://xd.adobe.com/embed/7dcfae60-a1a5-4aef-91e5-6c53e028ecfd-289c/?fullscreen