רבים מכם חולפים ליד יצירותיו מדי יום. תבליט הענק בגשר פז, חזית היכל רוממה, והפסל לשחרור חיפה ברחוב שיבת ציון. סיפורו של האמן המנוח שהיה מחשובי חיפה ויצירותיו נזרקו השבוע לרחוב

עומר מוזר פרסום: 17:01 - 07/02/23
התבליט בגשר פז | צילום: עומר מוזר
התבליט בגשר פז | צילום: עומר מוזר

"זה היה כמו סצנה מסרט", מתארת אור גביש, תושבת הדר, את האירוע המקרי שהתרחש שלשום (שני) ברחוב חיים פינת ירושלים. "התאספנו כל מיני אנשים, שלא מכירים אחד את השני, פשפשנו בחפצי האמנות שהיו זרוקים ברחוב ותהינו – איך זה יכול להיות שזה ככה?! כאב לנו הלב שזה נרטב ככה בגשם".

אותם הפריטים, כך התברר, שייכים לאמן המנוח גרשון קניספל והם פונו מהסטודיו הפרטי שלו לרחוב.

יום פתוח בטכניון 728_90

ידעתם מי זה גרשון קניספל?

"לא ידענו, השמועה התפשטה אחרי שעלה פוסט בקבוצה של השכונה שהאמנות שלו זרוקה שם".

יום פתוח בטכניון 320_100

ואור לא לבד, חובבי אמנות מקומיים נוספים כתבו פוסטים בנידון ואפילו אתר חדשות ארצי התייחס לעניין אבל מי היה גרשון קניספל? מה הקשר שלו לחיפה? ולמה האמנות שלו היה זרוקה ברחוב, נטושה, נרטבת לאיטה?

"אנשים עוברים ליד העבודות האלה באופן יום-יומי"

"אני יודעת שכבר כמה חודשים עובדים על לפנות את הסטודיו שלו", מסבירה ד"ר אורה גזית, חוקרת אמנות קיר, "הבנתי שהייתה הצפה בתוך המקום ונאלצו לפנות את הדברים. זה בידיעת המשפחה ובהסכמתה, זה לא משהו שנעשה בגנבה ובהיחבא. אנחנו בודקים אם יש לדברים שנזרקו ערך ציבורי".

אורה גזית | צילום: אלה פאוסט
אורה גזית | צילום: אלה פאוסט

בציבורי, הכוונה בעיקר לציבור החיפאי שלא מודע ל-19 עבודות האמנות הפזורות במרחב העירוני של הצייר והפסל שנולד בגרמניה, היגר לחיפה בשנת 1935 עם עליית הנאציזם, וכיהן במשך כ-25 שנה כיועץ האמנותי לעיריית חיפה.

"אנשים שעוברים ליד העבודות האלה באופן יום-יומי, למרות גודלן, לא שמים לב אליהם", מעידה גזית, שמעבירה סיורים בעיר על אמנות קירונית. "בתקופה בה שימש כיועץ אמנותי לעירייה, העיר התמלאה ביצירותיו. מצד אחד, זה ייפה את המרחב הציבורי ועשה אותו יותר חינני ואמנותי, ומצד שני, זה הביא עליו לא מעט ביקורת ציבורית בשל ניגוד העניינים שהיה מצוי בו. היום זה כבר לא משנה, אנחנו נשארנו עם העבודות שלו".

היכל רוממה המקורי | צילום: ויקפידה, AMIRBL25
היכל רוממה המקורי | צילום: ויקפידה, AMIRBL25

ובין 19 העבודות הפזורות, רובן הגדול בצבעים מונוכרומטיים שעושים שימוש מושכל באור הטבעי. "בגלל החריטות, הפיסול התלת ממדי וחוסר הצבע", מסבירה גזית, "מה שנותן את החיות לעבודה הן האופן שבו קרני השמש נופלות עליה כך שלאורך היום העבודה משנה את פניה והמשחק של האור והצל, כמו אצל הכנענים, מעניק לה מין חיי נצח".

הבולטות מיצירותיו הן תבליט הענק בגודל 3 על 6 מטר בגשר פז ובו מפוסלות דמויות המנכיחות את התפתחות התנועה האנושית, וכמובן עבודת התבליט המפורסמת שעיטרה את חזית היכל רוממה עד שהוסתרה על ידי שלטי המסעדות הסמוכות והמבואה החיצונית שנבנתה. יצירת המופת מתפרשת על גבי מטרים ארוכים מאוירים דמויות במנחי ספורט שונים והייתה לסמל עירוני במשך שנים. כמו כן אפשר למצוא עבודה של אחוות הלוחמים ברחוב חורי 1 ופסל לשחרור חיפה ברחוב שיבת ציון.

היכל רוממה כיום | צילום: עומר מוזר
היכל רוממה כיום | צילום: עומר מוזר

גזית מוצאת קו מקשר בין כולם: "מבחינה אמנותית, אפשר לזהות עבודה של קניספל, יש לו תביעת יד. הוא היה דעתן, אידיאולוג, הגיע מהריאליזם החברתי ששאף לחנך את הקהל ולהקנות לו ערכים. בכיכר הנביאים למשל, על הקיר החיצוני של בניין סולל בונה הישן, אפשר לראות ערכים של עבודה, קיבוץ גלויות, הפרחת השממה, ערכים סוציאליסטים שמהם שאב השראה לעבודות שלו".

עבודותיו של קניספל על בניינים פרטיים | צילום: עומר מוזר
עבודותיו של קניספל על בניינים פרטיים | צילום: עומר מוזר

לא רק סוציאליזם היה טבוע בו, קניספל חמל את האחר, את החלש. "הייתה לו רגישות גדולה לכאב של אחרים, זה בא לידי ביטוי בציורים שלו שעסקו בשואה, בניצולים וגם בכאב של עולי צפון אפריקה. הוא היה מחובר לחלקים היותר מדוכאים של החברה".

הדוגמא הטובה ביותר לכך באה לידי ביטוי בתמונתו 'לשכת העבודה' שצייר בעודו בן 24 בלבד ונכנסה לקאנון האמנות הישראלי.

היכל רוממה כיום | צילום: עומר מוזר
היכל רוממה כיום | צילום: עומר מוזר

רגיש לכאבו של האחר

"כשסיימתי את לימודיי בבצלאל, הציעו לי להישאר שם כמרצה, אבל מבחינה אידיאולוגית אמרתי לעצמי שאני יכול לתרום יותר אם לחזור לחיפה. אני בחרתי ללמד במעברה בכפר אתא ובנשר, שם למדו ילדי הפועלים שעבדו בנשר. לא במקרה הריאליזם התחיל. כאן הייתה המעברה הכי גדולה, שער העלייה. כאן היה הריכוז הכי גדול של תעשיות כבדות. כאן היו הרבה תושבים קשי יום, כאן וגם בנשר ובקריות, אנשים שהיו חשופים לזיהום אוויר נוראי. מספר חולי הריאות היה גבוה מאד, אלא שלא הייתה אז מודעות לנושא".

ציטוט זה של קניספל מתוך דברים שאמר אז לזיוי ברמן, שאצרה וליוותה אותו, מבטא היטב את תחושת הסולידריות, הרצון להיות קרוב לפשוטי העם למרות היותו צייר המתעסק באמנות גבוהה, לקבל מהם חיבור והשראה. את חייו הוא חילק בין חיפה לסאו פאולו, שם זכה להכרה בין לאומית וזכה בפרסים שונים. אך את החיבור לעיר, שגם חלק מהבניינים הפרטיים בה זכו לעיטור פרי ידו, אי אפשר להקטין.

תחריט המייצג ערכים | צילום: עומר מוזר
תחריט המייצג ערכים | צילום: עומר מוזר

"ואדי סאליב זה מקום קדוש בשבילי", אמר בראיון האחרון שלו למלי דה קאלו במה שיתברר כראיון האחרון שלו. "איך אמר ברכט? שאני מעריץ אותו. 'אני אוהב את הקומקומים המקומטים, היות והם מעידים שאנשים השתמשו בהם. אני אוהב את שפות המדרגות המשופשפות כי אני יודע שאנשים השתמשו בהם'. כל אותם הדברים העתיקים האלה שמשמשים המשך לאיזו אקטיביות האנושית, כולל האמנות, לדעת מה נעשה בעבר זה כל כך חיוני. אני חושב שלעבר מגיע שישמרו אותו, היות שלמי שאין עבר, אין הווה וספק גדול אם יהיה לו עתיד".

העירייה: "הפריטים הועברו לארכיון העיר"

בנוגע לפריטים שהוצאו לרחוב, נציין כי עובדי עיריית חיפה הגיעו למקום על מנת לסייע בפינוים. "אתמול בשעות הערב, הובא לידיעת אחד מעובדי אגף התרבות של עיריית חיפה, כי תכולת הסטודיו הפרטי של האמן המנוח, גרשון קניספל, פונתה לרחוב", כתבה אמש העירייה.

עבודתו של קניספל ברחוב חורי | צילום: עומר מוזר
עבודתו של קניספל ברחוב חורי | צילום: עומר מוזר

"על אף העובדה, כי אין מדובר בנכס או ברכוש עירוני, יצאו עובדי עירייה, מתוך תחושת מחוייבות, למקום, על מנת לברור פריטים בעלי ערך תרבותי והיסטורי, אשר חשוב שיישמרו בארכיון העיר.

"בהמשך, צוותי אגף שפ"ע הגיעו אף הם למקום, על מנת לסייע במלאכה, אולם בשל כמות הפריטים הרבה ותנאי מזג האוויר, לא ניתן היה לפנות את התכולה במלואה למקום בטוח. עיריית חיפה מעריכה את עשייתו של האמן, גרשון קְניספֶּל, שהיה מהאמנים החשובים שפעלו בעיר, השפיעו על המרחב הציבורי בה ואף היה עובד עירייה, ומצרה על המקרה, בו נכסי תרבות היסטוריים הושלכו לרחוב. הפריטים שנאספו הועברו לארכיון העיר, בו יאוחסנו ויישמרו בקפידה".

היכל רוממה כיום | צילום: עומר מוזר
היכל רוממה כיום | צילום: עומר מוזר