רדיו חיפה - חם אש
Free - In Google Play
רדיו חיפה - חם אש
Free - In Google Play
שרת ההתיישבות אורית סטרוק מאמינה שהממשלה לא עושה מספיק בעקבות גל הפיגועים (“אני מפנה אצבע כלפי עצמנו וכלפי עצמי”), ומגנה את אירועי האלימות בחווארה (“גם אם הדם רותח – חובת הטיפול מוטלת רק על הממשלה”)
ח”כ אורית סטרוק | צילום: דוברות הכנסת – דני שם טוב
שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות, אורית סטרוק, התראיינה היום (שליש) בתכנית ‘אמא עצבנית’ עם ענבר דותן, על רקע הפיגוע בחווארה ואירועי האלימות בכפר שהגיעו בעקבותיו.
בואי נדבר על הצד הפחות נעים של מה שעובר עלינו – פיגוע רודף פיגוע. יש ממשלה של ימין מלא וכלום לא השתנה.
”אי אפשר להגיד ששום דבר לא השתנה, הרבה מאוד דברים השתנו”.
נכון יש יותר פיגועים
”מעיניים ימניות השתנה הרבה מאוד בהיבט ההתיישבותי וגם בהיבט של המאבק בטרור. יחד עם זה אנחנו חווים גל פיגועים שהוא מאוד דורש התייחסות. אי אפשר לעבור עליו כאילו כלום לא קרה. אני לא מאלה שחושבים שפיגועים זה משהו שדומה לאסון טבע נגיד, שאני לא אחראית עליו, לא יכולה למנוע אותו ורק צריכה לתת פיצויים למי שנפגע ממנו. לא.
“אני חושבת שהממשלה אחראית למנוע את הפיגועים, אחראית לסכל את הטרור לפני שהוא מגיע, אחראית להילחם מלחמת חורמה בטרור ולא רק בשיטת הפינצטה ביתושים, אלא לייבש את הביצה. זו חובתנו כממשלה ואת הביקורת הזאת אני אומרת גם כלפי הממשלה שאני חברה בה. גם כלפי עצמי, אני חושבת שאנחנו לא מספיק עושים את חובתנו בעניין הזה”.
“מפנה אצבע כלפי עצמי”
איך עושים את זה?
“ישבתי עם הנשים של היישוב הר ברכה, שמעתי אותן שהן נוסעות יום יום דרך חווארה, יושבות יום יום ברכב שלהן לבדן, בתוך אותו פקק שיכול להימשך 20-30 ואפילו 40 דקות, חשופות לסכנה הנוראה הזו. מדובר על רחוב סואן ופקוק, ומלא מלא באוכלוסייה שהיא עוינת. איך אני יודעת שהיא עוינת? עובדה שהמחבל הזה שהגיע – אף אחד מהאוכלוסייה הזו עצר בעדו או אותו. זאת אומרת שהוא ביצע את הפיגוע הזה בחסות אותה אוכלוסייה”.
כמו מחבל מיפו, חיפה, ירושלים. זו מציאות חיינו, תמונה של האם נקרעת על הבנים שלה
”אני אומרת המציאות הזאת שאותן נשים, גם גברים, בכלל, בני אדם צריכים לעמוד בפקק כזה שהוא מבחינת מה שנקרא – פרצה קוראת לגנב. הוא תורפה ביטחונית איומה. המציאות הזו היא לא מציאות סבירה ואנחנו כממשלה אמורים קודם כל לדאוג שלא תהיה כזאת מציאות”.
אז אני שואלת איך?
”אנחנו צריכים לווסת את התנועה שזורמת ברחוב הזה, לווסת אותה באופן שלא יווצר כזה פקק. זו פעולה לא מסובכת, קריטית לחיי אדם וקריטית לאיכות חיים של אנשים שנוסעים שם יום יום. לכן זו חובתנו שלנו. כממשלה, אני מפנה פה אצבע כלפי עצמנו וכלפי עצמי, אנחנו לא אמורים להתעלם מהמציאות הזו כי היא באחריותנו. זה מה שאני אומרת ועל זה אני מדברת עם החברים שלי מהממשלה, כדאי שזה ישתנה”.
איך? נשים שם כוחות משטרה וצבא?
”לרדד את התנועה בציר הזה. אם הציר לא מסוגל לשאת את כמויות התנועה הזו, אז לא כל רכב יעלה עליו בכל עת שהוא חפץ כדי שלא יווצר כזה פקק. זה א’ ב’ של חובתנו”.
איך מרדדים את התנועה?
”אני אגיד יותר מזה, אחרי הפיגוע הציבו סביב שכם מה שמכונה בעגה הצבאית ‘כתר נושם’. זה אומר שכל רכב שיוצא משכם נבדק על ידי חיילים. לי אין תשובה למה ה-‘כתר הנושם’ הזה לא התבצע לפני הפיגוע. אחרי שכולנו ידענו שהייתה בשכם פעולה מוצלחת של צה”ל שנהרגו שם 11 מחבלים, וטוב שכך, ושבסביר להניח שיצא משם או מהאזור איזשהו פיגוע נקמה”.
הצבא מתוח, הכתר יביא להסלמה?
”את מתחילה להבין את התשובה. התשובה היא שרוצים לבדל בין המחבלים לבין האוכלוסייה השקטה שאיננה מעורבת בטרור. עכשיו אני שואלת אותך – תגידי לי, האוכלוסייה השקטה הזו שאינה מעורבת בטרור, זו שגדשה את רחובות חווארה בעת ששני בחורי החמד האלה, הלל ויגל, הוצאו להורג לאור יום. האוכלוסייה הזו מנעה מהמחבל לבצע את זממו? עצרה אותו מלעשות את זה? עצרה אותו לאחר מכן? מישהו מהם עשה משהו כדי למנוע את זה? אוכלוסייה שלווה שלא מעורבת בטרור בכלל”.
כולם אשמים בטרור בצורה כזאת או אחרת?
”לא זה לא מה שאני אומרת. אני אומרת שזו אוכלוסייה תומכת טרור. לאוכלוסייה תומכת טרור צריכים להתייחס לפי הפרמטר הזה, ולא להשלות את עצמנו שזה אוכלוסייה שאין לה קשר לטרור. בהתאם לזה צריכים להינקט אמצעי הביטחון, כדי שאזרחים שלווים שאין להם דרך אחרת לנסוע לא לעבודה, לא לקניות, לא ללימודים ולא לכל צורך אחר, יוכלו לעבור ברחוב הזה, שזה הרחוב היחיד שלהם, בבטחה. זו חובה שלנו”.
“גם אם הדם רותח – הטיפול מוטל רק על הממשלה”
בהמשך נשאלה השרה בנוגע לאירועי האלימות בחווארה לאחר הפיגוע.
לאותם מתפרעים יהודים שהלכו ושרפו את קוראת טרוריסטים?
”אני מאוד מצרה, מאוד, על ההתפרעות הזו. אני חושבת שגם אם אדם רותח והוא רותח, וגם אם התסכול והכעס שההרגשה שהפקירו אותנו קיימת והיא קיימת – עדיין, חובת ההרתעה והטיפול בביטחון מוטלת אך ורק על הממשלה”.
אותו טיפול בטרור יהודי וערבי באותו קנה מידה?
”אני, במחילה, לא קוראת לזה טרוריסטים, אבל אני חושבת שחלק מהמעשים שנעשו הם וודאי מעשים שאסור שיעשו. בוודאי אני בטוחה שהם יטופלו על ידי שלטונות החוק. אני אומרת מעבר לזה, יש פה משהו שהוא הרבה מעבר לשאלה של חוק, זאת הנקודה המרכזית שבאמת כל הנושא של סיכול טרור, כל הנושא של יצירת הרתעה שזה חלק אינטגרלי מסיכול טרור וזה לא מספיק מבוצע. כל הנושא הזה צריך להיות מבוצע על ידינו”.
אז למה אתם לא יושבים מול הדלת של ראש הממשלה ואומרים לו ‘או שאתה מטפל בזה או שאנחנו לא פה’?
”ראשית, אני לא מכירה שלא הגענו לישיבות, הגענו לכל הישיבות. שנית, יש לנו שיח גם עם ראש הממשלה, גם עם שר הביטחון וגם עם חברים אחרים בממשלה. אני מעדיפה לא לפרוס את השיח הזה בתקשורת. אני חושבת שכשמנהלים שיח בין שותפים, הדרך לנהל אותו בצורה נכונה היא לא להוביל אותו לאולפן. אנחנו רוצים חובה לעצמנו לנהל את השיח הזה, ולנהל אותו באופן שיביא לתוצאות”.
למענה מיידי
