המבט המקרי מבעד למשקפת, ההתעקשות מול המפקדים, ההפתעה עם אור ראשון, והמחמאות מגולדה מאיר. כך שינה איתמר צ׳יזיק, סרן צעיר בן 26, את פניה של מלחמת יום כיפור

מערכת רדיו חיפה פרסום: 21:17 - 07/10/19
איתמר צ'יזיק במשרדו | צילום: רדיו חיפה
איתמר צ'יזיק במשרדו | צילום: רדיו חיפה

סתיו 1973, יום נוסף של לחימה בחזית הצפונית נכנס לשעות בין הערביים. על שפת לוע הר געש כבוי בתל-שער שברמת הגולן, ניצב סרן צעיר בן 26, איתמר צ'יזיק. שעות ספורות אחר כך אמורים כוחות צה"ל להתחיל בתנועה לכיוון דמשק, בירת סוריה.

רק שלוש שנים לפני כן, בהיותו קצין בדרגת סגן, עמדו מעל מיטתו בבית החולים האלוף אהרון יריב, ראש אגף מודיעין דאז ואלוף פיקוד הצפון, מוטה גור, לאחר שצ׳יזיק איבד את רגלו בפעולה מבצעית בלבנון שבמהלכה עלה על מוקש. האירוע ההוא רק חיזק את רצונו להמשיך ולשרת בצה״ל ולהגן על המדינה. ״יריב ומוטה אמרו אז לאשתי, ׳כשאתה נפצע, אתה חושב מה יהיה העתיד שלך'. הם חסכו ממני את המחשבות האלה והודיעו לה שאני ממשיך איתם בצבא".

יום פתוח בטכניון 728_90

באותם רגעים, במהלך מלחמת 1973, כשקרני שמש אחרונות נעלמות מהרקיע, לסרן צ'יזיק לא היה מושג שמהעמדה שעליה עמד הוא בעצמו ימנע את מימוש האיום הקיומי הבא על מדינת ישראל. "בכלל לא תכננו לתצפת על דרום סוריה", הוא מודה, 46 שנה אחרי, "התוכנית האסטרטגית של צה"ל היתה להתקיף בארטילריה כבדה את שדה התעופה בדמשק, ולכן כל הכוח שלנו התקדם צפונה".

אלא שהמחשבה המקרית שחלפה בראשו של עוזר קצין המודיעין הצעיר – היא זו שלימים השפיעה רבות על תוצאות המלחמה בגבול הסורי, ויש שיגידו אף הכריעה את המערכה בגזרה. "די במקרה הסטתי את המשקפת דרומה, וחשכו עיני", משחזר צ'יזיק, "ראיתי שני טורים של כלי רכב קרביים משוריינים שמתקרבים בכיווננו, וללא שום ספק זיהיתי ביניהם טנקים ונגמ"שים".

יום פתוח בטכניון 320_100

כשהחושך ממשיך לרדת על רמת הגולן, החל צ'יזיק לספור מבעד למשקפתו את כלי המלחמה של האויב, כשלבסוף העריך שמדובר בחטיבה אחת לפחות, ובה כ-100 טנקים ו-100 נגמ"שים. "המרחק בינינו היה בין שלושה לשלושה וחצי קילומטרים, ומשהו לא היה לי הגיוני. איך זה שלסורים נשארו יחידות כאלה גדולות, ועוד בגזרה הדרומית?!".

כמה רגעים אחר כך צ'יזיק הבין שככל הנראה מדובר בהכנות לקראת פלישה לכנרת. בתוך שניות הוא הזעיק את חברו, שלומי כדי שיקרא למי שהיה אז סגן מפקד אוגדה 210, תא"ל משה בר כוכבא (בריל). "בריל הגיע אלי בריצה למעלה, ואמרתי לו, 'מויש'ה, תסתכל דרומה, משהו פה לא מסתדר לי. תראה איזה כוח משוריין מגיע אלינו". בריל, למוד הניסיון, השקיף על האזור במשך 30 שניות, ובשתיקה רועמת רץ בחזרה לחפ"ק. "בתוך דקות שמעתי את כל כלי הרכב שלנו מסתלקים", הוא נזכר, "וכשירד החושך – התחילה ההפגזה".

זה קרה כשהסורים זיהו את החפ"ק האוגדתי שהוקם לא הרחק מנקודת התצפית שעליה עמד צ'יזיק עם שני חיילים נוספים, ומיד הגיבו באש ארטילרית ללא הבחנה. "היתה הפגזה שאני לא יכול להגדיר אותה", הוא מנסה גם כמעט חמישה עשורים אחרי, "נורו עשרות פגזים במכה, אבל למזלנו התחבאנו שם בבונקר סורי שכבשנו עוד לפני כן וחיכינו שההפגזה תיגמר".

טנק סורי נטוש ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים | תמונה: ארכיון היסטורי "אגד"
טנק סורי נטוש ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים | תמונה: ארכיון היסטורי "אגד"

המילים הראשונות שהגיעו לאוזניו של צ'יזיק בתום ההפגזה ההיא, היו קריאות "איתמר! איתמר! איתמר!", שנשמעו מנגמ"ש ישראלי, "המפקד רוצה לראות אותך!". צ'יזיק ירד עם החיילים שאיתו אל הנגמ"ש, ויחד נסעו לפגוש את אלוף דן לנר, אז מפקד אוגדת המילואים 210. "כל החפ"ק היה שם", מתאר צ'יזיק, "קצין הארטילריה, קצין האג"ם, תא"ל בריל, כולם. האלוף שאל אותי מה ראיתי במשקפת, וכשסיפרתי לו הוא אמר שלאור מה שראיתי הוא הורה לכוחות לחזור לאותו אזור שעליו התרעתי, אלא ששם לא היו שום כוחות אויב".

באותו רגע, צ'יזיק, קצין צעיר בתחילת דרכו בצה"ל, גילה תושייה ואומץ מול האלוף הבכיר, והבהיר: "את מה שראיתי אי אפשר לשנות. אותי לימדו לאורך כל הדרך שמה שאני רואה, אני מדווח – ואני יודע לזהות היטב במשקפת טנקים ונגמ"שים".

צ'יזיק אמנם לא זיהה במדויק בכוחות של איזו מדינת אויב מדובר, אבל בבוקר שלמחרת לכולם כבר היתה את התשובה, תרתי משמע. עם אור ראשון האמת התגלתה", הוא מספר, "שתי חטיבות, כ-400 כלי רכב קרביים משוריינים של הכוח העיראקי היו פרוסים לכיווננו במטרה להגיע לכנרת". העיראקים, התברר, עייפו מהמסע שעברו מגבול סוריה-עיראק, ו"הגיעו לא רחוק מתל שער, התקרבו בדממה לאזור בלילה, כיבו מנועים והלכו לישון. בבוקר, כשהם התעוררו, כבר היה מאוחר מדי בשבילם כי הטנקים שלנו טווחו בהם".

"אף אחד לא ידע שהעיראקים כבר צמודים לגדר", מבהיר צ'יזיק, "ידעו שהם מתקדמים לכיווננו, אבל לא כל כך מהר. לסורים באמת לא נשארה יחידה בסדר גודל כזה, של דיוויזיה, ורק איש האזנה אחד מיחידת 8200 אמר שהמבטא שהוא שומע בקשר הוא של ערבית עיראקית. אף אחד לא התייחס אליו, עד שלקחנו שבויים משם וגילינו שאכן מדובר בחיילים עיראקים, ואם הדיוויזיה העיראקית היתה מתקדמת, היא היתה יכולה לרדת לכנרת ואף אחד לא היה מפריע לה. לא היה שם אף טנק ישראלי שיעצור בעדם. כל הכוח הישראלי היה מזרחה מהם, בכיוון דמשק".

טנק סורי ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים | תמונה: דובר צה"ל
טנק סורי ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים | תמונה: דובר צה"ל

בזכות התעקשותו על מה שאכן ראו עיניו והאומץ לעמוד על דעתו מול הקצינים הבכירים בזמן המלחמה, הצליח בסופו של דבר צה"ל למנוע את פלישת הכוחות העיראקים אל הכנרת, מה שהיה עלול לשנות את המציאות הביטחונית, אולי אפילו עד היום.

"לפני סיום המלחמה קראו לי לאוהל של החפ"ק", משתף צ'יזיק, "כשנכנסתי עמדו מולי כל הבכירים והעניקו לי דרגת רב סרן. הם אמרו לי שזה בגלל שהיה לי את האומץ לדבר ולעמוד על שלי. כאן מבחינתי הסתיימה המלחמה". ממפקדיו הוא שמע מאוחר יותר, כי ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר סיפרה בפורומים שונים על אותו אירוע, והדגישה שהוא-הוא ש"שינה את פני המלחמה" בזכות המידע שהעביר סרן צ׳יזיק.

אחרי מלחמת יום הכיפורים, מונה צ'יזיק כקצין המודיעין של חטיבת השריון 188, שהיתה הרוסה לחלוטין. "המטרה שלי, יחד עם עמרם מצנע שמונה כמפקד החטיבה ויאיר נפשי שמונה כסגנו, היתה להקים את החטיבה מחדש״, הוא מספר, ״מה שעניין אותי זה שהחטיבה תחזור להיות מה שהיתה, שכל טנקיסט יכיר את הטנקים והתותחים של האויב ויידע איך לנסוע בעיניים עצומות מהנקודה שלו לכל מקום – בבוקר, באמצע היום, ובלילה".

את שירותו הארוך בצה״ל סיים צ'יזיק בשנת 1991 כשהוא בדרגת אלוף משנה, אחרי שמילא מספר רב של תפקידים מבצעיים לאורך השנים. "כשהמלחמה נגמרה", הוא מסכם, "החלו לעלות בי המחשבות הפילוסופיות. המשפחה שלי היא מהראשונות שהיו בארץ וממייסדי מדינת ישראל, כל כולה טבולה בעשייה ובקיום של המדינה שלנו; על זה אני חושב תמיד, על הקיום שלנו פה ועל הדורות הבאים".