שתי דקות של רוע

עקבו אחרינו

הורי הפעוטות שעל פי החשד עברו התעללות במעון בחיפה מספרים על הימים הקשים שהם עוברים, ומבקשים: "אל תורידו את הנושא מסדר היום, אסור שאותן מטפלות ייגעו אי פעם בחסר ישע אחר"

מערכת רדיו חיפה פרסום: 09:56 - 15/04/19

בחמישי האחרון הגיעו לאולפן מאיר, אבא לתינוקת בת חצי שנה ונועה, אמא לתינוק בן שבעה חודשים. שניהם הורים לפעוטות שעברו, על פי החשד, התעללות על ידי שתי סייעות במעון שאותו חשבו לטוב ביותר בשכונה, אליו הגיעו מדי בוקר כדי לשים את היקר להם מכל, הילדים שלהם.

נועה מגיעה עם התינוק שלה. יש לו עיניים כחולות ענקיות וחיוך שובה. הוא סקרן ומבטו סוקר את כולנו בעניין רב. קודם הכניסה לאולפן ישבנו במטבח של הרדיו, הסתכלתי עליהם מהצד. נדמה היה שכל רעש קטן מקפיץ אותם. שכל אחת שנכנסת למטבח נראית להם חשודה. הם הסתכלו סביב. שפת הגוף שלהם שידרה משהו בין כעס למבוכה גדולה. "יש לי בקשה אחת", אמר מאיר, "אל תורידו את הנושא מסדר היום, אסור שאותן מטפלות ייגעו אי פעם בחסר ישע אחר".

אחד מעובדי הרדיו נכנס למטבח ולא מבין מה כולנו עושים שם. אני מספרת לו את הסיפור בקצרה והוא אומר "אם זה היה קורה לילד שלי אני לא יודע אם הייתי שולט בעצמי". זוג ההורים מחייך לעברו בחיוך עייף כאילו אומר שמענו את זה כבר אלף פעמים. גם אנחנו דיברנו פעם ככה.

צילום: רדיו חיפה

ביום שישי לפני כשבועיים הגיעה גלית, אשתו של מאיר לאסוף את בתם הבכורה מהמעון שבו היא נמצאת. "מדובר במעון שעליו קיבלנו המון המלצות. אני מכירה את הבעלים וידעתי שיש שם מצלמות. אף פעם לא חשדתי בכלום".
גלית אוספת את התינוקת שלה ומגלה כי השפה העליונה שלה כחולה. היא שואלת לפשר הדבר ומסבירים לה שהתינוקת כנראה שיחקה עם משחק ונחבלה. לא ברור לגלית כיצד תינוקת בת חצי שנה, שטרם מתהפכת לבד, יכולה לגרום לעצמה חבלה מסוג זה. אבל היא לא שואלת יותר מדי שאלות.

הן הולכות הביתה ושם הגלגלים מתחילים לעבוד. "התקשרתי לבעל המעון והוא כל פעם סיפר לי סיפור אחר. פעם שהתינוקת נחבלה מהמוצץ ופעם שילד אחר התהפך עליה", מספר מאיר, "לא התכוונתי להרפות וביקשתי ממנו לבדוק במצלמות מה בדיוק קרה שם".

תחושת הבטן של מאיר היתה נקודת הפתיחה למסע מכאיב ומתיש עבור ארבעה זוגות הורים לפעוטות. מסע שהחל ומי יודע מתי ואיך יסתיים. מאיר ואשתו מוזמנים לצפות בסרטון. בדרך למעון הם עדיין לא יודעים מה הם עומדים לראות, אמרו להם שהתעללו בתינוקת. "אני צופה באותן שתי דקות של סרטון ומתחיל לדפוק בקירות בדלתות, מתחיל להשתגע. על הקירות והדלתות הוצאתי את כל הזעם שהיה לי ועדיין כל הגוף שלי רותח. בסרטון אני רואה את התינוקת שלי מקבלת מכות ועוד התעללויות. זורקים אותה, מטיחים אותה! סייעת אחת מסתכלת בדלת לבדוק שאף אחד לא מגיע, השנייה מביאה לה מכות".

מאיר וגלית רשמו את התינוקת שלהם למעון עליו קיבלו המלצות רבות. הם שילמו 3,000 שקל לחודש ("יותר ממה שאני משלם עבור שכירות").

בכל בוקר קיבלו את פניהם סייעות מחייכות ומתוקות להפליא.

חשוב להבהיר, ילדים בגילאי 0-3 במדינת ישראל "שייכים" למשרד העבודה. אותו משרד אחראי על מעונות שבפיקוח (דוגמת מעונות היום של נעמ"ת) ואילו על פעוטות שנמצאים בבית או במעונות פרטיים אין פיקוח. נושא האחריות על אותם פעוטות נדון לא מעט פעמים בוועדות שונות בין משרד העבודה למשרד החינוך, אך נכון לרגע זה אין החלטה או יוזמה ברוכה לשנות את פני הדברים. כך יוצא שפעוטות שנמצאים במעונות פרטיים אינם בפיקוח או "שייכים" לאף סמכות רגולטורית במדינת ישראל. כך יוצא שהורים רבים מחפשים מעון על פי קריטריונים כגון מצלמות, קודן ואפשרות כניסה במקום המלצות על מזון איכותי או צוות עליו ניתנו המלצות מוכחות.

אי אפשר שלא לרצות לחבק את אותם הורים. הם עשו את כל מה שניתן לעשות על מנת להבטיח מקום ראוי ובטוח לתינוקות שלהם.

אני חושבת על הילדים שלי. יודעת היטב שאותה אינטואיציה אימהית לא תמיד מוכחת בשטח, גם אני נכוויתי לפני שנים על ידי מטפלת שאספה את הבת שלי פעמיים בשבוע מהגן. הגננות סיפרו לי שהיא ממש בוכה למראה אותה אחת, לא ייחסתי לזה חשיבות רבה. חשבתי שהיא מפונקת או רוצה תשומת לב. עד שבאחת הפעמים כשהגעתי לאסוף אותה מביתה של המטפלת שמעתי אותה צורחת, כאילו כואב לה, נכנסתי נסערת וכועסת, ראיתי את בני המשפחה יושבים בסלון, מעשנים סיגריות וצופים בטלוויזיה ואת הבת שלי מסרקת בעצמה אחת מבנות המשפחה. מההלם והכעס לא הצלחתי לדבר. לקחתי את הבת שלי משם במהירות הבזק. מפחדת מהתגובה שלי. מפחדת שעשיתי טעות שתעלה בצלקת מיותרת בנפשה של הבת שלי.

השפה הפצועה של התינוקת | צילום: באדיבות המשפחה

גם עכשיו, כשאני כותבת את המילים שאתם קוראים אני מרגישה את הדם רותח. למרות שעבר יותר מעשור אני לא סולחת לעצמי על זה שלא עשיתי יותר. על זה שלא הקשבתי לגננות ולעיניים העצובות של הבת שלי. אולי בגלל זה אני מוצאת את עצמי חסרת אונים מול מאיר ונועה.

התינוקות שלהם ספגו מכות בראש, זרקו אותם כמו שק תפוחי אדמה, אחד האבות שגם בבנו בן השבעה חודשים התעללו, סיפר לי בשיחת טלפון: "במשטרה הראו לי איך הבן שלי מוטח למשטח ההחתלה. הוא רק התעורר. העיניים שלו נפקחו לאט עם מבט שואל וסקרני והופ! זרקו אותו באלימות. זו תמונה שאני לא יכול לשכוח וכנראה זו התמונה שתלווה אותי כל ימי חיי". אני מסתכלת על העיניים של נועה, זה הילד השלישי שלה. רואים שהיא לא מצליחה לישון. על אף שמקרינה אופטימיות, על אף העובדה שהתינוק שלה חייכני וסקרן היא לא מישירה מבט, אולי שומרת את הכעס להמשך המסע בנבכי המערכת המשפטית, אולי מנסה למצוא איפה, ואם בכלל, טעתה בדרך היא כועסת על עצמה בעיקר כי ראתה דברים שלא נראו לה אבל לא היה לה נעים. כל התנהגות חריגה קיבלה תירוץ הגיוני. כשמאיר ואשתו ראו את סרטון הזוועות נועה עדיין ישנה בשקט. לא תיארה לעצמה שהיא הבאה בתור. בערב יום חמישי קיבלה טלפון מחוקרת במשטרת ישראל, ביקשו ממנה להגיע בבוקר יום שישי.

מאיר לעומתה מלא בזעם. זו הילדה הראשונה שלו, בניגוד לנועה, הוא "חסר ניסיון" בבחירת מעון.

שניהם מסכימים כי כל עוד לא רואים את התמונות אי אפשר להבין את הרוע. מספיק לשמוע את הרעד הסמוי בקולם כדי להבין, או לפחות לנסות להבין את הדקות, השעות המסויטות שעוברות עליהם. עכשיו הם פה כדי שאף אחד לא יעז להוריד את הסיפור, את מקרה ההתעללות שעברו התינוקות שלהם מסדר היום.

נועה מוסיפה שלדעתה הבעיה הרחבה יותר טמונה בעובדה שאין ענישה משמעותית בכל הקשור למקרי אלימות.

למקרה ששאלתם את עצמכם מה עוד אפשר לעשות על מנת להגן על התינוקות שלכם, קבלו טיפים מהורים שנכוו.

חפשו מעון/ גן שנותן לכם קודן עמו אתם יכולים להיכנס בכל עת שתרצו בלי לעדכן את צוות הגן מראש. בקשו לדעת מה ההכשרה והניסיון של צוות העובדים בגן, הקשיבו לתינוקות שלכם, וודאו שלמטפלות בגן יש יום חופש (למעט יום שבת), וודאו שיש מצלמות שעובדות ואל תתביישו לשאול שאלות!