חמישה חודשים מאז שנכנסה לתפקיד, הספיקה ראש העיר לרשום לא מעט כותרות: מלחמה עם עובדי העירייה, מחיקת כל זכר לעידן יהב, מאבק חסר סיכוי בנמל המפרץ, התכתשויות פומביות עם משרדי ממשלה, וזו רק רשימה חלקית. רדיו חיפה בפרויקט מיוחד, בהשתתפות: ליאור דץ, עמית לוי, טלי ליבמן, דני נישליס, סופי נקש, אודיה שווץ ונמרוד שיין
תשפטו בעצמכם
ההצלחות, הכישלונות, המאבקים, סימני השאלה והרוח החדשה. חצי שנה מאז המהפך בבחירות, אודיה שווץ מסכמת את החודשים הראשונים של עינת קליש כראש עיריית חיפה. אז מה היה לנו?
39 יום אחרי כניסתה לתפקיד, התייצבה עינת קליש לאירוע פומבי ראשון כראש עיריית חיפה. כ-500 סקרנים גדשו את האולם בבית אבא חושי, בשעה שברחובות הסמוכים עשרות אחרים עוד חיפשו נואשות אחר חנייה. עבורם, ועבור כ-150 נוספים שנותרו מחוץ לדלתות האולם, הוצבו בקפטריה רמקולים שהעבירו את הקולות.
כשברקע ההכרזה הטריה על בחירות לכנסת, נפתח בוקר הריאיונות עם שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר, בוגי יעלון; והמשיך עם יו"ר מפלגת העבודה, אבי גבאי. אבל כולם, בתוך האולם ומחוצה לו, המתינו למרואיינת השלישית. ושם, בבוקר של שבת חורפית, האחרונה לשנת 2018, קליש הרגישה הכי בבית שאפשר. כולם ציפו למוצא פיה, והוא הגיע. קליש דיברה על כל הסוגיות שהצליחה להבעיר בימיה הספורים כראש העירייה ה-19 של חיפה – מהרכבלית ועד זעאתרה, מהמלחמה בתקשורת ועד למאבק בממשלה; אבל שום דבר לא הכין את העיר לרגע בו ירתה קליש את המשפט: "את הריקבון המחשבתי שיש שם (בעירייה, א"ש), אי אפשר להתחיל להבין".
את התוצאה קיבלנו כולנו בפרצוף, בעימות שפרץ באותה שנייה ממש עם ועד עובדי העירייה, והמשיך והסלים עד להשבתת כלל מערך השירותים העירוניים – לרבות גנים וכיתות ריקות, ואשפה שנערמה והסריחה את הרחובות. הכי רחוק מה"ברלין" שאליה הצהירה קליש שתהפוך את חיפה.
כחצי שנה חלפה מאז המהפך ההיסטורי בראשות העיר. חמישה חודשים עברו מהיום שבו החלה קליש רשמית את כהונתה. ההתבטאויות ההן של קליש באותה "שבתרבות", מצטרפות לרצף של תקריות ועימותים שרשמה בקדנציה הקצרה שלה עד כה. מנגד, היא מצטיירת כמי שדובקת בעקרונותיה עד חורמה. השאלה, לאן כל זה יוביל את העיר ואותנו בארבע וחצי השנים הקרובות. זה הזמן לחזור לאחור, ולבדוק מה היה לנו בחצי השנה האחרונה, והראשונה בעידן קליש.
נובמבר 2018: לא מבזבזת זמן
הרכבל ז"ל?: רשמית, זה קרה 12 יום לפני הכניסה הרשמית לתפקיד. אבל כשהיא כבר "ראש העירייה הנכנסת", קליש עלתה לשידור בפייסבוק לייב, ובהתייחסה לעניין פרויקט הרכבלית, שאמור לחבר בין הצ'ק פוסט לטכניון ולאוניברסיטה, אמרה בגיחוך: "מה שלום הרכבל זכרונו לברכה? טוב, הבנתם את התשובה". בחברת יפה נוף הרימו גבה, ובמשרד התחבורה מיהרו להבהיר לקליש כי הפרויקט יצא לדרך, נמצא בנקודת האל-חזור שלו, והוא יבוצע ויושלם".
פיטורי מנכ"ל העירייה: את המהלך המשמעותי הראשון שלה, קליש הוציאה לפועל ביומה הראשון בתפקיד, על הבוקר, כשהודיעה למנכ"ל העירייה, גדי מרגלית על סיום עבודתו לאלתר – וגם הורתה לשלול ממנו את הרכב שהעמידה העירייה לרשותו במסגרת תפקידו. אפשר להתווכח על האופן שבו נעשו הדברים, על חוסר הרגישות. ואין ספק, מנכ"ל העירייה הוא משרת אמון שזכותה המלאה של ראש העיר לבחור ולמנות בעצמה. אלא שבעקבות הפרידה ממרגלית – לכל הדעות, אדם עתיר ניסיון והצלחות תחת כהונתו של יונה יהב – הותירה קליש את העירייה, על 5,000 עובדיה העושים מדי יום למען 280 אלף תושבי העיר, ללא מנכ"ל, משוועת לבולדוזר.
פסולה מחברות במוסד תכנוני: את ישיבתה הראשונה תחת הנהלת העיר החדשה קיימה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בסוף נובמבר. שלא כנהוג, ובניגוד לימי יהב, על קליש נאסר לכהן כיו"ר הוועדה. הסיבה: בעקבות תלונה שהוגשה ליועץ המשפטי לממשלה, לאור הרשעתה בפלילים ולמרות שלא נקבע קלון, נפסלה קליש מלעמוד בראש ואף להיות חברה במוסד תכנוני, כדוגמת הוועדה המקומית. לפיכך, מכהן ממלא מקומה, נחשון צוק כיו"ר הוועדה – בשעה שקליש נוכחת לצדו בישיבות ולוקחת בהן חלק.
דצמבר 2018: מסננת את ראש הממשלה
כישלון במינוי מנכ"ל חדש: ברקע לסיום עבודתו של מרגלית, כבר פורסם על מועמדה של קליש למשרה הנחשקת – אמיר נפתלי, לשעבר מנכ"ל איגוד השחייה. הבקשה הוגשה למשרד הפנים, אולם בתחילת דצמבר הודיע משרד הפנים על פסילת מועמדותו, משום שהתואר האקדמי שלו אינו מוכר על ידי משרד החינוך; ועיריית חיפה המשיכה להתנהל ללא מנכ"ל. כמה שבועות אחר כך, יאשר דירקטוריון העמותה לתיירות חיפה את מינויו של נפתלי כיועץ.
דחיית התנגדות לתוכנית נמל המפרץ: עוד כשהיתה רק חברת מועצה ומועמדת לראשות העיר, הגישה קליש התנגדות לתוכנית, בשל רצונה לפתח את שדה התעופה והסכנות לטענתה שבהקמת נמל דלקים. עם היבחרה קיבלה ארכה להציג את התנגדותה, הפעם כראש העירייה; אלא שהוועדה המחוזית המתינה חודש, רק כדי לדחות את ההתנגדות; וקליש ספגה מהלומה.
סערת רג'א זעאתרה: בהתאם להסכם הקואליציוני, הכריזה קליש על כוונתה למנות את יו"ר "החזית החיפאית – חד"ש" כאחד מסגניה בשכר. ההודעה נתנה את האות לסערה בעיר, בעקבות ציטוטים של זעאתרה בהם הביע תמיכה בנשיא סוריה, בשאר אסד ובמזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה. התקשורת, המקומית והארצית, הסתערה על האירוע; פעילי ימין ובעיקר ב"ליכוד" דאגו להבהיר את עמדתם הנחרצת; וקליש? היא בכלל היתה בחופשה משפחתית בשווייץ, ואפילו לא ענתה לטלפון מראש הממשלה. בהמשך החזירה טלפון, אבל הבהירה לנתניהו שבכוונתה לכבד הסכמים עם שותפיה הקואליציוניים. כששבה ארצה נפגשה עם זעאתרה ודרשה ממנו הבהרות לגבי התבטאויותיו. וכשהמהומה החיפאית מצליחה לסקרן מדינה שלמה, הודיע זעאתרה שהוא מוותר על המינוי לטובת מספר 2 ברשימתו, שהירה שלבי, ובעצם עשה לקליש טובה כשעשה סוף לבלגן.
סחבת באישור סגן חמישי בשכר: בימים שאחרי הבחירות, עסקה קליש בהשלמת הקואליציה במועצת העיר. את נציג ש"ס היא השאירה בחוץ, וכנראה לא תיארה לעצמה כיצד יגיב לכך יו"ר ש"ס ושר הפנים, אריה דרעי. הבקשה לאשר סגן ראש עיר חמישי בשכר – מינוי המותנה באישור השר – נתקלה בלא מעט מהמורות ודלתות סגורות. מי שנאלץ להמתין הוא יו"ר מרצ במועצת העיר, הרב דב חיון, שרק בחודש מרץ קיבל את האישור המיוחל, וגם את שכרו על פי חוק.
ינואר 2019: פיטורי עובדים, ליצן צלוב ופגיעה בעסקים
פיטורי עובדי התברואה: קליש מחליטה לסיים את עבודתם של 24 עובדים זמניים באגף התברואה. המהלך נתן את האות לעימות מתמשך מול ועד העובדים, שנמשך גם לאחר שהושג הסדר על החזרתם של עובדי האגף לעבודה.
מאכזבת את ארגוני הסביבה: במסגרת מאבקה לסיכול נמל המפרץ – למען תוכנית בעלת סיכויי מימוש אפסיים, לפיתוח והארכת מסלול שדה התעופה – מבקשת קליש מהעירייה להשהות את אישור תוכנית פארק מורד נחל הקישון. בקשתה מסבה אכזבה רבה בקרב ארגוני הסביבה, שהיו משוכנעים שעיריית חיפה בראשות מי שמציגה עצמה כ"סביבתית" בעצמה, תתמוך בהרחבת הפארק.
ביטול מטרונית הרכס: קליש מחליטה לבטל את פרויקט מטרונית רכס הכרמל – ולמעשה, גורמת להעברת התקציב שיועד לפרויקט ממשרד התחבורה, כשישה מיליארד שקל, לטובת הארכת המסלול מעכו לנהריה.
איסור עישון בשטח העירייה: במהלך ישיבת מועצה מודיעה קליש כי מעתה ייאכף איסור העישון בבניין העירייה. במקביל, עובדים מספרים כי פקחי העירייה נשלחים על מנת לוודא שאף אחד לא מפר את האיסור החמור.
סערת מק'ישו: יצירת אמנות אחת, שהוצגה במוזיאון חיפה, הצליחה לעורר מהומה על רקע דתי, ואת זעמו של המגזר הנוצרי בעיר. "מק'ישו" – צלב שעליו תלויה דמותו של רונלד מקדונלד, הליצן של רשת מקדונלדס הבינלאומית, בתנוחת ישו הצלוב. מול רחבת המוזיאון נערכו הפגנות, אפילו הושלך רימון הלם, נפצעו שוטרים וגם נרשמו עצורים. התקשורת עקבה בעניין, וכולם המתינו למבוגר האחראי שירגיע את הרוחות. קליש, למשל. כעבור כמה ימים, בהם לא ירדה לשטח ופגשה ברחוב הזועם, ראש העירייה קראה להסיר את היצירה, וגרמה ללא מעט תהיות באשר לזניחת ערכי חופש הביטוי והדמוקרטיה.
עימות עם בעלי העסקים: בהמשך להנחיית מחלקת רישוי עסקים, מורה קליש לבעלי עסקים בעיר התחתית, הפועלים אחרי השעה 23:00, להגיש בקשה מיוחדת לאישור פעילותם עד לשעה 03:00 בלילה. ניסיון דומה נעשה גם בתקופת יהב, אך אז העירייה חזרה בה נוכח לחץ שהפעילו בעלי הפאבים ובתי הקפה. בנוסף, מחליטה קליש לפתוח לתנועת כלי רכב חלק מרחוב יפו, מהלך שהעלה טענות לפגיעה חמורה בעסקים שנהנו מהמדרחוב.
פברואר 2019: השביתה הגדולה, המנכ"ל החדש והדרבי היקר
שביתת עובדי העירייה: לראשונה בתולדות העיר, השבית ועד העובדים את פעילות ושירותי העירייה. זה קרה אחרי מהומת ה"ריקבון המחשבתי", פיטורי עובדי אגף התברואה, וטענות קשות על יחסה של קליש לעובדים, בגיבוי ההסתדרות. במשך שלושה ימים השביתו יותר מ-5,000 עובדי העירייה את העיר כולה, במשבר שכמותו לא ידעה חיפה מעולם. זה הסתיים בבית המשפט, שהורה על סיום השביתה וכניסה למשא ומתן בין הנהלת העירייה לוועד העובדים. בהמשך התבררה עלותם הגבוהה של היועצים ועורכי הדין שנשכרו על ידי קליש במהלך העימות, אך מבחינת העובדים נרשמו כמה הישגים שאמורים לשפר את מצבם התעסוקתי.
מינוי מנכ"ל עירייה: שלושה חודשים התנהלה העירייה בלי מנכ"ל, עד למינויו של איתן שטיאסני – לשעבר מנכ"ל חברת לגין מקיבוץ יגור.
אישור תקציב 2019: התקציב הראשון בעידן קליש אמנם לא הציג בשורות – אותן מבטיחה הנהלת העירייה בתקציב הבא. ובכל זאת, כמה סעיפים הצליחו להרגיז את האופוזיציה וגם חלק מהציבור, כמו הגדלת תקציב סגני ראש העירייה בשני מיליון שקל, וקיצוץ משמעותי בתקציב יחסי הציבור.
חגיגת דוחות בסמי עופר: קליש מעוררת את זעמם של מאות אוהדים, שהגיעו לדרבי באצטדיון העירוני וכשיצאו גילו על רכביהם דוחות חנייה. עוד בנושא מדיניות החנייה של קליש – בהמשך.
מרץ 2019: "אני ואתה", אנחנו וכחלון, ותתחדשו על הלוגו
פתיחת מרכז סיוע לשב"חים בהדר: המרכז, המסייע לשוהים בלתי חוקיים, למסתננים ולנגמלים מסמים, נפתח בידיעתה של קליש בבית הקרנות, ועורר כעס בקהילת הדר, תוך טענות על "פגיעה בצביון השכונה וסיכון הציבור".
התנגדות לתוכנית "קרקעות הצפון": קליש מביעה התנגדות לתוכנית במתווה הקיים שלה, משום שהיא כוללת הקמת נמל דלקים בנמל המפרץ.
מחיקת העבר והפרת זכויות יוצרים: קליש מורה על החלפת שיר ההמתנה במכשירי הסלולר של עובדי העירייה, מ"חיפה היא שלי" שהוקלט בקדנציה של יהב, ל"אני ואתה נשנה את העולם". מנהלי העיזבון של אריק איינשטיין ז"ל טוענים שאף אחד לא ביקש או קיבל את אישורם, ולחסן שוקרי נשלח מכתב התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים. כעבור זמן מה השיר מוחלף שוב.
תמיכה בתוכנית "צפון ירוק": התוכנית, שמוביל שר האוצר ויו"ר רשות מקרקעי ישראל, משה כחלון זוכה בתמיכתם המידית של כל ראשי הערים במפרץ. לקליש זה לוקח יום נוסף להודיע בפומבי על תמיכתה, אך סופגת ביקורת מקרב עובדים המפעלים המזהמים, רבים מהם תושבי חיפה.
ורדיה במקום רמת אשכול: על פי החלטת ראש העירייה, בית ספר יסודי חדש יוקם בוורדיה ולא ברמת אשכול, זאת בשל גידול האוכלוסייה הצפוי בשכונה.
החלפת לוגו העירייה: את ההחלטה על המהלך הסמלי קיבלה קליש עוד בנובמבר, אבל זה קרה רק בחודש שעבר – זכר נוסף לעידן יהב נמחק, עם הפרידה מהלוגו שהנהיג בזמנו והחזרה ללוגו הקודם והוותיק של העירייה.
מנהלת אגף משאבי אנוש מסיימת את תפקידה: בתקופת שלטונו של יהב, נחשבה נואית בן שמחון כאחת הדמויות החזקות ביותר בעירייה. ההחלטה על הפרידה התקבלה שבועות קודם לכן, על פי בקשתה של בן שמחון, שבחודש מרץ סיימה את כהונתה.
מחאת החנייה: קליש מודיעה על כוונת העירייה לצבוע מדרכות בצ'ק פוסט, אזור עמוס בבתי עסק, למחאתם של בעלי העסקים במקום שטוענים לסיכון הכנסותיהם. במקביל, היא מבהירה שיש להעביר את התושבים סדרת חינוך בכל הקשור לחנייה: "מי שרוצה שתיים-שלוש מכוניות למשפחה צריך להבין שיש לזה מחיר".
החרפת העימות עם חברת נמלי ישראל: בחנ"י טוענים כי קליש היא שעוצרת את הקת הנמל הבינלאומי החדש בחיפה. מנגד, קליש תוקפת קליש את הסמנכ"לית הבכירה בחנ"י, מיכל טוכלר ומטיחה בה: "את הרגת את הכלכלה העירונית של חיפה, זה פשוט רצח". בחנ"י דורשים התנצלות, ומאיימים בנקיטת הליכים משפטיים.
כרמלית לא בשבת: קליש מודיעה, כי למען השמירה על הסטטוס קוו בעיר בין חילונים לדתיים, הכרמלית לא תפעל בשבת. כמה מחברי המועצה, ורבים מתושבי העיר, מביעים את מחאתם.
אפריל 2019: הנצחה ראויה ותאונת "עבודה"
הנצחת רחל מתוקי ז"ל: בתמיכתה של קליש, מאשרת מועצת העיר את הצעתה של סיגל ציוני, לקרוא לבית הספר חוגים על שמה של מתוקי ז"ל, שהיתה מנהלת מחוז חיפה במשרד החינוך.
התמיכה באבי גבאי: אך טבעי היה שקליש תביע את תמיכתה בגבאי וב"עבודה". אלא שימים לפני הבחירות, העלתה ראש העירייה סרטון תעמולה, שצולם באולם מליאת מועצת העיר. עד מהרה הוסר הסרטון מהרשת, משום שנעשה בו שימוש לא חוקי בנכס של העירייה. בבחירות, נחלו "העבודה" וגבאי מפלה שתשאיר אותם שוב מחוץ לממשלה – ואת קליש, שהימרה על הסוס הלא נכון, הרחק ממקבלי ההחלטות ומחלקי התקציבים.
העירייה שוקלת לרכוש את הנמל: בעקבות הצעת יו"ר ועד עובדי הנמל, אייל זלץ קליש מבטיח לבחון מהלך שבו תתמודד העירייה במכרז לרכישת הנמל, בדומה למודלים הנהוגים בעולם.
איבדה את הדרכון
סופי נקש תוהה לאן נעלמו הבטחות מערכת הבחירות, ומבהירה לראש העירייה: אנחנו לא האויב שלך
חצי שנה. שישה חודשים חלפו מיום שנבחרה ראש העירייה החדשה. מאה ימי החסד כבר תמו מזמן ואני, שצופה בה מספסלי האופוזיציה, בראש עירייה שנבחרה ברוב קולות, לא יכולה שלא לתהות ביני לבין עצמי, מה קרה לכל ההבטחות?! כי אותי לימדו, שמי שמבטיח – צריך לקיים!
לאחר שהסתיימו הבחירות, ציפה הציבור החיפאי ממי שהבטיחה שינוי ושלמדה במשך חמש שנים את כל צרכי העיר, שקליש תיכנס לתפקיד ומיד תטפל בכל הנושאים שעליהם התחייבה ושתעמוד בכל הבטחותיה, ותתחיל לקיים את מה שנכתב בדרכון המפורסם שהופץ בכל העיר כחלק מתעמולת בחירות עם ההבטחות וה"אני מאמין" שלה.
הציבור ציפה לראות ביטוי, לפחות חלקי, של ההבטחות בתקציב 2019; שנראה שינוי ורוח חדשה, כפי שהבטיחו לנו. אלא שלצערי הרב ולצערו של הציבור, גילינו שכאשר באים בביקורת או בשאלות – מתעוררת בעיה; ראשית, קברניטי העיר יוצאים במתקפה וטוענים שרודפים אותם ושהם צריכים זמן ללמוד, ושנית – ואף חמור מכך, תוקפים את ציבור התושבים. בתוך פחות מחצי שנה הספיקה הנהלת העיר לשלוח את הציבור לירושלים – כי בכל זאת, חיפה היא לא ישראל וישראל היא לא חיפה, לפטר עובדים, ליצור משבר שנפתר לאחר בזבוז מיותר של כספים, למנות יועצים בשכר, להתעקש על חמישה סגני ראש עיר ועוד. כל עניין שזכה בביקורת מצדה של קליש בשנות השלטון הקודם, בוצע גם על ידה – ואף באופן מוקצן יותר.
להזכירך, גברתי ראש העירייה; מדובר עדיין במדינה דמוקרטית שבה מותר לשאול שאלות ולהשמיע ביקורת, דבר שאגב עשית את בעצמך בעבר הלא רחוק. אז מדוע כעת מדובר בעניין פסול?
הציבור ציפה לראות את הסרטונים שלך ברשתות החברתיות מתורגמים לתוך ספר התקציב – כי הבטחות, את זוכרת, הרי יש לקיים. אך למרות שהבטחת בדרכון המפורסם ההוא, תחת הכותרת "העיר האנושית", "להפסיק את מסחטת הכסף מהחנייה ומהקנסות המרושעים", לא רק שלא קיימת – אפילו לקחת את זה צעד קדימה. אבל הבעיה היא לא בקנסות, אלא בדרך; לפני שמענישים את הציבור, יוצאים תחילה במסע הסברה. נסי לספק לציבור פתרון, ואם עדיין הציבור בכל זאת ימשיך בשלו, בהחלט ניתן לעבור לחלוקת קנסות. ואגב, העצה הזו תופסת בכל תחום בחיים – לפני שמענישים מסבירים ומנסים למצוא פתרון.
קרית חיים, למשל. אל תטעו – כתושבת הקריה אין לי ציפייה שיום אחד נהפוך ליהלום המלוטש שהבטיחו שנהיה; אבל, אני מסתכלת על הסרטונים של קליש מתקופת מערכת הבחירות ומחפשת שבריר תקציב, לפחות התחלה, כדי לראות שמשהו מתחיל לזוז מתוך שלל ההבטחות. אך לצערי, לא רק בשכונה שלי אלא בעוד שכונות בעיר נוכחו לדעת שהתקציב עומד על אפס שקלים, בכל התחומים. לעומת זאת, מופיעים בספר התקציב תקציבים לדברים שמבחינת התושב הפשוט הם בגדר מותרות, חלומות, להם משאירים כסף רק כשנותר עודף תקציבי.
אז לקראת חג החירות, הייתי רוצה לתת לראש העירייה עצה, מהמקום הכי נקי ואמיתי שיש: הניחי לחלומות שלך עד ליום שבו יהיה לך עודף תקציבי. הנמל, לצערי, הוא עובדה קיימת; מוטב שתתרכזי בזיהום האוויר, בריבוד הכבישים, בתגבור פינוי האשפה, בגינון, בתאורה ובכל דבר שלו אנו זקוקים כתושבים ביומיום, כדי לתת לנו תחושה של בית.
והכי חשוב, זכרי: נבחרת לשרת ולא לחנך! תושבי העיר אינם ילדים קטנים הזקוקים למחנכת; אנחנו צריכים עירייה וראש עירייה, שישרתו אותנו. לשם כך נבחרת, לשם כך את מקבלת שכר. הציבור החיפאי אינו האויב שלך; להפך, את נבחרת ואת שם לשרת אותנו! אז קיימי את הבטחותיך ושרתי את הציבור. ומי ייתן וכל מה שהובטח לנו גם יקוים, ונצא מעבדות לחירות.
הכותבת היא חברת מועצת העיר בסיעת "יונה יהב וצעירי חיפה"
בלי עתיד, בלי תקוה, בלי חלום
נמרוד שיין על ראש עירייה אמיצה, שמקבלת החלטות לא פופולריות שעוד יפגעו בכולנו
תוצאות הבחירות לכנסת רעות לחיפה. לא רק משום שחיפה מסומנת ממילא כמעוז מרכז-שמאל או כעיר האדומה, ואפילו לא בבשל בחירתם של תושבי חיפה בבני גנץ לראשות הממשלה. תוצאות הבחירות רעות לחיפה, משום שראש העיר החדשה החליטה, כבר במהלך המרוץ שלה עצמה לעירייה, להמר על מפלגת העבודה בראשות אבי גבאי ולהיות מזוהה איתם. לא צריך להיות גאון פוליטי כדי להבין שקליש שמה את הכסף על הסוס הלא נכון. זה היה טוב ויפה להיות מזוהה עם מפלגת העבודה בבחירות לראשות העיר, אבל בכל הנוגע לבחירות הארציות, זו היתה החלטה שאת תוצאותיה ההרסניות ירגישו בקרוב תושבי חיפה.
נזכיר, כי ראש העיר הקודם היה אמבה פוליטית שידעה להחליף מפלגות, באותה תדירות שביבי מחליף פרקליטים; פעם זו היתה מפלגת העבודה, פעם שינוי, פעם קדימה ופעם כחלון. לא משנה מי עמד בראשות הממשלה, יונה יהב ידע להחניף לו. העובדה שבקדנציה האחרונה שלו היה רק חבר מועצה אחד – מתוך 31! – מטעם הליכוד, לא מנעה ממנו להעניק לו תפקיד סגן ראש עיר בשכר, ולהשתמש בו ככרטיס כניסה למשרדי הממשלה החשובים. קצרה היריעה מלפרוש את התמיכה הממשלתית בה זכה יהב בקדנציה שלו, מתחום הגנת הסביבה ועד התיירות, מהבינוי ועד משרד הפנים. קליש השאירה את הליכוד להיעלב בקואליציה, והנקמה תוגש קרה.
רוצים דוגמה? יהב ידע להחניף לשר התחבורה הוותיק, לכבד אותו בטקסים ולכנות אותו "הורדוס של חיפה" – אם בשל מנהרות התשתית, המטרונית, תקציבי העתק לחברה העירונית יפה נוף, המחלפים והכבישים החדשים, מרכזי התחבורה ואפילו דרך נחל הגיבורים, בה משתמשים אלפי חיפאים מדי יום על מנת לעשות תוך דקות ספורות את דרכם מהכרמל אל העיר התחתית. כל זה לא היה קורם עור וגידים ללא קשרים הדוקים עם המשרדים הממשלתיים.
פרויקטים במאות מיליוני שקלים – מהאצטדיון העירוני החדש, פיתוח הנמל, שיקום נחל הקישון והיהלום שבכתר, העיר התחתית – הן בהיקפם והן במהירות שבה יצאו אל הפועל, הם תוצר של קשרים הדוקים עם משרדי הממשלה. שלא תתבלבלו, יהב לא היה אדם נוח; הוא היה נרגן ומעל כל בימה הירבה להתלונן על קיפוח העיר והפיכתה לחצר האחורית של המדינה. כך היה אל מול המצלמות, אולם משנסגרה הדלת בלשכתו, יבשו במהרה הדמעות ועסקאות נסגרו בחיוכים ובלחיצות ידיים חמות. מפירות ההתנהלות הפוליטית הנבונה הזו נהנו תושבי העיר.
עוד דוגמה? הנמל החדש שיפעל בחיפה, גם אם יש מי שחולק על תרומתו, לא היה קם אילולא קשריו הטובים של יהב עם השר ישראל כ"ץ. כ"ץ החליט, שהנמל החדש הראשון שייבנה בישראל יהיה באשדוד. יהב ידע שהחלטה כזו פירושה גזר דין מוות לנמל חיפה המיושן, ולצד שאר הפעילות הכלכלית גם הימית תמצא את דרכה לגוש דן. חשוב להבין: אשדוד היא מעוז הליכוד, והשר כ"ץ הוא שועל פוליטי ותיק. הוא ידע שמוקד הכוח שלו נמצא באשדוד ושאין צורך ללכת אל טבלאות האקסל של בחירות 2019, כדי לגלות שבנימין נתניהו זכה ברוב מוחץ בעיר הנמל הדרומית. יהב עמד על רגליו האחוריות, פנה אל השר ידידו, וההחלטה שונתה – שני הנמלים נבנים במקביל.
תנופת הפיתוח של העיר חיפה תלויה רק מעט בכספי הארנונה של משלמי המסים המקומיים. חלוקת התקציבים לאירועי תרבות, לפיתוח עירוני או למוסדות החינוך, מצוי רובו במשרדים הממשלתיים. עינת קליש-רותם החליטה, כבר ביומה הראשון, לתקוע אצבע בעינו של ראש הממשלה ולסנן אותו. היא מערימה קשיים בפיתוח המפרץ, בפרויקטים תחבורתיים שתוכננו בימיו של יהב, ובחריצות מעוררת התפעלות היא מחריבה כל קשר שהיה בין בניין העירייה למשרדי הממשלה בירושלים.
עם זאת, קליש מסמנת את עצמה בתחומים עירוניים כאישה אמיצה, והיא מקבלת החלטות שאינן פופולריות. היא מעלה את התשלום לשירותים עירוניים, מגבירה באופן משמעותי את הפיקוח ואת רישום הקנסות, ומכריזה מלחמה על התקשורת המקומית שאותה היא מחרימה מיומה הראשון בתפקיד. תמיכה בגבאי היתה מתקבלת בהבנה, אילו מהעבר השני הוא היה עד לפיתוח חסר תקדים ולשיפור משמעותי באיכות חייו. כפי שנוהג, למשל, רון חולדאי בתל אביב – מהצד האחד, הוא מכביד את ידו על התושב, אך מהצד האחר בונה לו עיר להתפאר.
מוקדם אולי לשפוט, אבל כפי שהדברים נראים לפי שעה, תוצאות הבחירות קבעו כי תושבי חיפה הפסידו מכאן ומכאן; אין להם חברים בירושלים וגם אלה ברחוב חסן שוקרי לא נראים מבטיחים במיוחד.
הכותב הוא מגיש התוכניות "איזה בוקר" ו"המוסף" ברדיו חיפה, ועד 2016 שימש כעוזרו הבכיר של יונה יהב
אם לא שמתם לב, יש מלכה חדשה בעיר
ליאור דץ משוכנע שלקליש יש מספיק זמן למהפכה שעליה חלמה, גם אם בדרך תעשה כמה טעויות. רק שלא תהיה ביבי
רבים סבורים שעינת קליש נכשלה בחודשים הראשונים לכהונתה כראש עיר; אני דווקא סבור אחרת. מבקריה של קליש טועים, משום שהם לא מביאים בחשבון שמדובר בקדנציה ארוכה, חמש שנים, ושמה שלא עושים בתחילתה כנראה לא ניתן לעשות בהמשכה.
קליש נבחרה כדי לחולל מהפכה; מהפכה של 180 מעלות מהמדיניות של תקופת יונה יהב ועמרם מצנע. כך שלמעשה, קליש מבקשת לסובב את הספינה ולשנות את כיוונה. אלא שבפוליטיקה לא ניתן לעשות זאת ללא צריבה תודעתית, ללא הפעלת כוח, כדי שכולם יידעו שיש בעיר מלך חדש או בעצם, מלכה.
קליש מבקשת לעצור הרבה פרויקטים שאליהם התנגדה, משום שהיא סבורה, כאשת מקצוע, שהם שגויים ומיותרים, ושהם הסיבה למצבה העגום של העיר חיפה. אני שותף לחלק נכבד מעמדה זו; פרויקטים כמו תוכנית הנמל ותוכנית המתאר של חיפה נמצאים כרגע בישורת אחרונה לפני אישור, או שאושרו לא מכבר. מכיוון שהיא מבקשת לעצור אותם, הרי נדרשת מבחינתה פעולה מידית, חזקה ונחושה; אחרת, הסוסים יברחו מהאורווה והיא לא תוכל עוד לשנות. לכן, פועלת קליש נכון כשהיא מפעילה את כל הכלים העומדים לרשותה, על מנת לבלום את אותם פרויקטים. והאמת, גם אין לה ממש ברירה; הרי ככל שתצליח, כך היא תוכל להגשים את חזונה. ככל שתיכשל, יהיה לה די זמן לשנות כיוון, לתכנן חזון מחדש ולשקם את יחסיה עם הממשלה. לשם כך, אגב, היא תיעזר ביועץ הקמפיין שלה, שהוא גם מנהל קמפיין הליכוד ואחד ממקורבי ראש הממשלה; בסגנה ובפטרונה הפוליטי האמיתי, מיכי אלפר, לו קשרים חזקים ב"יהדות התורה", מפלגה שהתחזקה בבחירות האחרונות ומהווה ציר מרכזי בכל ממשלה; ובעיקר, מחזיקה בידה את ועדת הכספים, שם מחולקים התקציבים.
השאלה היא, איזה מחיר ישלמו תושבי חיפה תמורת התמיכה הפוליטית שקיבלה ושעוד תקבל מהחרדים, שסביר להניח לא יעשו דבר בלי שיובטח להם גמול משמעותי.
הביקורת היחידה שיש לי נגד גברת קליש היא בנוגע ליחס שלה לתקשורת. גם לי, כמוה, היתה ביקורת על חלק מכלי התקשורת ש"שכחו" לבקר את שלטונו של יהב; אלא שבניגוד אליה, אני חושב שיש להם תפקיד חשוב בחברה. ובמקום להחרים אותה כמו ביבי נתניהו, היא צריכה לשתף איתם פעולה. אין לה ברירה, וגם אין לה סמכות לפעול נגד התקשורת.
אז מהיכן נובע יחסה לתקשורת? כנראה תוצאה של ייעוץ פוליטי שמגיע מבית מדרשו של נתניהו, הדוגל בגישה שמרנית הרואה בתקשורת כאויב וכמי שמפריעה למשילות; תפיסה שבעיקר מבקשת לנצל את תחושת הניכור של חלק מאוכלוסיית העיר למלחמה נגד האליטות הכלכליות והתקשורת, בהן הם תולים את האשמה במצבם.
דווקא לקליש, השייכת לזרם הליברלי והדמוקרטי, הייתי מצפה להבין את חשיבות התקשורת בחברה דמוקרטית, ובעיקר את התקשורת הביקורתית. הייתי מצפה ממנה להתעלות מעל לאגו האישי, הנובע מחוסר תמיכה ופרגון מצד התקשורת, ובמקום לריב ולבוא איתה חשבון לרתום אותה מאבק ביוזמות הממשלה, שרואה בחיפה ובצפון כחצר האחורית וכפח האשפה של המדינה. התקשורת המקומית ידועה בפטריוטיות שלה לחיפה, וסביר שהיתה מתגייסת לסייע לקליש.
כך היתה הופכת קליש לראש העיר של כל תושבי חיפה, ולא רק של אלה שבחרו בה. חבל שהיא הולכת בדרכו של ראש הממשלה נתניהו, שמתעקש להיות ראש הממשלה רק של חלק מהעם. חבל, כי קליש היתה יכולה להיות מנהיגה מאחדת ולא מפלגת.
הכותב הוא עורך דין, אדריכל ויועץ אסטרטגי
מה נשתנה?
מרוחקת, בוטה ולא דופקת חשבון, או סחבקית שנאבקת על עקרונותיה. דני נישליס על המנהיגה החדשה, שחיפה עדיין מנסה לעכל
מיהו מנהיג? זוהי שאלה גדולה הנבחנת לאורך ההיסטוריה. מי ראוי שיקראו לו מנהיג? מנהיג מהווה תואר נחשק ויוקרתי, תפקיד הנושא עמו עוצמה וכוח, אולם גם כזה שמחייב מהמחזיק בו אחריות גדולה. אז מיהו, באמת, אותו אדם והאם ניתן בכלל ללמד או לפתח יכולת מנהיגות?
ההגדרה הרשמית של "מנהיגות", נוגעת ליכולת המנהיג להשפיע על המונהגים ללא צורך בהפעלת כוח או סמכות מחייבת. על פי תפיסה זו, כל אדם יוכל להיות מנהיג בשלב כלשהו בחייו, גם אם לזמן קצר, ואף כאשר הוא איננו סוחף קבוצה של מונהגים אחריו, כל עוד מעשיו יכוונו להנחות, להוביל, לסייע וכדומה. בספרות המחקרית בעבר, הופיעו כמה סוגים עיקריים של מנהיגים, בהם:
המנהיג החברתי: מנהיג ששם דגש מיוחד על האווירה החברתית בקרב המונהגים, לרבות יחסים בינאישיים ועוד.
המנהיג הסמכותי: מנהיג שגישתו למונהגים מאופיינת בסמכותיות ולעתים גם בשליטה.
המנהיג המשימתי: מנהיג ששיטת המנהיגות שלו נועדה בעיקר להתמקד בביצוע משימות.
המנהיג הדמוקרטי: מנהיג שמנהל עם המונהגים יחסים המבוססים על שיתופיות, משוב שלילי-חיובי, היוועצות משותפת ועוד.
בעניינה של הגברת קליש-רותם, הרי שהיא התחילה בגיל מאוחר יחסית להשיב על השאלה האם היא מנהיגה או לא, כשהחליטה להיכנס לפוליטיקה לפני כשש שנים. מאז הצליחה לסחוף אחריה קהילה של מונהגים שנהו אחריה גם בבחירות 2013, ולמרות ההפסד והישיבה באופוזיציה המשיכו להיות מונהגים על ידה עד לניצחון ולכיבוש היעד, ראשות העיר חיפה. כלומר, על פי המחקרים, הגברת קליש לא הפכה למנהיגה בין יום, כשנכנסה ללשכתה החדשה, אלא החלה במסע המנהיגות כבר לפני שש שנים והכשירה את עצמה לקבל את התואר בזכות.
איזה סוג מנהיגות מפגינה הגברת קליש והאם היא ראויה להחזיק בתואר? על פי המחקרים, אין ספק שקליש בחרה במנהיגות הסמכותית, שגישתה למונהגים מאופיינת בסמכותיות ובשליטה. יש האומרים שקליש נכנסה לתפקיד כמו פיל לחנות חרסינה, עם כל מאפייני הכוחניות, מחיקת מורשת יונה יהב, מריבה עם ועד העובדים, העלבת עובדי העירייה, יריות לכל עבר, מלחמה עם הממשלה והלוויה לרכבל.
מהצד האחר, טוענים אנשיה שלמרות כל ההפחדות לא העיפה קליש (פרט למנכ״ל העירייה, שהיא משרת אמון) כמעט איש מתפקידו בעירייה, אם מרצון ואם מחוסר ברירה. התמונה היום היא, שכל ראשי המינהלים, האגפים והמחלקות, להוציא אגף כוח אדם, עדיין מתפקדים כבימים ימימה וחלקם אף יצר עמה קשרי עבודה טובים. מעל כולם עומד ג׳קי וואקים האיש החזק בעירייה, ראש מינהל הכספים, שלא רק שנשאר בתפקידו אלא מהווה יד ימינה של קליש; כמו גם היועצת המשפטית ימית קליין, שהיתה אחת המקורבות ביותר ליהב ואומצה על ידי קליש, שהבינה שהיא יועצת מצוינת; מזכירת העיר הנצחית והמעולה, ברכה סלע, שיצרה באופן מידי יחסי קירבה עם ראש העירייה החדשה; דוד לוריא, ראש מינהל תפעול; ואילנה טרוק, ראש מינהל חינוך ורווחה. במילים אחרות, כל הבכירים ממשיכים לתפקד וחלקם אף יצרו עם הגברת קליש יחסי עבודה המבוססים על אמון ושיתוף. כל התחזיות על כך שקליש תערוף ראשים ותעיף עובדים ובכירים, התבררו כעורבא פרח.
מנהיגות היא לא רק שמירה על כוח אדם טוב, אלא גם עמידה בהבטחות. כידוע לכולנו, מתקשים פוליטיקאים לעמוד בהבטחות של טרום בחירות; אך במקרה של קליש נראה שהיא נעמדה על הרגלים האחוריות כדי למלא את כל ההבטחות וההסכמים שעליהם חתמה לפני הבחירות עם שותפיה לקואליציה. ואכן, למרות קשיים בדרך, אין שותף אחד שמתלונן שקליש לא עמדה בהסכמים, להוציא המינוי של איתמר צ׳יזיק כיו"ר דירקטוריון האצטדיון, שמשום מה לא אושר על ידי משרד הפנים בטענה מוזרה. אי אפשר להאשים את קליש בכך.
אז איזו מנהיגה יש לנו? בסביבתה אומרים שהיא מרוחקת, לא נעימה; בפגישות עם תושבים היא אף מתגלה כבוטה, לא עושה חשבון; רוצה לחנך את תושבי חיפה מחדש, ממשיכה לזלזל בתקשורת הממסדית, בגופי השלטון המרכזי, ולהיות מנותקת מתושבי העיר. אחרים יאמרו שהיא אישיות מלבבת, הולכת לאירועים פרטיים שאליהם היא מוזמנת, יודעת להסתחבק, מאצילה סמכויות, נותנת לעבוד, נלחמת בחירוק שיניים בפרוגרמות שהיא מאמינה בהן, גם אם אין סיכוי להצליח, ולומדת את התפקיד תוך כדי תנועה.
כך או כך, חיפה עומדת כבר מזה כמה חדשים בפני תקופה חדשה ומעניינת, שאיש לא יכול לנבא היום אם תיגמר בהצלחה גדולה או בקריסה רועשת. מעניין במיוחד יהיה לראות, אם ממשלת ישראל מייבשת את חיפה, שכן הליכוד התחזק ויהיו לו יותר שרים מבעבר; עדיין לא ברור אם משה כחלון ימשיך להחזיק את תיק האוצר; ויכול להיות שמשרדי הממשלה יבקשו להזחיל את קליש וללמד אותה לקח, או שהגברת קליש תגבור עליהם ותאלץ אותם להמשיך ולראות בחיפה כעיר מרכזית בישראל, שצריכה לקבל את מה שמגיע לה. ברור לי שקל לא יהיה. השנה הבאה תהיה מאתגרת במיוחד ונקווה לטוב, למען כולנו.
הכותב הוא המנכ"ל והבעלים של רדיו חיפה
מהעירייה טרם נמסרה תגובה
עמית לוי על מדיניות ההתנהלות מול התקשורת בעידן קליש, שבמקום ראש העיר של כולם עלולה להפוך לראש העיר של אף אחד
את הדקות האחרונות לפני מה שתהיה ההופעה הפומבית הראשונה שלה כראש עיר, עינת קליש העבירה בשיחה מחויכת עם יו"ר "המחנה הציוני" באותם ימים, אבי גבאי. כשזיהו שתי עיתונאיות מקומיות מתקרבות אליהם, סינן גבאי, "הן לא האמינו שתנצחי". קליש, בחיוך של ראש עיר נכנסת, השיבה לפטרונה הפוליטי: "הן עדיין לא מאמינות". בהמשך הבוקר, קליש עלתה על במת האולם בבית אבא חושי. בפתח השיחה ביניהם, ציין מנחה ה"שבתרבות" את העובדה שקליש לא מרבה להתראיין לתקשורת. "מה זה תקשורת?", הגיבה ראש העיר, "אני לא צריכה מתווכים בקשר שלי עם הציבור".
ההמצאה הזו, של ויתור על תקשורת ממסדית בקשר עם הציבור, היא לא של קליש, כמובן. בעולם של מנהיגים כמו טראמפ וביבי, לכל נשיא או ראש ממשלה יש את ה"אלירז TV" שלו. ואם אין, תמיד אפשר לפתוח לייב בפייס – ורצוי לבדוק שגם הסאונד עובד כמו שצריך. גם ההתעלמות של קליש מהתקשורת אינה עניין חדש. כבר בקמפיין 2013 לראשות העיר, היא הכריזה שאין לה צורך בתקשורת המקומית כדי להגשים את מטרותיה, והפתיעה עם שלושה מנדטים במועצת העיר. חמש שנים אחר כך, היא כבר עשתה כאן מהפך היסטורי.
אלא שבעולם של טראמפ וביבי, צמחה גם הפטריה המורעלת המכונה "פייק ניוז". עולם שבו אף אחד כבר לא בודק עובדות, עיקר המידע מועבר בכותרות קצרות או בתמונה אחת שווה, בווטסאפ זריז עם אימוג'י מופתע, והגבול שבין חדשות לכזבים, הלך ונעלם. ובסוף, עם כל סלט המידע הטובעני הזה, אנחנו הולכים לבחור את המנהיגים שלנו בבחירות, שבסיסן הדמוקרטי הוא לגמרי בגדר "לכאורה".
ובעולם של "חדשות כזב", כמה בקלות אפשר ליפול במלכודת של שקרים, ולעצב לעצמנו מציאות שלמעשה, לא מבוססת על כלום. בדיוק בנקודה הזו, ניצבת התקשורת. נכון, היא מציפה את הציבור בכמויות אדירות של מידע, בכל דבר ובכל עניין. הנשיא ביל קלינטון אמר פעם, בראשית דרכו של האינטרנט, ש"אנחנו מוצפים במידע אבל צמאים לידע". וכדי לא לטבוע באוקיינוס המידע, זקוקים המתרחצים לתקשורת בעמדת המציל; עליה, ועל כתפיה בלבד, מונחת האחריות להפוך את המידע לידע.
על מנת לעשות זאת, נדרשת התקשורת לנקוט בכמה פעולות, שנועדו לסנן את הלכלוך, לבדוק אמינות, ולהגיש רק את האמת. המאמץ הזה של חיבור הפאזל – בין סיפור עיתונאי טוב, מידע מוצלב, ציטוטים ממקורות ראשונים – היא לחם חוקו של העיתונאי.
אחת הפעולות הנדרשות היא פנייה למתן תגובה, ממושא הידיעה, הכתבה או הסיפור שבידינו, טרם הפרסום. ניסיון עיתונאי של קרוב ל-20 שנה לימד אותי, שהביטוי "תגובה" שגוי מיסודו. לא פעם, אותה "תגובה" – לכאורה, התייחסות לדבר מה שהוא אמת לאמיתה – סובבה את הסיפור ב-180 מעלות, ולעתים אף הותירה סיפורים חזקים על רצפת חדר העריכה, או בתיקיית המיחזור, פשוט כי ה"תגובה" היתה מספיק משכנעת ומבוססת כדי להבין שאין כאן סיפור.
לאמת, כידוע, פנים רבות. אלא שהאמת העיתונאית – החדשותית, לא הדעתנית וה"ניו ג'ורנליסטית" – חשוב שתהיה מוחלטת, מבוססת ואמינה. אחרת, נצא שקרנים, ועיתונאי לא אמין עלול להיות מסוכן יותר ממנהיג שקרן.
אבל לפייק ניוז יש מקור נוסף, מצדה השני של מערכת היחסים. מיומה הראשון כראש העיר ה-19 של חיפה, עינת קליש הנחתה את מערך הדוברות שלה שלא להגיב לפניות עיתונאים. עכשיו, שערו בדעתכם שלאוזניו של עיתונאי מקומי מגיע מידע כלשהו על אודות העירייה, או העומדת בראשה. הוא בודק וחוקר, שומע עדויות ממקור ראשון, ומרכיב לעצמו את הפאזל. אלא שכמו בכל פאזל בכל בית ממוצע עם ילדים, איכשהו תמיד חסר לפחות חלק אחד כדי להשלים את התמונה. החלק הזה, שחסר לאותו עיתונאי מקומי, הוא התייחסותה של עיריית חיפה לעניין. האם אמת או פייק? היה או לא היה? שחור או לבן? רעידת אדמה או ברווז עיתונאי מג'עג'ע?
בעידן קליש, הפניות הללו למערך הדוברות – המצוין והסופר-מקצועי, יש לומר, בהסתמך על השנים תחת הנהלת העירייה הקודמת – יסתיימו בדממת אלחוט. וכך, יישאר העיתונאי המקומי עם סיפור טוב, מגובש, מבוסס, בדוק ונצור – אבל בלי התגובה, ההתייחסות, שיכולה להפוך את הכל. ובעולם שבו כולם צמאים כל הזמן לכותרת הבאה, העיתונאי שלנו יפרסם את המידע שברשותו, ויקנח ב"מעיריית חיפה טרם נמסרה תגובה". טרם? האנדרסטייטמנט של הקדנציה; ב"טרם" יש עוד שבב של אופטימיות שאולי זה יקרה, אבל לא. התגובה הזו כבר לעולם לא תגיע.
ובעשותה כך, בנקיטת מדיניות של התעלמות מהתקשורת, בצורתה האלמנטרית ביותר, מגדילה עיריית חיפה בראשות עינת קליש את הסיכון לצונאמי של פייק ניוז, כאשר היא מניחה את מלוא האחריות על האמת, על כתפיו של כתב, עורך או מגיש, ועל מידת מקצועיותו והיסודיות שבעבודתו העיתונאית.
הקצר של קליש עם התקשורת גם מונע מהציבור מימוש אחד היסודות החשובים של הדמוקרטיה – זכותו לדעת. האטימות וההתעלמות מאמצעי התקשורת המסורתיים, שנגישים לכולם, צובעת בזפת שחורה כל חלון שאולי חשבתם שיהיה שקוף בעידן קליש. משדרים ישיבות מועצה בפייסבוק? עשו טובה, ההחלטות החשובות באמת מתקבלות בפורומים מצומצמים הרבה יותר, ובטח שלא לנגד עיני המצלמות ו-79 צופים בשידור החי.
וכשהעירייה מונעת את עיקרון זכות הציבור לדעת – זה כבר עניין שבהמשך הקדנציה של קליש עשוי להגיע לשולחנו של מבקר המדינה.
אבל יש גם תסריט אחר. בכל זאת, עינת קליש נושאת בתואר "ראש העיר" רק חמישה חודשים. יותר מארבע וחצי שנים עוד לפניה, במהלכן יש לקוות שתצליח לגדול ולהתבגר בתוך התפקיד שבו מצאה את עצמה, באמצע החיים. ואז, אולי היא תבין שבמשחק הזה יש חוקים – לא כי מישהו כופה אותם על המשתתפים, אלא כי ככה הקהל מבין טוב יותר מה באמת קורה על המגרש.
כן, כולנו מאמינים שעינת קליש ניצחה בבחירות. וכולנו גם מייחלים שתצליח להוביל את חיפה לעתיד טוב יותר, כמו שמגיע לעיר הזו. הרי לשם כך זכתה באמון הציבור – שקורא מקומונים, מתעדכן באתרים, ומאזין לרדיו. ואם קליש תמשיך לשחק לפי החוקים שלה, היא לעולם לא תהפוך לראש העיר של כולם, וב-2023 כבר תהיה ראש העיר של אף אחד.
הכותב הוא מנהל מחלקת החדשות של רדיו חיפה
את מחיר היהירות, אנחנו משלמים
טלי ליבמן במכתב פתוח לראש העירייה, שחושבת שהיא יודעת הכל
גברתי, ראש העיר,
חצי שנה חלפה מאז מערכת הבחירות שבה נטלת את שרביט ראש העיר; ומה שנחרת בתודעה, הוא בעיקר בלגן.
הסיסמאות ממשיכות להיזרק לחלל האוויר, כאילו מישהי כאן עדיין עמוק בדף המסרים של מערכת הבחירות, ולא יושבת על כיסא האזרחית מספר 1 של חיפה.
בחצי השנה האחרונה החלטת לעצור או לבטל פרויקטים שונים שהובילה הנהלת העיר הקודמת. בחלק מהמקרים גם הצלחת למשוך אש וכעס מצד שרים בממשלת ישראל, שהזרימו מיליונים רבים עבור פרויקטים בחיפה, חוזים נחתמו, אך אלה נאלצו לשמוע כי הכל היה לשווא. לדעתי, החלטת להשהות או לבטל תוכניות אך ורק כי הם החלו בימיו של קודמך בתפקיד. כי אם יונה יהב החליט לפעול למימושם, זו כנראה הסיבה לומר – לא!
את וסגנך, נחשון צוק מקדמים הקמת שדה תעופה בינלאומי בחיפה. חמש מילים שמצמררות תושבים רבים, אך בעיקר את אלה מקרית חיים. הרי הם מבינים, שאם התוכנית שלכם – שלגמרי לא ברור לא לי ולא לכם, איזו ממשלה בדיוק תזרים את הכסף לפרויקט הזה? – תצא לפועל, מטוסי בואינג שינחתו מעל הראש יהפכו את חיי התושבים לגיהינום של ממש, וערך הבתים יצנח מתחת למסלול הנחיתה.
כאילו לא הרעילו אותם עשרות שנים עם מכלי דלק מול החלון, כעת גם מאיימים עליהם בנמל תעופה בינלאומי, ועוד מסבירים להם שזה פחות מסוכן ורועש משדה התעופה שקיים היום בעיר.
אבל בואי נניח למטוסי הבואינג שינחתו או לא ינחתו כאן. סיפקת לנו המון הבטחות, ואת עדיין מסתתרת מאחורי סיסמת ה"לומדת את התפקיד". אמר זאת גם נשיא בית הדין האזורי לעבודה, השופט אלכס קוגן, בעתירה שהגשתם להוצאת צו מניעה נגד ועד העובדים שהשבית את עבודת העירייה, בשל שורה של פעולות מצד הנהלת העיר ופיטוריהם של 24 עובדי ניקיון.
ואני אומרת לך את מה שהיה אמור להיאמר גם לשופט קוגן. מי שרוצה באמת ללמוד את התפקיד, אינה מחרימה באופן מופגן חפיפה, אפילו מינימליסטית, מראש העיר היוצא. יהב הזמין אותך והבטיח כי יעמיד את עצמו לרשותך בכל שעה ובכל מקום שתבחרי, ואת בחרת שלא. את בחרת לא לשבת מולו אפילו לדקה של חפיפה, כי את הרי יודעת הכל, מבינה בכל, ומי זה יונה יהב שילמד אותך משהו בניהול עיר כמו חיפה.
אני מקשיבה לדבריך, להתייחסותך לבעיות השונות, ואפילו משתעשעת כבר. בישיבת מועצת העיר האחרונה, כשחברת המועצה שהירה שלבי הציגה בפניך בעיה של מפגע מסוכן באחת השכונות, אמרת לה שכרגע כל מה שאת יכולה לעשות זה רק לחבק אותם, כי "אנחנו מסתכלים על הבעיה בראייה רחבה יותר". סליחה, גברתי ראש העיר – מה את מנסה לומר לנו, בעצם? שראש העיר הקודם טיפל בכל הנושאים של חיפה בראייה צרה? ברור, כי את יורה את המשפט הזה, כי אין לך משהו אחר ממשי להגיד באשר לאותה תוכנית או בעיה אליה נדרשה התייחסותך.
אני מזמינה אותך לסיור במרכז הכרמל: משאיות חוסמות נתיבים ומסכנות תושבים, מפגעים מסוכנים, מדרכות שבורות, מלוכלכות, אין אכיפה, אין פיקוח. גברתי, העיר זקוקה לתחזוקה, צריך לנהל אותה ולא רק לתכנן תוכניות לעוד 50 שנה.
כתושבת העיר, גם אני חשה נרדפת על ידי פקחי העירייה שאת, גברתי ראש העיר, שולחת אלינו. הם פועלים ביום, אך גם בלילה. הפקחים שלך קונסים אותנו במאות שקלים. הם פועלים בשעות הערב והלילה סמוך לאצטדיון סמי עופר, כשאת וכל סגניך, עוזריך ויועציך יודעים היטב שאין באזור מספיק מקומות חנייה.
יופי לך, גברתי ראש העיר. אני מבינה שאת מנסה למלא את הקופה העירונית בכל דרך, אך מדוע לעשות זאת על חשבון הציבור? נבחרת ישראל נותנת את הכבוד, ומקיימת משחק בינלאומי באצטדיון בחיפה. מכל הארץ מגיעות אלפי משפחות אל העיר, וכל אחד מאותם אוהדים מהווה כוח קנייה המסייע להניע את העסקים הקטנים בשעות שלפני המשחק. ומה מגלים אותם אוהדים בצאתם מהמשחק, לקראת חזרתם לאשדוד, לעמק יזרעאל, לבאר שבע ולירושלים? קנס של 500 שקל שממתין להם על שמשת הרכב. איך נאמר בעדינות? הכנסת אורחים לא משהו. ומה היתה תגובתך בנושא? "לא רק שהיו דוחות וקנסות, יהיו עוד ויהיו הרבה".
באת להקשיב לנו או לחנך אותנו? באת לפתור בעיות או לייצר אותן? המוני צעירים שמבלים בסופי שבוע בעיר התחתית יכלו להשתמש בכרמלית. אבל לנגד עיניך עומדים הסכמים קואליציוניים, ולא התושבים.
הניכור שלך, ההתנשאות, הדיסטנס, מורגשים היטב בכל מפגש, בכל אירוע. הזלזול הזה שלך עולה לנו התושבים ביוקר. את לומדת את התפקיד על בשרנו. את מחיר היהירות הזאת, אנחנו משלמים.
התלבטתי איזה ציון להעניק לך על תפקודך בחצי השנה הראשונה שלך. הציון שלך מבחינתי הוא 5. מקווה שמפה תבחרי לעלות ולא לרדת.
הכותבת היא כתבת חדשות ב"ידיעות חיפה"
מערכת רדיו חיפה פנתה לכותבים נוספים לקחת חלק בפרויקט, בהם חברי קואליציה במועצת העיר; עוזר ראש העיר ניר שובר; עיתונים בתקשורת הארצית והמקומית ועוד, שמסיבותיהם בחרו שלא להשתתף.
כתבות נוספות
חג השבועות
