טור אישי מאת דני נישליס
השבוע הסתיים עידן "פסטיבל יונה יהב" והחל עידן פסטיבל הסרטים הבינלאומי של חיפה. בהיותו איש תרבות מובהק, עמד פסטיבל הסרטים של חיפה בראש מעייניו של יונה יהב, בעיקר כי הוא היה הראשון להצטרף לחבורת שלושת המייסדים של הפסטיבל כבר לפני 35 שנה. בעידן עינת קליש, יש דברים אחרים ברומו של עולמה, וביניהם לא תמצאו את פסטיבל הסרטים הבינלאומי. לקליש יש דגשים אחרים בראש האג'נדה. את זאת למדנו כבר מדברי הפתיחה הקצרים והמתומצתים, נעדרי התשבחות העצמיות, אלא דברים שמתאימים לטקס פתיחה שהוא בדרך כלל מייגע (שגם כך היה השנה מהעלובים הזכורים לבאי הפסטיבל ד.נ.). נכון שיש האומרים שדבריה היו נטולי חום אנושי, חביבות, חיוך, אבל קליש הבינה שרוכשי הכרטיסים לא באים לשמוע ממנה נאום ולכן קיצרה, נתנה חזון מתומצת, קצר וקולע. מצד שני, קשה לי, כאזרח חיפה, לקבל את זה שבנאום פתיחת הפסטיבל, לא מצאה קליש לנכון, אפילו להזכיר במילה אחת, שני ראשי עיר לשעבר, שישבו באולם, עמרם מצנע ויונה יהב, ובגדלות רוח של מנצח, רק לציין את הימצאותם באולם מבלי לברך אותם אם כל כך קשה לה. הרי בזכות שניהם ובמיוחד יהב, הפסטיבל הזה עדיין קיים ומביא כבוד לחיפה בכל העולם. אלו הדברים הקטנים שקליש לא לומדת. את ראש העיר, ניצחת, היכן גדלות הרוח שלך? הרי לא תשני את ההיסטוריה, למה לא לתת מילגרם כבוד לקודמיך?
לעומת קליש, שהפסטיבל הזה לא ממש בראש מעיניה, יונה יהב היה מעורב בפסטיבל עד הפרט האחרון, כבר חצי שנה מראש, בניסיונות לגייס לפתיחה אורחים רמי מעלה (השנה לא היה שר, לא חבר כנסת ולא אישיות ממלכתית אחת שכיבדה את חיפה בנוכחותה). המעורבות שלו הגיעה למשל במיקום מטה חלוקת ההזמנות לאחמי"ם בטקסי הפתיחה והנעילה, שהיה קומה מעל משרדו בעירייה ולא במשרדי אתו"ס. יהב עקב אחר כל פרט, כולל אישור תקציב אירועי החוצות ואפילו התפריט של הכיבוד שיוגש בתום הקרנת סרט הפתיחה. יהב אפילו קבע את משרדו במשך כל ימי הפסטיבל בבית הקפה של אולם רפפורט, שם ישב כל השבוע, פגש את הקהל, את ראשי ענף הקולנוע ועיתונאים רבים. למעשה, לא אתו"ס ניהלה את הפסטיבל (אתו"ס רק הפיקה אותו ד.נ.) אלא יונה יהב ופנינה בלייר, שהלכו יד ביד, במשרדו בעירייה, וקבלו את כל ההחלטות המהותיות הנוגעות לפסטיבל. לזכותם יש לומר שהם עשו זאת טוב מאד, ראו לאיזה מעמד הגיע הפסטיבל בענף הקולנוע בעולם, שם הוא נחשב לאחד מעשרת הפסטיבלים המובילים.
פסטיבל הסרטים הבינלאומי של חיפה נוסד בשנת 1983 והוא אחד מאירועי הקולנוע הגדולים והחשובים בארץ. במהלך עשרה ימים בחג סוכות, מוקרנים בפסטיבל למעלה מ-280 סרטים לצד אירועים מיוחדים, כיתות אמן ומפגשים עם יוצרים ידועים מהארץ והעולם. חשוב לציין שזהו לא פסטיבל מסחרי המעניין את כל הציבור, אלא תצוגה של סרטים שרובם מיועד לאוהבי קולנוע אמיתיים, שאינם נרתעים מלצפות בסרטים ממדינות כמו וייטנאם, לטביה, מרוקו וסין, שלפעמים אף מוקרנים ללא תרגום. סרטי האיכות שלהם מוצגים כאן בראשונה בארץ, ובמרבית הפעמים גם באחרונה. למעשה, חלק גדול מהמציגים מגיעים לכאן רק בזכות קשריה רבי השנים של המנהלת האמנותית המיתולוגית של הפסטיבל פנינה בלייר עם יוצרים, מפיקים ומפיצים. הם באים לחיפה, מקרינים את סרטם ונעלמים לעד. למרות זאת, מתברר שלסוג סרטים ייחודי כזה, יש קהל הנודד לחיפה מרחבי הארץ, כדי לראות פעם בשנה יצירות קולנועיות שבשום צורה אחרת לא ניתן לראותם. הקהל הזה נמדד בין 40 ל-50 אלף רוכשי כרטיסים. גם השנה עומד הפסטיבל ביעדים הכלכליים שהציב לעצמו ועד ליום האחרון, ימכרו יותר מ-60,000 כרטיסים המניבים מחזור כספי נאה מאד – דבר המוכיח שוב ושוב שלפסטיבל הזה יש גם טעם כלכלי מעבר לחשיבות האמנותית שלו.
כל מי שהספיד את הפסטיבל וטען כי הוא מיותר וצולל עד להתרסקות בעוד כמה שנים, יצטרך לחכות עם הנבואה הזו עוד קצת. כרגע, הפסטיבל הזה מצדיק את קיומו, למרות שהוא חוזר וחוזר על עצמו כבר 35 שנה מבלי לחדש את העיקר – הקרנת סרטי איכות מיוחדים וחד פעמיים. כל השאר, סדנאות, תחרויות נושאות פרסים וכו', אינם מדברים ומיועדים לקהל הרחב אלא רק לאנשי תעשיית הקולנוע בישראל. ואם כבר הזכרנו את פנינה בלייר, ששמה נכרך כפי הנראה לעד עם הפסטיבל הזה, נזכיר שהיא המנהלת האמנותית של הפסטיבל ב-30 שנותיו האחרונות, ולא אחת ניסתה לקחת על עצמה מעמד של מנכ"לית המעורבת בכל פרט, כולל מה יהיה לוגו הפסטיבל, ולא רק בחלק האומנותי. רבות דובר כבר על סיום תפקידה של בלייר ובשנים האחרונות שמעתי בסוף כל פסטיבל שזהו הפסטיבל האחרון שלה. גם אני חשבתי שזה יהיה נכון, אחרי שלושה עשורים להחליף את הרוח החיה ונושאת דגל הפסטיבל בתהליך חפיפה מסודר. גם אני חשבתי שהגיע זמנה להיפרד ואף אמרתי לה את זה.
היום אני חוזר בי ובטוח שבלייר חייבת להישאר בתפקידה כל עוד כוחה במותניה והיא חפצה בכך. יהיה רע לפסטיבל אם יאבד היום בעלת ניסיון וקשרים רבים כמו בלייר, שצברה אותם עם השנים. עדיף לתת לה להוביל (עם כל המגרעות, בעיקר האישיות שלה) מאשר לספור לה כמה שנים עברו מאז יציאתה לפנסיה לפי החוק. פנינה היא ללא ספק נכס לחיפה ויעידו תוצאות הפסטיבל השנה.
פסטיבל הסרטים של חיפה, נוסד על ידי יוסי גלוזמן, אז מזכיר העיר חיפה, ענת אשרוב, הבעלים של קולנוע שביט ומנהל הסינמטק, יוסי אורן. חבל שרבים שוכחים שהיה זה ראש העיר דאז, אריה גוראל, שעודד את ייסודו של הפסטיבל. חבורת המייסדים חיפשה דמות ציבורית המזוהה עם תרבות והם פנו ליונה יהב, אז עסקן פוליטי במפלגת העבודה שהתבלט באהבתו לקולנוע ישראלי ולזמר העברי. וטוב שכך עשו. תרומתו ומעורבותו העמוקה של יונה יהב בשנים הראשונות של הפסטיבל, העניקה לו (שלא בצדק) את התואר של מייסד הפסטיבל, אבל עובדתית הוא זכאי לכל שבח על התגייסותו ודחיפתו של הפסטיבל עד לרמת מכירת מודעות לתכניה לחנות פלאפל. בהחלט ניתן להחשיב את יהב כאחד מראשי הפסטיבל, במיוחד בשנים הראשונות שבהן הוא נלחם שלא לבטלו, כדרישת כמה מפרנסי העיר אז.
ידוע שהרפרטואר שנקבע הוא זה שמכתיר פסטיבלים כמוצלחים יותר או פחות. כאן ברורה החתימה של בלייר על איכות הפסטיבל בגלל הבחירות שלה שבדרך כלל נובעות מקשרים אישיים. זהו למעשה הסוד הגדול של הגברת בלייר לדורותיה. סוד שגם המוכשר שבמחליפיה לא יכול להביא עימו. גם השנה משבחים מבקרי הקולנוע בישראל את איכות הסרטים המוקרנים בפסטיבל. הנה דברים שאמר מבקר הקולנוע של וואלה אבנר שביט, לכתבתנו אודיה שווץ השבוע: "גם השנה מגיעים לפסטיבל הרבה מאוד אנשים. נכון שבערב החג היה כאן יותר דליל, אבל בימים האחרונים מגיעים הרבה אנשים, וההקרנות מלאות. נכון, יש כאן הרבה מאוד סרטים, אולי יותר מדי, אבל כל אחד יכול למצוא סרט לטעמו האישי. לדעתי יש יותר מדי סרטים אומנותיים ספרדים, אנגלים, צרפתים, חדשים וישנים. אבל הרפרטואר והמגוון עונים לכל הטעמים. בחירת סרט הפתיחה שנחשבה תמיד שנויה במחלוקת, הוכיחה השנה את עצמה. התגובות היו טובות מאד למרות אורכו של הסרט, ובמבחן סבלנות הקהל – הוא עמד בו יפה. זה היה סרט בהקרנה ראשונה מחוץ לצפון אמריקה. הוא הגיע לישראל מהר וזה נחשב להישג יפה. כאן בישראל הוא יעלה רק בחודש נובמבר, כך שמי שבא לערב הפתיחה זכה. אהבתי את הצעד של ראש העירייה לא לתת כרטיסים בחינם, כי ככה צריך, זה היה אחד המנהגים הפסולים של ארוחת חינם. עובדה שהאולם היה מלא, ועובדה שבהקרנות האחרות תמיד מלא. אני חושב שזו שנה טובה יותר לקולנוע באופן כללי, קולנוע מאוד מעניין. יש הרבה בחירה, והקהל מצביע בעיניים. אני נדהם לראות אנשים רצים מאולם לאולם כשכרטיסיה ארוכה משתלשלת להם מהכיס".
גם מבקר הקולנוע של ידיעות אחרונות ואחד המבקרים הנחשבים בישראל, בנימין טוביאס, שמוזמן לפסטיבלי קולנוע ברחבי העולם, משבח את פסטיבל חיפה ואומר שהוא עדיין אחד מהשיאים הקולנועיים של השנה בישראל, לצד פסטיבל ירושלים. "ניכר שגם השנה הגיע קהל רב כמו בכל השנים הקודמות. הבחירה בסרט הפותח היתה, כך מתברר עכשיו, בחירה נכונה שפגעה לטעמו של קהל רחב. בשנים קודמות פתחו את הפסטיבלים עם סרטים 'מאתגרים יותר' שזכו לביקורות פחות טובות, והשנה כולם יצאו מרוצים. מבחינת הסרטים המוצגים השנה בפסטיבל, בתחרות הסרט הישראלי הטוב ביותר אהבתי רק סרט ישראלי אחד שהצטיין: 'אפריקה'. הסרטים האחרים היו פחות טובים בעיני, אבל בשביל זה יש תחרות. הפסטיבל עומד השנה בסימן של במאים ישראלים שהצליחו בחו"ל. מבחינת הסרטים הזרים, אני ממליץ על סרט בריטי אחד יפה בשם 'המזכרת', 'שיחת היום 'ו'המגדלור'".
טוביאס התבקש לחוות את דעתו על שינויים שבהם הוא חש השנה לעומת שנים קודמות. "אני מודע לעובדה שהפסטיבלים הקודמים היו בהשפעת יונה יהב שנחשב ל'אבי הפסטיבל'. לעומת זאת אני לא מודע לסיפורים על עינת קליש, היא נשאה בפתיחה נאום יפה והדגישה את מרכזיות הפסטיבל. לא נראה לי שיש שינוי מהותי. אבל צריך לתת קרדיט ליהב, שהפסטיבל נבנה אמנם לפני תחילת כהונתו, אבל את עוצמתו צבר בשנות תפקידו. אני מקווה שהפסטיבל ימשיך את המומנטום ולא נראה האטה הדרגתית בהשקעה בו".
בדקנו, ואכן השנה העירייה קיצצה בתקציב פסטיבל הסרטים – ולא מעט. עניין של אג'נדה, כבר אמרנו. זו הסיבה שאתם רואים את מרכז הכרמל חשוך ונטול אווירת פסטיבל כמו בשנים קודמות, וגן האם שהיה מקום בילוי תוסס ומרכזי למופעים ולקהל רב שבא לחגוג את חג הסוכות בחיפה, ריק ממופעים ואירועים וחשוך לגמרי. האמת חייבת להיאמר, שגם החוסר הזה, לא גורע מאיכות הפסטיבל ומקצב מכירת הכרטיסים. אני גם מודה ומתוודה, שבהיותי בעבר יו"ר אתו"ס, גם אני חשבתי שהמופעים בגן האם הם לא בבחינת להיות או לחדול לגבי הצלחת הפסטיבל.
יזמתי אז את המופעים הליליים בגן מניה שוחט, מתחם מופעים צמוד למרכז הפסטיבל שמעניק לקהל הרחב מופעי מוסיקה וג'אז בחינם. מתברר שעד היום הפרויקט הזה ממשיך למשוך אליו אלפי אורחים ותושבים שיוצאים מהבית ונהנים מאווירת חג ופסטיבל. אז איפה עוד קיצצו? האמת, זה כבר לא חשוב. הפסטיבל עמד השנה ביעדים שהציבו לו, הכרטיסים נמכרו והקהל נהר לאולמות בהמוניו. נכון, התקשורת קצת מתעלמת השנה מהפסטיבל וקשה לי לזכור איזה סיקור נרחב בעיתונות הכתובה או המשודרת, או תכניות טלוויזיה שהוקדשו לו, מהדורות חדשות מרכזיות שבהן דיברו עליו, או גיא פינס, פריצות בשידור חי מהפסטיבל באחת מתחנות הרדיו או הטלוויזיה כמו שהיה בשנים קודמות. משהו. אולי גם כאן ניכרת שחיקה במעמד הפסטיבל בארץ בכלל, שהופך אותו מעממי לאליטיסטי משהו. חוסר העניין של התקשורת מחלחל בסופו של דבר גם לציבור הרחב. אבל כאמור, ובואו לא נשכח, הפסטיבל עומד גם השנה במטרות המוגדרות שהוכתבו לו. איכות הסרטים, קהל רב שקנה כרטיסים והכנסות יפות שאולי אף עולות על הצפי.
יש עוד בעיה שלא ניתן להתעלם ממנה. לא רק התקשורת מפנה עורף לפסטיבל, גם אורחים מכובדים וידועי שם מענף הקולנוע בחו"ל לא מגיעים יותר לחיפה. באופן מסורתי, מוצגות בפסטיבל הקרנות בכורה של סרטים עלילתיים ותיעודיים חדשים, זוכי פרסים, נציגים של יותר מ-40 מדינות. בהקרנות אלה לקחו בעבר חלק, אורחי הפסטיבל המפורסמים, שהגיעו מחו"ל, ביניהם במאים, מפיקים ושחקנים, שנפגשו עם הקהל ועם אנשי תעשיית הקולנוע הישראלית. בין האורחים היו שחקנים ובמאים ידועים כמו ווילם דפו, הארווי קייטל, ברנדה בלת'ין, קלאוס מריה ברנדאואר, סופי מרסו, אליוט גולד, קלוד לנצמן, ועוד. כבר כמה שנים ובמיוחד בולט הדבר השנה, לא הגיעה ולו כוכב קולנוע אחד או במאי מהשורה הראשונה לפסטיבל. בכלל, ניכרת ירידה במספר הכוכבים המבקרים בפסטיבל בשנים האחרונות, דבר שאולי מצביע על יוקרתו שמאבדת מזוהרה. אגב הקרנת סרטו לזוכה האוסקר הישראלי גיא ניב שסרטו סקין הוקרן לראשונה בארץ לפני קהל חיפאי, יכולה להיחשב להישג בתחום האורחים החשובים. מצד שני, שוב, אין הדבר פוגע כהוא זה בעניין שמביא הפסטיבל לקהל שממשיך לבוא בהמוניו בתעשיית הקולנוע הישראלי שממשיכה לתמוך ולשלוח לפסטיבל סרטים מדי שנה.
את ציבור הצופים מיותר לשאול לדעתם על הפסטיבל. מספיק לראות את האולמות המלאים ולהבין שהפסטיבל הזה עדיין ממשיך להיות עבורם אטרקטיבי, לפחות לציבור אוהבי הקולנוע בישראל וגם זה משהו שלא בטל בשישים. אני לא מכיר עוד אירוע אחר בחיפה שמופק כולו על ידי כוחות מקומיים ומביא כמות כה גדולה של קהל שבא לבלות ולספוג תרבות בחיפה.
הכותב שימש בעבר כיו"ר אתו"ס ועמד בראש פסטיבל הסרטים
כתבות נוספות
