משה כחלון תמיד היה אדם נעים ונבון עם חיוך סימפטי, שדיבר בגובה העיניים. נמרוד שיין על פוליטיקאי שהסירחון פשוט היה גדול עליו

מערכת רדיו חיפה פרסום: 16:20 - 16/01/20

לפני שנים, כשהייתי עורך בטלוויזיה, יזמתי תחרות מטופשת: תחרות חומוסיות. לא חומרים של פוליצר, פינה חביבה. הרכבתי צוות שופטים: אשת תרבות, דוגמנית, ופוליטיקאי – חבר כנסת, משה כחלון שמו. נסענו יחד, הוא נהג, וכך בדרכים בין חומוסיה לפוליה קשקשנו על החיים.
גם בתחילת דרכו הוא היה איש נעים, נבון, בגובה העיניים, תמיד עם חיוך סימפטי ואחד שאתה יודע שהוא באמת מלא כוונות טובות לעזור לך. אחר כך, הוא היה לנסיך של הליכוד ואפילו ראש הממשלה אמר "תהיו כחלונים". זוכרים? כחלון הבין שביבי התכוון ל"הנה טריפוליטאי נחמד שלא מהווה עלי איום".
כשכחלון הבין שבסיס המצביעים של הליכוד לא יקבל מזרחי מגבעת אולגה שיהיה עליו למלך, שליכודניקים לא באמת מפחדים מאוברדרפט והם מעדיפים לפחד מערבים, שבמרכז הליכוד לא מתעניינים בסדר יום כלכלי אלא בסיסמאות ריקות על "סלע קיומנו", וכשביבי לא שחרר את הכיסא הוא אמר תודה רבה ופרש. בדרכו, בלי הצהרות ומסיבות, בשקט. פייד אאוט.
חבל. אבל אתה לא יכול לשרוד בפוליטיקה בלי סכין בין השיניים, ובליכוד בטח שאתה לא יכול לשרוד בלי לשון ארוכה הצמודה ללשונו של המנהיג.
וחבל. כי כחלון היה הנציג הבכיר של חיפה בירושלים ואפילו נציג היחידי. אבל מגיע השלב בו לא בושה להודות: סליחה חברים, רפורמת הסלולר זה באמת יפה מאוד, אבל מעבר לזה? הסירחון הזה פשוט גדול עלי.