איך הפך נשף הסיום של כיתות י"ב מטקס פשוט להפקה של ממש? הכל חייב להיות מתוקתק, והכל בחסות ההורים והארנק. ענבר דותן על האירוע אולי החשוב ביותר בתהליך ההתבגרות הישראלי

מערכת רדיו חיפה פרסום: 16:23 - 27/06/19

במהלך השבוע האחרון הציפו את הפייסבוק שלי תמונות של בני נוער מחייכים. בנים בחליפות ובנות בשמלות נשף סטייל אמריקה.
ברוב התמונות הם עומדים מבסוטים ליד בריכה באיזו וילה מפוארת, חושפים טורי שיניים צחורות וישרות.
את התמונות שיתפו החברים שלי, ההורים שלהם, של אותם בוגרי כיתה יב' רגע לפני שאלה יוצאים לטקס הפרום, שהפך בשנים האחרונות לסעיף מאסט בתהליך ההתבגרות הישראלי.

בתמונות הכל נראה מושלם. הם עומדים זוגות זוגות, הצבעים של השמלות מותאמים לצבעי הפפיון, הגובה של הבנות מותאם לגובה של הבנים.
רק אמא שכבר עברה את אותו טקס חניכה יודעת ומזהה כמה דמעות, יזע ועצבים עומדים מאחורי אותו מוצר מוגמר שזועק, איך לא, שלמות.
חיפושים בלתי נגמרים אחרי שמלה הולמת ואז תיקונים אצל תופרת מומחית לשמלות ערב ואין ספור שאלות "איך אני נראית?" שמצטרפות לתחינה "אולי נקנה עוד אחת לייתר ביטחון?" או מציאת חליפה טרנדית פלוס מטפחת צבעונית ואיזה תכשיט בשביל הטוטאל לוק של הגברברים הצעירים.
כל סנטימטר של בד נבחר בקפידה כדי שיהיה מושלם. כי מושלם זה הכי בעולם, בטח אם אתם לפני טקס הפרום.

יום פתוח בטכניון 728_90

12 שנות לימוד ואין ספור קיטורים, הם עלינו ואנחנו עליהם, מגיעות לקיצן ותועדו ברגע אחד שאצל חלק ייזכר כרגע מאושר ואצל חלק כסיוט שלא נגמר.
ואותם בוגרים ובוגרות יהפכו אוטוטו לחיילים ופרק חדש יפתח בפניהם, פרק בו להיות מושלם פחות חשוב ויותר חשוב להגיע כבר הביתה לשניצל של אמא ולמיטה הנקייה.

ולכם בוגרים יקרים, תגדלו ותבינו שאין מושלם. אבל עד אז, גיוס נעים! ותעשו טובה, תחזרו הביתה בשלום.

יום פתוח בטכניון 320_100