הסטנדרטים הנמוכים של אולמות השמחה ואזלת היד של משרד הבריאות הם פוטנציאל לפיגוע קולינרי. עמית לוי על האמת שמאחורי המגנטים
בהזדמנות הקרובה שיש לכם, תעיפו מבט על המגנטים שיש לכם על המקרר – אלה שמנציחים אירועים בלתי נשכחים שעלו לכם לפחות 300 שקל, אם באתם לבד. ברוב התמונות אתם נראים מבסוטים, אפילו קצת מסטולים – מאושר או מדברים אחרים. אבל אין ספק, טוב לכם, ניכר שנהניתם – אם לא מכל הערב, לפחות באותו רגע. ואולי בין המגנטים העליזים האלה, מתחבא אחד שמהווה תזכורת ללילה שהסתיים בחדר מיון, או במקרה הטוב מעל האסלה בבית? "דווקא האוכל בחתונה היה מצוין", תספרו למתעניינים בשלומכם, "לא יכול להיות שזה ממשהו שאכלתי שם".
אתמול הוציא משרד הבריאות צו הפסקה מינהלי לאולם אירועים, אולי המוביל באזור. כזה שאין סיכוי שלא הוזמנתם אליו בעבר, אפילו חגגתם בו בעצמכם. הסיבות: "מצב תברואתי ותיפעולי ירוד, וליקויים חמורים בטיפול ובאיחסון מזון, המסכנים את בריאות הציבור". על פי הצו, בעל המקום קיבל כמה וכמה הזדמנויות לתקן ליקויים שהתגלו בביקורות של משרד הבריאות והשירות הווטרינרי, אבל – וזה ציטוט: הגיב ב"התעלמות מוחלטת". וזו הבעיה, ואני לא מדבר רק על הבעלים של אותו אולם – שמדי ערב אחראי על בריאותם ועל חייהם של מאות סועדים.
לא. הבעיה היא גם שלנו, כלקוחות וכתושבי האזור – שמביעים עכשיו זעזוע וגועל מהסיפור, אבל ברגע האמת טומנים את הראש בתפריט, ובלי למצמץ בוחרים בין הפטה לחריימה ואז בין הסטייק לעוף. גם אנחנו, מתעלמים סדרתיים מהאמת שמאחורי דלת המטבח – מכמויות עצומות של מזון שמקבל יחס של זבל, שבהמשך הערב יוגש על מצע חסה שבחצות יפוג תוקפה. כי למי מאיתנו יש את הזמן – סליחה, האומץ – לקבל הצצה למציאות העגומה ויש, כמובן, את מי שבסופו של דבר שולף צווים ומתריע מפני הסכנה: משרד הבריאות. נכון, לא פשוט ולמעשה בלתי אפשרי לפקח 24/7 על הנעשה בכל מטבח בכל אולם אירועים, מסעדה, בית קפה או דוכן פלאפל. הרי מספיק עובד אחד שיצא מהשירותים בלי לשטוף ידיים, או אפצ'י מקרי של הטבח כדי להרוס לכם, שממתינים להזמנה שלכם, לפחות את היממה הקרובה.
אבל דווקא בגלל האילוצים האלה, משרד הבריאות חייב לנקוט מדיניות קשוחה הרבה יותר במאבק מול הטרור הקולינרי. נבהלתם כי אמרתי "טרור"? תחשבו על אירוע שבו 400 איש אכלו מנות שאינן ראויות למאכל אדם – ותבינו עד כמה הפוטנציאל ההרסני עונה היטב על ההגדרה הזו.
איך עושים את זה? מגבירים את הפיקוח, מפתיעים בביקורות, שולחים לקוחות סמויים, מטילים קנסות, וסוגרים – כן, סוגרים. מינהלית, במקום – עד לתיקון הליקויים והסרת הסכנה. כי כשמדובר בחיי אדם – וכן, על זה אנחנו מדברים – אין פשרות, ואסור להסתפק בהעלמת עין או במכה על היד. איך אמא שלי אומרת – אתה לא יודע איפה היד הזו היתה קודם.
כתבות נוספות
