אין כמו סיור בין הדוכנים הצבעוניים של השוק כדי לספוג קצת אווירת בחירות. ליאורה טל יצאה לבדוק את הדופק הפוליטי במקום הכי ישראלי שיש, וחזרה עם סלט אחד גדול. הכל מהכל
תחילת השבוע, שוק תלפיות. במקום אחר, במציאות אחרת, המקום הזה כבר מזמן היה הופך לאטרקציה תיירותית, לפחות כמו שוק מחנה יהודה, ומבנה הבאוהאוס המפואר על שלוש קומותיו היה בקלות נכנס למסלול של כל תייר. באחרונה, השוק הוותיק, שהחל לפעול לפני כמעט שמונה עשורים, מגלה את עצמו מחדש ומציע חיים גם אחרי רדת החשכה, עם כמה מהמסעדות הטובות בארץ שנפתחו בו. וכשהן ייסגרו, הבסטות הצבעוניות יתעוררו אל בוקר חדש והסוחרים יציעו את כל טוב הארץ: פירות עסיסיים, ירקות טריים, בשר, דגים, גבינות, חמוצים ובעצם, מה לא. קצת כמו הבחירות הקרובות לכנסת: יש הכל מהכל, רק צריך לבחור.
מזה שנים שהשוק נתפס כאחד המדדים לאווירה הפוליטית, אפילו לניבוי תוצאות הבחירות. הסוד טמון, איך לא, בעובדה שבכל רגע נתון תפגשו בשוק את עם ישראל, על כל מרכיביו, גווניו ודעותיו. לא סתם הפך השוק למקום שמושך אליו רבים מהתמודדים לראשות הממשלה ולכנסת, שמסיירים בין הדוכנים, לוחצים ידיים, מחייכים למצלמות, מפזרים הבטחות, ושבים ממסע הקניות כשבאמתחתם, אולי, עוד כמה קולות.
פחות מחודש לבחירות, כשהסקרים מדווחים מדי יום על תנודות בחלוקת המנדטים, וכל אחד מנסה לגבש גוש חוסם משלו, יצאתי להניח יד על הדופק האמיתי ישראל 2019, בשאיפה לצאת עם תוצאות אמת.
יום שני, שוק תלפיות | "למה לי להצביע? מה זה כבר יעזור לי?"
משה (בוגי) יעלון בסיור בשוק תלפיות, לפני כשבועיים | צילום: שירות רדיו חיפה
השמש האביבית מתחילה להתייצב במרכז הרקיע, כשהשוק כבר אדם. מסביב רעשים וקולות של לב העיר, רשרושי שקיות שמתמלאות בסחורה טרייה, וקריאות הסוחרים מכל עבר, עם ה"כן, גברתי, מה בשבילך?".
לפני שבועיים ביקר כאן שר הביטחון לשעבר, משה (בוגי) יעלון. יותר מזה, מודים בעלי הבסטות, שום דבר שקשור לבחירות שבפתח עדיין לא מורגש כאן יתר על המידה. ״אנחנו גם פחות מתעסקים בפוליטיקה, ויותר עסוקים בענייני הישרדות ופרנסה", מודים רבים מהם. "מאז הביקור של בוגי לא קרה כאן כלום", מדגיש מוכר הביצים בדוכן הפינתי, "וגם הוא, 'נעשה, ונעשה ונעשה' – הכל בולשיט. למרות שאני מכבד את הדרגות של הגנרלים, בסופו של יום כולם גנבים״.
פנחס וניצה נס הם שניים מהרוכלים הוותיקים בשוק תלפיות, עם בסטה עמוסה בפירות ובירקות שניצבת כאן כבר 50 שנה. "האמת, אנחנו עדיין לא יודעים למי נצביע, ובטח נתלבט עם זה עד לדקה -90", הם אומרים.
״אני איש ליכוד מאוכזב״, מגלה פנחס, ״ביבי הוא מדינאי דגול, אבל אחד שלא רואה אף אחד ממטר. צריך לדאוג לזקנים, שתהיה לנו פנסיה מכובדת אחרי שעבדנו כל כך קשה כל החיים. איך אפשר לחיות מסכום של 2,000 שקל בחודש שנותן ביטוח לאומי? גם לילדים שלנו, שעובדים ומתפרנסים בכבוד, קשה להתמודד עם החיים״.
ניצה, לעומתו, כבר כמעט החליטה עבור מי תצביע, אבל כבר הספיקה להתחרט: ״זה נכון שרק אורלי לוי תדאג לאוכלוסיות המוחלשות, אבל היא כנראה לא תעבור את אחוז החסימה, אז חבל על הקולות״.
אחת השכנות של הזוג הס, בעלת בסטה לחומרי ניקוי, הסבירה לי מדוע נראה שלאף אחד בשוק לא ממש אכפת מהבחירות הקרבות. ״התאכזבנו מהבחירות העירוניות״, היא מפרשנת, ״לא ש(ראש העירייה) הקודם היה טוב, אבל עכשיו הולך להיות יותר גרוע. מה שלנו חשוב זה העסק, והחשש הגדול הוא שיסגרו לנו את השוק, בדיוק כמו שקרה עם השוק הטורקי. בעבר הוא היה שוקק עד שלבסוף הוא דעך לגמרי, וגם פה עוד כמה שנים כנראה שכבר לא יהיה כלום״.
השיחה על חיפה מנתבת את השיחה עם הרוכלים לדיון קצר על היחסים בין יהודים לערבים; בכל זאת, מדובר בעיר שמתגאה בדו קיום ובסטטוס קוו, וגם בשוק העברית והערבית מתערבבות לכדי שפה אחת, מקומית.
"השוק זה לא מה שהיה פעם", מנחית אותי מוכר הפיצוחים בחזרה למציאות, "כבר מזמן אין כאן אווירה כמו שהיה לפני בחירות בעבר". כשאני מנסה להבין מה הסיבה, הוא מפתיע: "60 אחוז מבעלי הדוכנים היום הם ערבים, אי אפשר לדבר כמו פעם, הזמנים השתנו. אבל עזבי, דברי איתי על הכל, רק לא פוליטיקה".
אם יש גורם מאחד בין בעלי הבסטות היהודים והערבים, הוא אותו חוסר עניין משווע בהליך הדמוקרטי שעומד להתרחש עלינו. "לא מעניין", אומרים לי כמה מהם, ושוב שבים לגזרה המקומית ולבחירות שהיו כאן לפני חמישה חודשים, "זה בדיוק אותו דבר, לפני הבחירות כולם רק מבטיחים הבטחות – נתקין לכם סככות, נשקיע ונסדר לכם; אבל מה קורה אחרי הבחירות? הם לא עושים בשבילנו כלום. כל אחד דואג רק לכיסא שלו".
"מה שמעניין אותנו זה למכור סחורה ולהביא פרנסה לילדים", מחדד שכנו מהדוכן ליד, "למה לי להצביע? מה זה כבר יעזור לי? לא מתכוון ללכת להצביע, לא לביבי ולא לטיבי״.
כששמו של ראש הממשלה נזרק לאוויר, החבר'ה מהפרלמנט של מזנון "המפגש" מצטרפים לדיון, שהופך סוער. למרות שיש מי שמכריז ש״אנחנו מתים על ביבי וכולם כאן בשוק בעדו״, נראה שהדעות חלוקות. שמה של אורלי לוי-אבקסיס שוב עולה, בהקשר של טיפול בקשישים ובבעלי צרכים מיוחדים, ובמענה לשאלה ״האם ביבי יוכל לחיות מסכום של 3,200 שקל בחודש?", יש מי שעונה: ״ביבי חי בלי כסף. הוא חי בווילה בקיסריה, רק על סיגריות ושמפניות. העיקר שבזמנו הוא אמר על אולמרט, שמי שגונב צריך להתפטר ולשבת בבית הסוהר״.
אבל את המילה האחרונה נותן יוסף אזולאי, המכונה "טיכו", בעל הבסטה השכנה, שמצהיר: ״לא אכפת לי לאכול רק לחם, מלח וחמאה – העיקר שיהיה ביבי, כי אין לו שני בביטחון״.
יום שלישי: ואדי ניסנאס | "גם לפיד ושותפיו לא רוצים אותנו. זה לא נורמלי"
בוקר למחרת. אני יוצאת לשכונה שרבים יעידו כי היא "הכי צבעונית בחיפה". לכותרות עולה המתחם הזה בעיקר בשבועות שלפני "החג של החגים", אבל החיים שוקקים כאן גם בשאר ימות השנה. הבתים העתיקים, החצרות הייחודיות, דוכני הממתקים, הילדים שמתרוצצים בין הסמטאות – כל אלה משווים לוואדי את היופי שבו הוא מתגאה. על רקע עבודות האמנות על הקירות וניחוח הקפה, ניסיתי למצוא כאן ניצנים של אווירת בחירות.
"האמת, אני לא רוצה להצביע לאף אחד", מספרת לי אחת הקונות, שמנצלת את השמש החורפית לסיבוב בשוק, "אבל ברגע האחרון בטח אלך להצביע, כי אם לא בעלי ימשוך אותי באוזן לקלפי״. לדבריה, האדישות הזו, שמורגשת גם בוואדי, היא חלק מהבעיה הכללית. "פעם היו מדברים, מתווכחים, עושים חוגי בית, ועכשיו זה בכלל לא מורגש שאוטוטו יש בחירות. העם, מהצד האחד, רוצה שינוי; אבל מהצד האחר, הוא ישן ולא אכפת לו״.
אני ממשיכה להתהלך בין רחובות הוואדי, וכל ריח או מראה מציף זיכרון מפעם, או חיוך על השפתיים. כנאפה, בקלאוות, לימונדה סחוטה ומתוקה; פלאפל, קפה עם הל, המספרה השכונתית. וכמעט בכל מקום, יש שם אחד שנזרק תכופות לאוויר: חבר הכנסת החיפאי, איימן עודה. "הוא מגיע לכאן המון", מספרים הרוכלים, "גם בלי קשר לתקופת בחירות".
באחד מדוכני הפלאפל הוותיקים, אני מצליחה להצית שוב את סערת רותם סלע, והעימות שנרשם השבוע בינה לבין ראש הממשלה. והטון, בעיקר נעלב. ״אני אישית מחרים את הבחירות" מצהיר אחד העובדים, "מה זה משנה למי נצביע ומה אנחנו חושבים? שמעת את ביבי? הערבים כאילו לא שייכים לכאן, אין לנו זכויות פה, למרות שאבא שלי וסבא שלי נולדו בארץ, לפני ביבי. אין אופק ואין פיתרון, והמצב רק מידרדר".
אז למי יצביעו בוואדי?
"באופן טבעי, אני מניח שהרבה מתושבי הוואדי יצביעו למפלגות הערביות. הרי גם ביבי וגם יאיר לפיד ושותפיו לא רוצים אותנו. זה מצב לא נורמלי״.
יום רביעי: שוק קרית אתא | "אין מנהיג אחר. מה רע בביבי?"
אל התחנה השלישית והאחרונה בסיור השווקים שלי הגעתי בשעת צוהריים מוקדמת. בניגוד לשתי התחנות הקודמות שלי, כאן לא תמצאו חיי לילה או מסעדות שף, וכשהשמש מתחילה את המסע את עבר השקיעה, גם שוק קרית אתא מתחיל להתרוקן.
"אווירת בחירות? יש עוד חודש, זה מוקדם מדי", מתעקשים בעלי הדוכנים, ואחד מהם מנסה לנחם: "אם תהיה פה אווירה של בחירות בכלל, זה יקרה אולי שבוע-שבועיים לפני".
דבר אחד ומשמעותי מבדיל בין שוק ואדי נינסאנס ושוק תלפיות לבין השוק מקרית אתא השכנה. אם בחיפה תמצאו לא מעט מתומכי המפלגות הערביות, בהתאם לאוכלוסייה, כאן מדובר במעוז מובהק של "הליכוד". "פה אנחנו מצביעים רק לביבי״, אומרים לי כולם, בלי יוצא מן הכלל, ״אין מנהיג אחר, מה רע בביבי? אני מצביע לו ולא מעניין אותי מה יהיה אחרי הבחירות״.
אבל אם ציפיתם להיתקל כאן בכרזות ועליהן דיוקנו על ראש הממשלה המכהן, או שלטים שקוראים להצביע "מחל", אתם צפויים לאכזבה. ״השלטים היחידים שתמצאי כאן הם של קישואים ועגבניות״, אומר לי בעל בסטה לירקות, ושולח אותי להוכיח לו שטעה. במשך דקות ארוכות נתקלתי במדבקות המבשרות על ביאת המשיח הרבי מלובביץ', ובתמונות ענק של זאב רווח ויהודה ברקן מ"חגיגה בסנוקר"; אבל אף אחד מהם, כידוע, לא מתמודד לכנסת בחודש הבא.
מסביבי כבר רוב הדוכנים נסגרו, ורק אחרוני הרוכלים עדיין עסוקים במטלות אחרונות, רגע לפני שהם חוזרים הביתה. ספק אם מחשבות על פוליטיקה הן שיעסיקו אותם בשעות שנותרו ליום הזה, או בימים שנשארו עד לבחירות. כמו מרבית הרוכלים והלקוחות שפגשתי השבוע, שהפגינו אדישות תהומית וסימני שאלה באשר לעצם השתתפותם בבחירות הקרובות.
אז מסקנה חדה וברורה באשר לתוצאות האמת שצפויות לנו בערב ה-9 באפריל לא קיבלנו ממדד השוק בחיפה ובקריות. מה שבטוח, גם בבוקר שאחריהן, תמצאו בבסטות את אותה סחורה משובחת וצבעונית, את אותם ריחות קסומים של תבלינים וקפה, את אותם רוכלים, וכן – בדיוק את אותן התלונות. עד הבחירות הבאות.
כתבות נוספות
