להתראות ילדות, שלום נעורים

צפו ב"חלומות": קליפ סוף השנה של תלמידי בית הספר יזרעאליה

כבר לא רק טקס: את בית הספר היו מסיימים פעם בטקס צנוע, מתן תעודה ואיחולי הצלחה של המורים לתלמידים. בעידן החדש זה נהפך להפקה של ממש. במארג הזה שנקרא "טקס סיום" כבר מעורבת חברת הפקה, כוריאוגרפים ואנשי יח"צ שדואגים להפוך את האירוע לבלתי נשכח. וההורים? רואים את הפרחים שלהם צומחים וצומחים, משילים את הילדות התמימה ולובשים את חליפת הנעורים. כן, כן, זו שההורים חוששים ממנה הכי בעולם.

אחד מאותם טקסים, שתמיד מלווים בהתרגשות עצומה של הנוכחים – התלמידים, המורים וההורים – נערך השבוע בבית הספר יזרעאליה בנוה שאנן. המילים שאמרה נציגת הנהגת ההורים, ליאת ובר נגעו ללבם של כולם, כשדיברה על הסיום והפרידה, על ההתחלה החדשה שמעבר לפינה, ועל החלומות הגדולים שכל אחת ואחד מהילדים עוד יגשימו בשנים הבאות של חייהם. בהמשך הערב גם הוצג סרטון שהכינו התלמידים שעולים לחטיבת הביניים – בהם גם בנה של ליאת, יובל ובר – ואשר הצליח להעלות לחלוחית בעיניהם של המבוגרים, על הבמה ובקהל. שני המסרים הללו, מתחברים לכדי מסר מרכזי אחד: אל תפסיקו לחלום, ואל תתייאשו בניסיונות להגשים. הנה דבריה של ליאת ובר, אותם כדאי לקחת לחיים:

"לכל סיום יש התחלה חדשה, ותמיד הפרידה היא קשה. והפעם, הפרידה באמת קשה. כולנו מסכמים הערב שש שנות לימוד שלכם, בוגרים יקרים, בהן התקדמתם אישית, עברתם חוויות משמעותיות, שינויים וגם רגעי משבר. כל אחת ואחד מעדיף לחוות פרידה באופן שונה. תחשבו על זה רגע, לכל אחד מאתנו סגנון משלו לסיומים ולפרידות. יש מי שמתעכב על הפרידה, מתכונן אליה, מדבר עליה, כותב מכתבי פרידה, קונה מתנות ואפילו מזיל דמעה. יש מי שמתעלם מהפרידה, נוהג כאילו "העסקים כרגיל", מחר יום חדש ואין צורך לעצור, בשנייה האחרונה אומר "תודה", מנופף לשלום ומתרחק. יש מי שפרידות מציפות בו רגשות שעוזרים לו להרגיש שווה וקיים, מסמנות לו הישג ותקופה של התמודדות ועשייה. ויש מי ששונא פרידות. יש פרידות רבות. עצובות, שמחות, מרגשות. בגלגל החיים קורה שנפרדים ממשהו ישן, ומשהו חדש עומד בפתח, מוכן ומזומן. לפעמים הפרידה מלווה בעצב או בדמעה. לעתים זה נראה כמו נצח, וממש עושה חור בנשמה. אבל בסופו של דבר, הפרידה היא חלק בלתי נפרד מהחיים.

אני בוחרת להיפרד בסיכום ובהודיה על מה שהיה וציפייה למה שיהיה. חשבתי רבות כיצד תזכרו דווקא את הערב הזה, את הסיום של כיתה ו', ואז ראיתי את חולצות המחזור שלכם: נ"ג – נצא גדולים! לבי התרחב והבנתי שאתם החולמים של העתיד שלנו. בשנה שבה נטע ברזילי חלמה לעמוד על במה וכל העולם רואה אותה, היו מי שפקפקו בחלום שלה, אבל היא חלמה והצליחה. בשנה שבה קבוצת SpaceIL חלמה לבנות חללית ולהגיע לירח, היו מי שזלזלו, הם חלמו וכמעט כמעט נגעו. בשנה שכל אחד מאיתנו שר לפחות עשר פעמים 'שבט אחים ואחיות', כי זה מה שכולנו חולמים, אני בטוחה שהחלום עוד יגיע. בוגרים יקרים, לכל אחד ואחת מכם חלום. וולט דיסני אמר, ש"כל חלומותינו ניתנים להגשמה אם רק יהיה לנו האומץ לשאוף אליהם בהתמדה. אם אתה מסוגל לחלום, אתה מסוגל גם לבצע.

בכל שש שנות הלימוד שלכם כאן, בבית ספר יזרעאליה, אפשרו לכם להתחיל לחלום, נתנו לכם את כל המפתחות להצלחה בחיים. הביטחון העצמי יעזור לכם לפרוץ גבולות, החברות תפרוש לכם רשת בטחון, הכישלונות יעזרו לכם לעמוד על הרגלים, ההצלחות יעלו לכם חיוך על הפנים, והידע הרחב יביא אתכם רחוק. אין לי ספק שממש כאן באולם יושבים מדעני העתיד, חוקרי החלל, הרופאים פורצי דרך, המנהלים הבכירים, הפוליטיקאים, המחנכים, המפקדים ודור העתיד של מדינת ישראל.

בסופו של דבר, הפרידה היא תמיד התחלה חדשה. ובשם ההורים שאתכם מאוד אוהבים, זכרו את כל היכולות שמצויות בנפשכם: האמינו בלבכם, כי אין דבר העומד בדרך שאינו ניתן להשגה. דרך חדשה תוביל לפרק הבגרות, פרק שונה ומלא עוצמה. אל תחששו לדלג בין השבילים, גם אם תמצאו את עצמכם בהתחלה קצת אבודים. שמרו על נפשותיכם ועל הערכים, האמינו בעצמכם, תשאפו להישגים. הסוד להצלחה טמון בכם, והכוח לשנות מצוי בידכם".

בהצלחה, וחופש מהנה ובטוח!