"ישנו מיטה ליד מיטה. חלקנו הכל"

את דרור בראשי הכרתי כאשר שנינו שירתנו ביחד בגולני בגדוד 51. החיבור בינינו היה מיידי. שנינו ישנו באוהלים מיטה ליד מיטה. חלקנו הכל. במהלך הטירונות והמסע המפרך והקשה של גולני סיימנו את המסלול וכל אחד פנה לדרכו. אני התחלתי את דרכי ברובאית ודרור פנה למסייעת. דרור תמיד היה מלח הארץ. גם כשהוא התגייס התעקש ללכת לגולני כדי לתרום למדינה למרות שהציעו לו מגוון תפקידים. דרור עמד בציפיות שהציבו לו: מצטיין מחלקה, מסלול קצינים, קצין, מוביל…אף פעם לא ויתר לא לעצמו ולא לאחרים על שום דבר.
כשחזר ליחידתו כקצין, הטיל עליו מפקדו את הפיקוד על מחלקה בפלוגה ותיקה בהניחו, שרק הוא יוכל להצליח בפלוגה ותיקה וקשה. וכך אמנם היה. לאחר שנה מונה לתפקיד סגן-מפקד של הפלוגה המסייעת

שבוע לפני המסע היינו בשבוע שמירות בשטח 100 כחלק ממסע סיכת לוחם. אף אחד לא פיקח עלינו ודרור, במקום לשכב בטן גב הקים אותי בכח לעשות ריצות והכנות אחרונות למסע. זה היה דרור. חייל למופת.

דרור לצערי נהרג ביום י"ט בתשרי תשנ"ו (12.10.1995) באיזור מוצב עיישה שבעומק דרום לבנון. שיירה בה נסע דרור נתקלה במטעני צד ושני לוחמים נהרגו בהתקלות. דרור, בדרך כל כך אופיינית לו קם והסתער על המחבלים שהמטירו אש חיה אל עבר כוחותינו. דרור ספג כדור בראשו. על פי עדויות בשטח הספיק דרור לרוקן 2 מחסניות לפני שנהרג. דרור הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל.

עד היום אנחנו בקשר עם המשפחה. פעם בשנה כל המחלקה מקפידה לעלות לביתו בירושלים ושומרים על קשר הדוק עם הוריו ואחיותיו.