מגישי "זירה חופשית" ברדיו חיפה בוחרים את האנשים שלדעתם צריכים לבקש סליחה ביום כיפור
הבחירה של אלי לוי: שרי החקלאות לדורותיהם
על מחדל העכברת, על אובדן ההכנסות של תיירני הצפון, על הכתובת שהיתה על הקיר. ובנימה אישית: סליחה מהמשפחה שמחכה בבית
בערב יום כיפור תשע"ט, על שרי החקלאות לדורותיהם לבקש סליחה מהתיירנים בגולן ובגליל העליון. למה? כי העכברת היתה על המדף במשך שנים, וכולם ידעו שבצורת, מים נמוכים ומים עומדים, בשילוב אוכלוסיית הבקר וחזירי הבר בנחלים, הם מתכון בדוק למחלות – ואז הגיע העכברת. במשך שנים היה למשרד החקלאות זמן להתקין גדרות, לשנות את נתיבי השקתות לבקר, וגם לדאוג להזרמת מים באופן יזום לנחלים. העכברת הביאה אסון כלכלי על התיירנים בצפון, שחיים על ההכנסות מהחודשים יולי, אוגוסט וספטמבר – ושגם בחג הסוכות הקרוב ימשיכו לסבול ממנו.
ובנימה אישית, גם אני מבקש סליחה, מאשתי רינת ומילדי, רוני ועומר. על כל הבקרים הלחוצים בעבודה; על הדיווחים הישירים בטלפון או מעמדת השידור שבחצר, תוך כדי שאנחנו מתארגנים לבית הספר; ועל כל השעות שבהן הייתי בעבודה בשבתות, בחגים ובערבי שישי, מנותק מהנעשה איתם, מאלץ אותם לבטל תוכניות או להישאר בלעדי. אני מבקש מהם סליחה על כל פעם שבה נאלצתי לעזוב בפתאומיות ולעלות לרמת הגולן, לפעמים לכמה ימים רצופים, כי מה לעשות, אסד העסיק אותנו לא מעט השנה; ואני גם מבקש סליחה אם חזרתי בשעה שבה הם כבר ישנו ויצאתי שוב מהבית עוד לפני שהתעוררו. מאשתי אני מבקש סליחה על הפעמים הרבות שבהן לא יצא לנו להחליף מילה, לפעמים לאורך יום שלם, ותקשרנו בעיקר בווטסאפ, שוב בגלל העבודה שלי ולפעמים גם שלה.
סליחה! וחתימה טובה לכולנו.
הבחירה של ענבר דותן: הבנקים
על היחס ללקוחות הוותיקים, על הסביבה הלא ידידותית למבוגרים, על הטרטורים וסגירת הסניפים. לציבור שלם שנשאר מאחור מגיעה התנצלות
"…על חטא שחטאנו לפניך בעזות מצח ועל כולם אלוה סליחות. סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו…"
מתוך סידור ליום הכיפורים
לפני כחודש ניגשתי עם בני לסניף בנק מקומי. לאחר שקיבל תעודת זהות ולטובת עצמאות כלכלית, החליט הינוקא כי הגיע זמן פתיחת חשבון על שמו. נכנסנו נרגשים לבנק רק כדי לראות עשרות אנשים מיואשים ממתינים לתורם.
המשותף לכלל הממתינים היה גילם המבוגר. הם ישבו חסרי אונים, בתקווה שתורם יגיע במהרה ואז יוכלו לשאול את הפקיד/ה את כל מה ששאלו כל החיים בטלפון; אבל עכשיו, במסגרת הצעידה המהירה אל העתיד, כבר אי אפשר.
הבנקים מתקדמים בצעדי ענק. מבחינתם, אין כבר צורך בסניפים או בפקידים. חדשות לבקרים אנחנו שומעים על עוד סניף שנסגר או אוחד עם סניף אחר, שרחוק מאוד עבור קהל לקוחות מבוגר שתלוי באותם טלרים באופן אבסולוטי.
"אפליקציה, אדוני!", מסבירה הפקידה לאיש שהיה לפנינו בתור (לא שהקשבתי, פשוט בבנק כולם שומעים את כולם). ״לא שמעת על אפליקציה?", היא ממשיכה והלקוח יושב מבויש; הנכד שלו מסביר לו על הדבר הזה, אבל הוא לא מצליח מהנייד להבין כמה כסף יש לו בחשבון. הוא גם לא מצליח להבין למה אי אפשר לענות בטלפון. "לפחות פעם בשבוע, לשעתיים, תשימו מישהו", הוא מציע בתמימות, אבל אין עם מי לדבר. זמן זה כסף, ולהפקיד את הצ'ק תוכל בבקשה רק דרך המכשיר ו… כן, מה לעשות, זה יעלה לך 1.65 שקל.
אני מבינה שהעולם משתנה. אני מבינה שבעולם משתנה הטכנולוגיה שולטת, ושאם אתה לא מעודכן אתה לא שייך; ובכל זאת, מדובר בציבור הולך וגדל שלא מחובר לאפליקציות.
הבנקים אף פעם לא גילו סבלנות או אהדה לחלשים יותר. תפקידם מסתכם בלמכור לנו כסף (שיעלה לנו הרבה יותר ממה ששילמנו מראש), ואם אתה לא רץ מספיק מהר כמוהם, אתה נשאר מאחור.
ביום הכיפורים, שיעטוף אותנו בייסורי נפש ובקשת סליחה ורחמים, הייתי מבקשת ממנכ"לי הבנקים, ממנהלי הסניפים ומכל הפקידים שתפקידם לקצץ ולהתחדש, לחשוב על כל אותם לקוחות קצה שהיו שם כל השנים. שעבדו קשה, שחסכו, שהתקשרו לפקיד/ה שלהם להגיד "שנה טובה" כי פעם כולנו היינו משפחה אחת גדולה. תסתכלו על כל אותם לקוחות ותיקים שסמכו עליכם, כשהיו חזקים פיזית ונפשית.
כנסו פעם לאיזה סניף שתבחרו, תציצו על אותם לקוחות, מנהלים מכובדים, ותבקשו סליחה.
כולנו (בתקווה) נגיע לגילם, וגם אנחנו נרגיש לא מעודכנים ולא שייכים ואיטיים. זו עדיין לא סיבה לטרטר אותם. לסגור סניפים. לזרוק לחלל האוויר "אפליקציה, אדוני!! א פ ל י ק צ י ה".
זה לא יפה ולא מנומס ולא ערכי. אתם אולי מענים את הנפש בכיפור. הם מתענים מדי יום אצלכם בסניף.
כתבות נוספות
