התקף חרדה

השבוע התעוררתי לבוקר אחד, שבו נודע לי שראש העיר שלי, עינת קליש, מסרה ביום אחד, בלב חפץ, חמישה נכסים ציבוריים לקהילה הליטאית החרדית בעיר. בלי משא ומתן, בלי להביא את הדברים לידי ועדה מקצועית או להחלטת מועצת העיר. זה נעשה בלחיצת יד אחת עם ממלא מקומה, מיכי אלפר, יו"ר סיעת דגל התורה החרדית במועצה, ומי שראש העיר מינתה (אתם יושבים?) ליו"ר ועדת תכנון ובנייה בעירייה; בא לומר, האחראי על הנכסים הציבוריים שלכם ושלי, תושבי חיפה. הוא החתול החרדי ששומר על השמנת שלנו.

כן, עינת קליש, נציגת מפלגת העבודה לראשות העיר, מסרה בלב חפץ את נכסנו לידי החרדים הליטאים. ורגע, זה לא נגמר. ממי ביקשה ראש העיר אישור וגושפנקא חוקית למחטף הזה? ניחשתם נכון, מאריה דרעי, עבריין מורשע שמחזיק בימים אלה (וייתכן באופן זמני) בתפקיד שר הפנים. על כך אפשר לומר בקלות: "השם ישמור!". משרדו הוא זה ששלח לה מכתב רשמי ש"זה בסדר".

הדבר השערורייתי הזה קרה מתחת לרדאר. אף אחד לא יצא לרחובות נגד זה, גם כי זה לא מעניין, וגם כי לכאורה יש לנו באוגוסט צרות גדולות יותר. אבל המעשה הזה הוא רק קצה הקרחון, הוא חלק ממגמה רעה שעוברת על העיר חיפה. מי הם השותפים הטבעיים של עינת קליש? תגידו הירוקים? הרי זה עולם המושגים שלה. אז לא. הירוקים יושבים באופוזיציה והשותפים הטבעיים של קליש הם המפלגות החרדיות והדתיות. אלה שישמרו על הקואליציה שלה יציבה, כל עוד יקבלו את לטרת הבשר שלהם. פעם זה מאבק אישי של ראש העיר נגד קהילת הלהט"ב ואיסור על הנפת דגלי הגאווה, ופעם זה פשוט מסירה בכניעה של נכסים ציבוריים, שלכם ושלי.

מי שעמד בעבר כחומה בצורה נגד ניסיונות ההשתלטות החרדית על פיסות מחיפה, היה ראש העיר הקודם, יונה יהב, שיושב היום בבית ורואה בעיניים כלות איך כל שהזיע במאבקים בעבור שמירת צביונה של נוה שאנן כשכונה חילונית ושיקומה של הדר, פשוט יורד לטמיון. הוא רב עם ליצמן, וגפני, ודרעי, והפך לשנוא נפשם. ועכשיו הוא בבית.

חכו, זה לא נגמר. הנה הנכסים שאיבדנו לטובת הציבור החרדי. נכס אחד ברחוב בית"ר שהיום יש בו מתנ"ס לעולים מחבר העמים, יפונה לטובת תלמוד תורה "זיכרון מאיר", גוף אנטי-ציוני מוצהר. כן, כזה שלא מכיר במדינת ישראל. גם גני ילדים עירוניים ברחוב האר"י יימסרו לעמותת "ערוגות" של חרדים ליטאים. גן "הדרים" ברחוב יל"ג? גם הוא בהדר, עבר לאחזקת בית ספר "תורת אמת" של החינוך העצמאי החרדי של הקהילה הליטאית. ישיבת "שמחת התורה", ישיבה של נוער חרדי עבריין שישבה פעם בנשר, עד שראש העיר רועי לוי גירש אותם, עברה לקרית חיים. כן, תושבי הקריה, תגידו יפה שלום לאברכים הקדושים; הם לקחו לכם את בית ספר "נתיבים" ברחוב אלפא. כן, זה שחשבתם שיקומו בו בקרוב כיתות מדע.

אבל האבסורד הגדול ביותר הוא הנכס ברחוב יל"ג 7, שם פועלת אחת העמותות החשובות בעיר. עמותת "לב ח"ש", שהתפרסמה בעשייה הענקית שלה למען ציבור מעוטי היכולת בעיר, ומעניקה שירותים לעולים חדשים מחבר העמים, לעניים גם חילוניים וגם חרדים – זו זכתה בשלל פרסים – היא תפונה עבור בית ספר בית יעקב של הקהילה החרדית הליטאית. מישהו רצה לשקם את אזור שוק תלפיות בהדר? ברוכים הבאים לבני ברק.

אני לא שונא חרדים ואין לי בעיה לבקר את חברי הטובים בבני ברק בחמישי בלילה, ולשמוח איתם בשמחתם או לחגוג בחגיגות היפות שלהם. אבל אני לא רוצה לחיות בבית שמש או במודיעין עלית. אני תושב חיפה ואני מבקש לשמור עליה פלורליסטית, מודרנית ובוודאי חילונית. אני יודע שבמשמרת של קליש זה לא יקרה. אני יכול לשכוח מכרמלית שתעבוד בשבת או ממצעד גאווה שמח בעיר. אנחנו עומדים לפני תקופה חשוכה. ראש העיר שלי מכרה כבר בשנה הראשונה לכהונתה את עקרונות החופש והשוויון של תנועת העבודה ואמות המידה של חיפה הישנה, בעבור שמירה על קואליציה יציבה, בראשות חרדים וציונות דתית שמבקשת לסמן עסקים של יהודים בשווקים של העיר.

אני יודע שיש מי שמבקש לחבק את כל הזרמים והאמונות ולחיות בעיר רב תרבותית וצבעונית שיש בה מקום לכולם. גם אני כזה. אבל אני לא נאיבי. ערך הדירות בחיפה היה תמיד נמוך יחסית לישראל. זה מעודד הגירה של משפחות חרדיות, זה מכפיל עוני ומצוקה. פחות ארנונה ויותר הוצאות על רווחה.

מה שעצוב זה שתושבי חיפה לא יצאו להפגין נגד זה, בדיוק כפי שהם לא יוצאים לרחובות בסוגיית זיהום האוויר. תושבי חיפה הם לא תושבי רעננה ורמת גן. הם לא יוצאים לרחובות להגן על העיר שלהם, הם פשוט עוזבים אותה.

לא יודע מה איתכם, אבל זו דעתי, והיום אני חרד.