דודו רוזנפלד, אב שכול ויו"ר הפועל עכו לשעבר, עלה לשידור בתכנית ספורט ב-2 ודיבר על בנו אסף ז"ל, שהיה טניסאי מצטיין ונהרג בדרום לבנון

מערכת ספורט רדיו חיפה פרסום: 13:50 - 17/04/18

דודו רוזנפלד, אב שכול ויו"ר הפועל עכו לשעבר, עלה לשידור בתכנית 'ספורט ב-2' עם דורון וליאב וסיפר על בנו, אסף ז"ל, שנהרג בדרום לבנון:

תחילה, דודו התייחס לבנו: "אסף יליד עכו, כל כולו היה בחור של נתינה, של אהבת הזולת עם מוסר גבוה מאוד, הוא היה שחקן טניס מצטיין וכשאני אומר מצטיין הוא היה ברמה הארצית, הוא שיחק עם אנדי רם ויוני ארליך באותה קבוצה ובתחרות נגדם, הסתובבתי איתו בחצי מדינה בגלל התחרויות, יש לו מלא גביעים ומדליות וכשהוא החליט להתגייס לצבא ליחידה קרבית, הוא פרש מהטניס.

יום פתוח בטכניון 728_90

האב המשיך ואמר: "מה שחשוב לי לציין, כל שנה אנחנו עורכים תחרות בינלאומית לזכרו במרכז הטניס המפואר בעכו, אני תמיד אומר לילדים, אסף הוא לא היה כזה כישרון גדול בטניס אבל הוא היה אדם עם כוח מנטלי ענק, באמת. הוא היה ישר. אתן דוגמה ליושר שלו, לילדים אין שופט והם קובעים לעצמם את החוקים ולעיתים הם לא מדייקים ומבקשים שופטים ומעולם הוא לא ביקש שופט, הוא כיבד את היריב וכפי שציינתי בהתחלה הוא לא היה שחקן כזה כשרוני כמו שהוא היה עקשן. הספורט מתווה לאדם אישיות נהדרת וזה בא לידי ביטוי גם בספורט אחר".

על כך שהיה אמור לקבל אות הצטיינות מנשיא המדינה לכבוד יום העצמאות ה-50 של מדיתת ישראל: "גם פה, כשהודיעו לו, הוא נהרג בפברואר, ב-26 בפברואר. שבוע לפני הוא היה בבית, בחופשה, באותה חופשה, צלצל המ"פ שלו שעד היום בקשר איתנו והודיע לו שהוא נבחר להיות בבית הנשיא ביום העצמאות, אז הוא מיד שאל ושמח האם אנחנו הולכים לאבטח, הוא לא חשב שהוא אחד מהמצטיינים. כמובן שהוא לא זכה לזה ואנחנו הלכנו והשתתפנו בטקס. באותה השנה, אני חושב זאת הייתה השנה היחידה שבמקום 120 מצטיינים, היו 119".

יום פתוח בטכניון 320_100

דודי חזר לאותו יום טרגי: "אספר את הסיפור שקרה לנו, זה היה יום חמישי, אני זוכר שבשעה 17:00, אחר הצהריים, אשתי מתקשרת אליי ואומרת לי שברדיו מדברים על זה שיש פצמ"רים בלבנון וניסיתי להרגיע אותה שהכל בסדר. בסביבות 19:30, מתקשרת אלי הבת ואומרת לי, "אבא תבוא הביתה, אמא לא מרגישה טוב". כשנכנסתי הביתה, כמובן שחשך עליי עולמי, היו 2 דקות שאני רוצה להזכיר אותם, שאיבדתי את העשתונות, כל העולם חרב, לא ידעתי מה אני עושה עם עצמי. ואז, הבן הצעיר שהגיע בדיוק מחופשה חיבק אותי ואמר לי, "אבא אם אתה מתפרק הלכה המשפחה". המשפט הזה עורר אותי ונתן לי להמשיך לתפקד. באותו הלילה, אחרי שכולם הלכו, אספתי את המשפחה במטבח ואמרתי או שאנו מתים יחד עם אסף או ממשיכים לחיות עם כל הצער והכאב. החלטנו שעם כל הכאב אנחנו ממשיכים לחיות ואנחנו לא בית של אבלים. פעמיים בשנה גם ביום הזיכרון וגם באזכרה שלו, מגיעים אלינו עד אמצע הלילה עם צחוקים, סיפורים ושיחות וככה רצינו שיזכרו את אסף".