"את האסון הזה היה ניתן למנוע. צר לי שהצדק טרם יצא לאור"

"חשוב לי שתדע, שאנחנו אוהבים אותך מאוד. אני מתגעגעת אליך מאוד, ויודעת שהחיים המשותפים שלנו יכלו להיות אחרת, ללא האסון המיותר שגבה את חייך ואת חייהם של עוד 43 נשמות זכות וטהורות. ברור לי ולכל בר דעת, שאת האסון הזה היה ניתן למנוע. צר לי שהצדק טרם יצא לאור, וכולי תקווה שזה יקרה בעתיד הקרוב. האמת, היושר והאחריות האישית חשובים מאוד במשפחתנו, עליהם גדלנו וחונכנו, ואנו מצפים לצדק וליושרה"

(כרמית מלינה, אלמנתו של סנ"צ איציק מלינה)

שבע שנים חלפו מאז אותם ימים נוראים של חודש דצמבר 2010. כשריח היערות השרופים עדיין מורגש באוויר הצונן של הכרמל, והטרגדיה האיומה של עשרות הרוגים עדיין מהדהדת, הובא אז למנוחות סנ"צ איציק מלינה, ראש משרד התנועה במשטרת חיפה. ברגעים הראשונים של האירוע, מלינה עוד היה בעספיא. אזור השריפה, בבית אורן, כלל לא היה בשטח שבאחריותו, אבל למלינה לא היה ספק היכן מקומו. הוא הניע את הניידת, כשאיתו ברכב גם תנ"צ ליאור בוקר, קצין המבצעים של מחוז צפון, ובניידת לפניהם נצ"מ אהובה תומר, מפקדת תחנת חיפה. כעבור כמה שעות נקלעו כלי הרכב של שלושתם אל לב האימה, כשהסוף הטרגי של שלושתם כבר ידוע.

השבוע התכנסו כ-150 חברים ובני משפחה לציין עוד שנה בלי סנ"צ מלינה, בלי איציק, בלי אבא ובלי הבעל האהוב. "דצמבר הוא חודש טעון במשפחתנו", הזכירה כרמית בטקס, "ב-5 בדצמבר 1991, נר חמישי של חנוכה, התחתנו; ובתאריך הזה (ב-2010, ט"ל) גם הובאת למנוחת עולמים, ובמקום ברכה ליום הנישואים כתבתי לך הספד פרידה. האדם מתכנן תוכניות, ולא תמיד מצליח להגשימן".

צפו: כרמית מלינה, אלמנתו של סנ"צ איציק מלינה ז"ל

בתו הקטנה של מלינה ז"ל, יעל, היתה אז רק בת 10 וחצי – עדיין צעירה מדי כדי להבין את המשמעות לעומקה, אבל מספיק גדולה כדי לזכור. "מאותו יום אני עדיין חסרת נשימה", אמרה יעל בדברים שנשאה באזכרה מעל קבר אביה, שהיה בן 46 במותו, "רק מחכה לרגע שתדפוק שוב בדלת ואסתכל בעיניך הכחולות, אקפוץ עליך ואחבק אותך, וכמו תמיד תג שמך ייתפס לי בחולצה ונשב לשיחה, ואני אספר לך כמה עברתי וכמה גדלתי, וכמה אני מתגעגעת אליך. שבע שנים שבהן אני מחכה לך, שבע שנים שבהן אני רואה ניידת משטרה ומדמיינת שם אותי איתך. והנה, שבע שנין עברו ואנחנו כאן ליד קברך, ואני לא מאמינה איך עברו שבע שנים מאז היום שבו הכל השתנה. אני אמשיך לזכור אותך, אבא, ללכת בדרך שלך. לנצח תהיה חרות בלבי ותמיד אוהב אותך, לעולמי עולמים".

צפו: יעל מלינה, בתו של סנ"צ איציק מלינה ז"ל

בסוף החודש שעבר, נערך זו השנה השישית מרוץ הלפיד בחסות בה"ד חיל הים, המנציח את זכרו של מלינה ז"ל. גיסתו, שרון מלינה, ציינה בדבריה באזכרה את מפעל ההנצחה שרק צומח מאז אותה טרגדיה. "במהלך שבע השנים הללו, לומדים על קווי דמותך ופועלך במסגרות רבות, משטרתיות, אזרחיות וצבאיות", אמרה, "ילדים מגיל הגן ועד התיכון לומדים בשקיקה על איציק מלינה הגיבור, והם הפכו לשגרירים של מעשי הגבורה שלך. זוהי השנה השישית שבה רצים צוערי קורס חובלים את מרוץ הלפיד לזכרך".

בנימה אישית יותר, פנתה שרון לגיסה המנוח, והוסיפה: "איציק, אתה, שהיית כל כך מחובר למשפחה, יודע כל פרט ופרט עלינו ומעורב בגידול ילדינו, היית גאה לראות אותם גדלים. תחסר לנו לעד ולא יהיה יום אחד, רגע אחד, שבו לא נחשוב עליך. החיסרון שלך הוא כמו בור שנפער לנו בלב, ששום דבר לא ירפא. רק הזמן יצליח להרגיע, ולו במעט, את האבדן הגדול הזה".

צפו: שרון מלינה, גיסתו של סנ"צ איציק מלינה ז"ל

בבית העלמין בחיפה, טמון איציק מלינה ז"ל בין רבים מאותם צוערים, אותם ניסה להציל מהאוטובוס הבוער. במהלך שירותו כמפקד, מילא שורה של תפקידים: ראש משרד קהילה ומשטרה בתחנת חיפה, ובתחנת טירת כרמל; מפקד צוות ביס"מ; וראש משרד סיור בתחנת זיכרון יעקב. בכולם, זכה בהערכה רבה ממפקדיו ומפקודיו, ונודע כקצין וכאדם אכפתי ורגיש. "איציק היה קצין משכמו ומעלה, נחוש ואמיץ לב, שחרף נפשו במטרה להציל חיים", ספד לו השבוע גם מפכ"ל המשטרה, רנ"צ רוני אלשיך, "אי אפשר שלא להיזכר בשאלתו של יצחק אבינו בפרשת העקדה – 'הנה האש והעצים, ואיה השה לעולה?'. איציק שלנו כבר ראה את האש ואת מה שהיו פעם עצים, כבר נאכלים באש, ובהקרבתו העל אנושית מצא את עצמו עולה. רק טיפול יסודי בלקחי האסון הופך אותנו ראויים לקרבנם של איציק וחבריו. מחוז חוף והמשטרה כולה מרגישים באבדנו של מפקד בולט, שתרם למאבק בפשיעה ולשמירת הביטחון האישי".

צפו: מפכ"ל המשטרה, רנ"צ רוני אלשיך