מזה כשבעה חודשים נבנית בקריה הרפואית רמב"ם "לב פתאל", המלונית הראשונה בצפון המיועדת לשמש בית חם למשפחות ילדים חולי סרטן. כיצד נולד החזון של יהושע ראוכברגר, מי התגייס להגשים אותו, ומה צריך עוד לקרות כדי שיהפוך למציאות?

מערכת רדיו חיפה פרסום: 15:45 - 17/05/19
יהושע ראוכברגר ודיקלה כהן | צילום: שירות רדיו חיפה
יהושע ראוכברגר ודיקלה כהן | צילום: שירות רדיו חיפה

כשאלברט בוגומיאגקוב בן השבע צריך להגיע ל-MRI בבית החולים על שם רות רפפורט, היום שלו מתחיל כבר ב-04:00 לפנות בוקר, כשאימא אירנה מעירה אותו כדי שישתה בפעם האחרונה לפני הבדיקה. ארבע שעות אחר כך הם כבר מתייצבים במחלקה, ובסוף היום אלברט מותש וחלש. וכך זה נמשך, כבר יותר משנה.

עד גיל שנה ושבעה חודשים, איתמר דהן היה ילד בריא לחלוטין. אלא שאז, אירוע מוחי קשה שעבר גרם לו לאבד את היכולת ללכת ולעבוד עם שתי ידיו. בשל כך, הוא צריך להגיע לעתים תכופות, יום אחרי יום ב-08:00 בדיוק, לבדיקות בבית החולים מביתם שביישוב מורשת שבגליל התחתון. לא פעם איתמר אינו חש בטוב במהלך הנסיעות או מקיא, ואז נאלצים הוריו המותשים אף הם, הדס ואלעזר, לעצור בצד, להחליף לו את כל הבגדים ולנגב אותו במגבונים.

יום פתוח בטכניון 728_90

אלברט ואיתמר הם שניים מתוך כ-130 פעוטות, ילדים ובני נוער עד גיל 18, המטופלים מדי שנה בבית החולים לילדים שבקריה הרפואית רמב"ם – חמישית מהם מתגוררים ביישובי הצפון המרוחקים מחיפה, אליה הם נאלצים להגיע לעתים קרובות מדי.

את המציאות הזו מכיר הרב יהושע (שוקי) ראוכברגר מקרוב. לפני 20 שנה הוא הקים את עמותת לב ח"ש, לזכר אחותו שרה שטבעה בחופי חיפה, בעודה מנסה להציל את אחייניתה; ולזכר אמו של שותפו לדרך, יעקב זייבלד, חוה – ששמותיהן יוצרים את ראשי התיבות ח"ש. בין שלל פעילותה בקהילה, מחלקת העמותה כריכים ושאר פינוקים לבני משפחותיהם של מאושפזים בבתי החולים, וגם מפעילה עגלת קפה למען ילדים חולי סרטן והוריהם במחלקה האונקולוגית בבית החולים רות. "אנחנו מגיעים לשם מדי יום", מספר ראוכברגר, "ובית החולים, כידוע, לא מספק אוכל למלווים. לכן, מדי ערב אנחנו מחלקים כריכים ושתיה למשפחות בניסיון להקל עליהן. לפעמים הורה לא יכול לעזוב אפילו לרגע את הילד שזקוק לשמירה צמודה כל הזמן, אין באפשרותו לצאת להתרענן, לקנות משהו לאכול או לשתות. העוגה או הקפה זה אולי לא מה שיציל את אותן המשפחות, אבל היחס האישי של המתנדב שניגש למיטה, מתעניין בשלומך ומכבד אותך ממרכולתו, נותן את ההרגשה שמתייחסים ושלמישהו אכפת ממך – וזה הרבה מאוד".

יום פתוח בטכניון 320_100
עמותת לב ח״ש | צילום: שירות רדיו חיפה
עמותת לב ח״ש | צילום: שירות רדיו חיפה

הביקורים התכופים בבית החולים רות ובמחלקה האונקולוגית, וההיכרות עם ההורים שנשארים ללון במחלקה לצד ילדיהם, הובילו את ראוכברגר לרקום חזון: הקמת מלונית שבה יוכלו בני המשפחה ללון או לנוח, במקום להתעייף וגם להסתכן בנסיעות הארוכות. "זו שגרה מתישה של שהות לצד מיטת יקיריהן, המאושפזים לתקופות ארוכות", ממשיך ראוכברגר, "לצערנו, בין האשפוזים ילדים חולי סרטן נאלצים להתמודד עם טיפולי יום אינטנסיביים, כימותרפיים או ביולוגיים, המתפרסים על תקופת זמן ממושכת, ולעשות את דרכם יומיום מיישובי הצפון לחיפה על מנת לקבל טיפול רפואי הכרחי שנמשך שעות, ושבסופו הם חוזרים חלשים וכאובים לביתם הרחוק, וכך שוב ביום המחרת. הנסיעות הארוכות, לעתים בתחבורה ציבורית, וההמתנה בבית החולים מקשות על תהליך ההחלמה, מתישות, ומייצרות לא פעם ייאוש בקרב החולים הצעירים והוריהם. עם זאת, משפחות המטופלים מוצאות את עצמן לעתים קרובות ללא מקום לינה קרוב במחירים אפשריים, והקושי מתעצם אצל משפחות דתיות שנותרות ללא פיתרון בשבתות ובחגים".


"מדובר בצורך בסיסי שחייב להיות בצפון"

המבנה לשימור בו תוקם המלונית | צילום: דוד מוני שפיר
המבנה לשימור בו תוקם המלונית | צילום: דוד מוני שפיר

בניית המלונית החלה לפני כשבעה חודשים, באוקטובר 2018, על שטח עם מבנה לשימור שהקצתה העירייה. בחודש מרץ האחרון נערך טקס הנחת אבן הפינה, בו נכחו בין השאר שרת השיכון והבינוי, יפעת שאשא-ביטון; מנכ"ל רמב"ם, ד"ר מיקי הלברטל; נציב שירות המדינה, דניאל הרשקוביץ; איש העסקים דוד פתאל ואחרים. עלות הפרויקט נאמדת בכ-12 מיליון שקל, מתוכם כ-5.5 מיליון שקל נתרמו על ידי רשת פתאל, ו-2.5 מיליון שקל שהעביר המוסד לביטוח לאומי.

"למעשה, התחלנו לקדם את הפרויקט לפני הרבה זמן, כעשר שנים", מגלה ראוכברגר, "מדובר בתהליך מאוד מורכב מבחינה ביורוקרטית, שכולל בין השאר איתור קרקע, הקצאה, שימור, תכנון, אישורים מהג״א וממשרד הבריאות, גיוס כספים וכו'. כל היום ריצות. בעצם מדובר בבניית מלון לכל דבר".

בניית המלונית – שמסתמן כי תיקרא "לב פתאל", בזכות השותפות שהובילה למימוש החזון ("שותפות אמיתית שעם הזמן הפכה לקשר אישי חם") – צפויה להימשך כשנה וחצי; אלא שראוכברגר מדגיש כי הכל תלוי בדבר אחד: כסף. "כרגע חסרים לנו ארבעה מיליון שקל כדי להשלים את הפרויקט", הוא אומר, "אנחנו מחפשים שותפים אמיתיים שהנושא קרוב ללבם ושמבינים את המשמעות העצומה שבעזרה לאותן משפחות שחוות משבר והתרסקות נפשית וכלכלית, והמלונית תשמש להן בית חם עם מיטה, ארוחה ומקלחת חמה. זה לא דבר מובן מאליו עבורן במצב הבלתי אפשרי שבו הן נמצאות. לתפיסתי, מדובר בצורך בסיסי שחייב להיות בצפון".

מימין לשמאל: ד"ר מיקי הלברטל, דוד פתאל ויהושע ראוכברגר, בטקס הנחת אבן הפינה | צילום: דוד מוני שפיר
מימין לשמאל: ד"ר מיקי הלברטל, דוד פתאל ויהושע ראוכברגר, בטקס הנחת אבן הפינה | צילום: דוד מוני שפיר

בדיוק בגלל זה, הבחירה ברמב"ם כמעונה של המלונית היתה קלה. "זה המרכז הרפואי הגדול והחשוב ביותר לטיפול בילדים חולי סרטן, ומגיעים אליו מכל צפון הארץ", מסביר ראוכברגר, "חלק מהילדים מגיעים לטיפולי יום אינטנסיביים במשך תקופה ארוכה ומקבלים מנה כימותרפית או הקרנות. לשם כך, עליהם לנסוע על בסיס יומיומי במשך שעות הלוך חזור עם כל תופעות הלוואי, כמו הקאות וחולשה, שיש בטיפול במחלה הארורה הזו".

מנכל"ית עמותת לב ח"ש, דקלה כהן-מיכאלי מוסיפה כי מיקומה של המלונית יקל על סבלם של הילדים ויעניק מסגרת רגועה שתשפר גם את התהליך הטיפולי, כך שיהיה יותר משמעותי עבור הילד. "לעתים מדובר בטיפול הורמונלי שגורם לתופעות קשות שונות", היא אומרת, "אחד ההורים, למשל, סיפר לנו שלבן שלו היו כאבים חדים ובלתי נסבלים ברגל אחרי הטיפולים. בנסיעה הארוכה הביתה אחרי כל טיפול הם נאלצו לעצור את הרכב בדרך כמה פעמים, כי הילד היה חייב לעמוד וליישר את הרגל. המלונית, כשתקום, תחסוך את אותן נסיעות ארוכות שבהן צריך לקום מוקדם מאוד בבוקר ולהיטלטל שעות בדרכים".

"מדובר בהתמודדות משפחתית עם מחלה, שלמרבה הצער נמשכת לפעמים שנים, שבמהלכן כמעט ולא יוצאים מבתי החולים", מוסיפה מנכ"לית העמותה, "אחד ההורים לרוב עוזב את מקום העבודה כדי להיות צמוד לילד, יש גם ילדים נוספים במשפחה, המצב הנפשי קשה וגם המצב הכלכלי מידרדר, לעתים עד פת לחם".


"לא נגיד 'לא' לאף משפחה במשבר"

הדמייה: אדריכל תמיר לזר
הדמיה: אדריכל תמיר לזר

על פי התוכנית, המלונית – המוקמת במרחק של כ-160 מטר בלבד מבית החולים, כשתי דקות הליכה – תשתרע על פני חמש קומות, ותכלול 15 חדרי אירוח לחולים ולבני משפחותיהם בגודל שמתאים לזוג פלוס ילד. בנוסף, יפעלו בה חדר אוכל שיספק ארוחות מבושלות, ושלושה חדרי לימוד, טיפול  ופנאי: מרכז תרבות ופעילויות חברתיות; מרכז לימוד עם חדר מחשבים וספרייה, בו יוכלו הילדים ובני הנוער ללמוד ולהשלים את החומר שהחסירו בבית הספר; ומרכז טיפולי, שיתופעל על ידי עובדת סוציאלית ומטפלות רגשיות. כמו כן, נבחנת בימים אלה אפשרות להקים במתחם בריכה טיפולית.

אנחנו מדברים על מלונית שכל אחד יוכל כלכלית להרשות לעצמו?

"השאיפה היא שלא תהיה עלות כספית בכלל; וגם אם כן, רק השתתפות סמלית בלבד. זה תלוי ביכולת שלנו לגייס יותר תרומות וכספים, ואם זה יקרה העלות תפחת".

"אנחנו כאן כדי לעזור ולהקל על המשפחות, שלא יישארו זרוקות במסדרונות בית החולים", מדגיש ראוכברגר, "בעצם, המלונית לא מיועדת לילדים שמאושפזים; זה לא נכון לאשפז ילדים שמגיעים לטיפול יומי, כי ככל שהם יהיו מחוץ לבית החולים ובמסגרת ביתית מכילה ורגועה, כך יהיה יותר בריא להם".

לדברי ראוכברגר, המלונית תאפשר גם למשפחות של חולים במחלות מתמשכות אחרות להתארח בה, "על בסיס מקום פנוי". "לא נגיד 'לא' לאף משפחה שנמצאת במשבר", הוא מדגיש, "אנחנו כאן בשביל לעזור, וזה גם ה'אני מאמין' שלי – כל אחד עם קצת רגישות יכול לתרום לפי יכולתו במשהו לטובת העמותה בכלל, ולטובת הפרויקט בפרט".

מפעל העזרה של ראוכברגר, שפועל כבר שני עשורים, מורכב לדבריו מ"שיתופי פעולה, גם עם גופים עסקיים וציבוריים שונים וגם עם אנשים פרטיים". כך, בפרויקט המלונית מלווים את העמותה מבחינה מקצועית ובהתנדבות, החל מהיום הראשון, המהנדס משה אוסמן; הנשיא והמנכ"ל לשעבר של אלביט, יוסי אקרמן; סמנכ"ל אלביט, יעקב גדות; ועו"ד רון ברנט.

אגב, מלונית דומה פועלת בבניין מאייר ברמב"ם, ובה 11 חדרי אירוח המיועדים להורי ילדים המאושפזים בטיפול נמרץ ילדים. "אלא שבשונה מהמלונית שנבנית כיום, שמטרתה לתת מענה לטיפולים שנמשכים לאורך זמן במחלקה האונקולוגית, האירועים בטיפול נמרץ הם פתאומיים, תאונה למשל, שבה כל החיים משתנים תוך דקות", מציין ד"ר הלברטל, מנכ"ל רמב"ם, "בשונה ממחלקות אחרות, למלווים במחלקת טיפול נמרץ אין אפשרות לישון ליד הילד; המלונית נותנת מענה קרוב להורים שנתונים בדאגה ובלחץ מאוד קיצוניים, ובה הם יכולים להיות קצת עם עצמם, לנוח בפרטיות ולצבור כוחות".

ד"ר הלברטל, שראוכברגר מגדיר כ"אחד מתומכיה הנלהבים של המלונית החדשה", מברך על הקמתה ומשבח את פעילותה החשובה של עמותת לב ח"ש. עם זאת, בנוגע למיליוני השקלים החסרים שעלולים לעכב את סיום הפרויקט, הוא מודה שאינו איש בשורות שכן רמב"ם "יתקשה להיות אקטיבי בכל הנוגע בגיוס הכספים הדרושים".

"נכון שמדובר בפרויקט חשוב למען המטופלים ואנחנו מאוד מחוברים אליו", הוא מסביר, "אבל הוא אינו חלק מבית החולים רמב"ם. בפני בית החולים עומדות הרבה מטלות הקשורות בצורה ישירה בטיפול היומיומי בחולים".

למרות הדברים, מנכ"ל רמב"ם מבטיח להמשיך ולתמוך ככל שניתן בפרויקט החשוב, תוך שהוא מדגיש את פיתרון הנגישות שיספק למשפחות מהפריפריה. "זה נושא מאוד בעייתי לאותן משפחות מסכנות, שבלית ברירה מנסות לפעמים להסתמך על משפחה מהאזור, אם ישנה כזו, ומי שיש לו את  היכולת שוכר דירה או חדר בבית מלון", הוא אומר, "החזון של העמותה ושל התורמים, להקים בית חם ואוהב שתומך בתא המשפחתי ולא רק בילד החולה בתקופה מאוד מאתגרת, מאפשר לגשר על הפערים ומקל על התקופה הקשה שהם עוברים. זה חזון מאוד ראוי".


"זה עושה את כל ההבדל, כמו אוויר לנשימה"

טקס הנחת אבן הפינה | צילום: דוד מוני שפיר
טקס הנחת אבן הפינה, מרץ 2019 | צילום: דוד מוני שפיר

רונית ודנאל קאהן זוכרים היטב את אותה "תקופה מאתגרת", כפי שמגדיר אותה ד"ר הלברטל. במשך שנתיים הם ליוו את בנם גלעד, מאז שחלה בסרטן. ימים ארוכים, לילות לבנים שעשו בתורנות, הם העבירו לצדו במחלקה האונקולוגית. "לא פעם ולא פעמיים, כשכבר באתי לצאת מהחדר, הרגשתי שגלעד עצבני ונסער, והיה לי מאוד קשה לי ללכת", נזכרת רונית בקשיים היומיומיים, "אז הייתי מושכת ומושכת עוד קצת, נשארת, ובסוף יכולתי להגיע הביתה גם באחת בלילה".

לפני כשנה הכניעה המחלה את גלעד, שהלך לעולמו בגיל 16. לבני הזוג קאהן המלונית כבר לא תוכל לסייע; אבל מי כמוהם מודעים היטב לחשיבותה עבור ההורים והמשפחות שעוד ייאלצו להשתמש בשירותיה, לכשתוקם. "כשיש מקום שבו אפשר לישון טוב בלילה ולהגיע בתוך דקות לבית החולים, זה עושה את כל ההבדל", מסכם דנאל, "מקום שבו אפשר לחדש כוחות, להחליף בגדים, למלא מצברים ולהגיע בשפיות, כדי שיהיה לך יותר אפשרות לתת מעצמך לילד שאתה כל הזמן מטפל בו. זה פשוט כמו אוויר לנשימה".