סערה בחיפה סביב הנצחתה של רחל מתוקי ז"ל, שהיתה מנהלת מחוז חיפה, בשמו של תיכון חוגים החדש. מנהלות מיתולוגיות, מורים לשעבר, בוגרים ובני משפחת המייסדים נאבקים נגד ההחלטה וטוענים: "איזו זיקה היתה לה לבית הספר?". בינתיים, אף אחד בלשכתה של עינת קליש לא מספק להם תשובות

אודיה שווץ פרסום: 15:31 - 02/05/19

שכונת הדר, חיפה, 1934. בני הזוג אלן ויאיר כ"ץ מייסדים כיתת לימוד ביישוב העברי, אליו הם אוספים ילדי עולים שהגיעו מגרמניה. שם, הם מלמדים אותם את שפתם החדשה, עברית; מחדירים בהם ציונות ואהבת הארץ; ומספרים להם על מורשתו ותרבותו של העם היהודי. השיעורים מתקיימים בקבוצות קטנות, חוגים – ומכאן מקור שמו של בית הספר שיקום בהמשך. כ"ץ היה גם מנהלו הראשון של בית הספר, ובמשך שנים עמד בראש קבוצת המורים שחינכה את החיפאים החדשים. לאחר פטירתו, פעלו למען הנצחת זכרו, בהסכמת המשפחה; בית הספר כבר הספיק לעבור מכתובת לכתובת, ואז הוחלט לקרוא על שמו את הרחוב שבו שכן אז.

למרבית האירוניה, השבוע שוב נדד בית הספר – מרחוב יאיר כ"ץ לכתובתו החדשה, ברחוב חנה סנש – ובשמו החדש, בית הספר חוגים על שם רחל מתוקי. "יאיר ואלן, שהיו אנשים צנועים, עמדו על כך שבשמו של בית הספר לא יונצח אף אחד, משום שהקמת בית הספר היתה מעשה חלוצי, אידיאולוגי", אמרה השבוע דבורה עזרא, שניהלה את חוגים בין השנים 1993-1987, "הדבר היחיד שהם הסכימו היה לפעול לקריאת הרחוב הקטן על שמו של יאיר אחרי מותו. עכשיו, גם רחוב אין".

יום פתוח בטכניון 728_90
בית הספר "חוגים ע"ש רחל מתוקי" | צילום: ראובן כהן, דוברות עיריית חיפה
בית הספר "חוגים ע"ש רחל מתוקי", השבוע | צילום: ראובן כהן, דוברות עיריית חיפה

"בית ספר העירוני חוגים על שם המייסדים, אלן ויאיר כ"ץ"

בשבועות האחרונים שותפה עזרא למאבק נגד החלטת מועצת העיר חיפה, שהתקבלה בתחילת החודש שעבר בנוגע להנצחתה של מתוקי ז"ל, לשעבר מנהלת מחוז חיפה במשרד החינוך, לרבות עצומה שהופצה. את ההצעה הגישה מי שהיתה חברתה הקרובה, חברת המועצה ומחזיקת תיק החינוך בעירייה, סיגל ציוני, שזכתה בתמיכת ראש העירייה עינת קליש.

יום פתוח בטכניון 320_100

לצדה של עזרא פועלת גם ניצה טל, שניהלה את חוגים בשנים 2005-1993, והשתיים גייסו למחאה המתרחבת עשרות מבוגרי בית הספר, בהם מי שלימים זכה בפרס נובל לכימיה, פרופ' אהרן צ'חנובר. עוד לפני הפסח האחרון הם שיגרו מכתב לראש העירייה קליש, בו הסבירו מדוע לטענתם אין לקרוא לבית הספר על שמו של "איש חינוך חיצוני, ללא זיקה למקום". אלא שהמכתב – שנשלח באמצעות בוגר נוסף של חוגים, עו"ד רן פינגרר – לא זכה במענה מלשכת ראש העיר. השבוע הם שלחו תזכורת נוספת, אולם עד כתיבת שורות אלה – שוב, לא זכו בהתייחסות.

בפגישה איתן השבוע, עזרא וטל חוזרות ומדגישות את מה שהובהר גם בפניות לקליש: "אין במאבק דבר שנועד לפגוע בכבודה של מתוקי ז"ל ובפועלה, הראויים להנצחה מכובדת". "אבל מה נגיד לנכדים שלנו", מחתה השבוע עזרא, "שבית הספר מנציח את זכרה של פקידה בכירה במשרד החינוך? אם מנציחים מישהו, צריך שתהיה לו זיקה למקום, במקרה הזה – זיקה או קשר למורשת בית הספר, ולמתוקי אין. פשוט אין. מה הזיקה של רחל, בעצם, למורשת? למורים ולמחנכים? למשפחות השכולות של חוגים? לייחודיות? לתולדות בית הספר?".

בית הספר "חוגים ע"ש רחל מתוקי" | צילום: ראובן כהן, דוברות עיריית חיפה
בית הספר "חוגים ע"ש רחל מתוקי", השבוע | צילום: ראובן כהן, דוברות עיריית חיפה

לשתי המנהלות המיתולוגיות יש לא מעט זיכרונות מתקופתן בבית הספר, סיפורים על תלמידים שהן עדיין בקשר איתם, וגם תשבוחות למורשתו ולייחודיותו של חוגים. "זה היה כמו בית בשבילנו, אין מקום שאני לא הולכת אליו, ולא פוגשת בו מישהו שזוכר אותי מחוגים ואני זוכרת אותו", מוסיפה טל, "יצאו בוגרים נפלאים מבית הספר, עד היום מזכיר לי תלמיד שלי לשעבר, שבזכותי הוא למד איך לא להעתיק במבחנים. אבל מה הקשר של רחל לכל זה?".

במכתב לקליש צוין עוד, כי "הנצחת אישיות במוסד חינוכי אמורה לשקף זיקה, קשר, חזון, היכרות מעמיקה עם מורשתו, ערכיו והתנהלותו מיום הקמתו; ואנו סבורים, כי הנצחה זו ראויה לאלן ויאיר כ"ץ, מייסדי בית הספר, אשר בחזונם ועל פי תפישת עולמם בחרו להדגיש בשמו את דרך ייסודו, שבאה בעקבות יוזמה מצד קבוצה של הורים, שביקשו ליצור מסגרת לימודית הולמת לילדיהם, בקבוצות לימוד קטנות שעם השנים התפתחו לכיתות לימוד מלאות. לפיכך, השם 'חוגים' משמר ומהווה תזכורת תמידית לתפישת עולמם של המייסדים, ולתחילת דרכו של בית הספר".

דבורה עזרא (מימין) וניצה טל, השבוע | צילום: רדיו חיפה
דבורה עזרא (מימין) וניצה טל, השבוע | צילום: רדיו חיפה

"נוכח העובדה, כי בית הספר הוקם בזכות החזון ופועלם של מייסדיו, מן הראוי ליתן משקל דווקא למייסדים – ולא לאיש חינוך חיצוני לאותו מוסד חינוכי", נטען עוד במכתב, "ציון שמות המייסדים, ביחד עם שמו של בית הספר, יש בו משום הוקרת תודה לפועלם, ומסר חיובי לעתיד לאנשים המשקיעים את מרצם וזמנם לטובת הכלל. אין דבר טבעי יותר ובסיסי יותר מאשר להכיר ולהוקיר דווקא את המייסד, ואין מסר חיובי יותר ומוסרי יותר. משכך, מן הראוי הוא שככל שיוחלט על שינוי שמו של בית הספר, אזי זה ישונה וייקרא 'בית ספר העירוני חוגים על שם המייסדים, אלן ויאיר כ"ץ ז"ל"".

טענה נוספת שעלתה בפנייה לקליש, היתה כי החלטת מועצת העיר מה-2 באפריל האחרון, התקבלה מבלי שלגורמים הרלוונטיים בבית הספר ניתנה האפשרות להביע את עמדתם בפני המועצה. "במקרה, מורה מבית הספר ראתה את הידיעה באינטרנט ומיד הודיעה למנהלת שלא ידעה על כך דבר", מספרת עזרא, "הדברים התגלגלו בדרך לא נכונה, וכשזה הגיע לידיעתי, מיד התקשרתי לראש העיר ושאלתי איך מעבירים החלטה כזו. היא ענתה שזה בסמכותה להביא את ההצעה להחלטה במועצה, שם התקבלה פה אחד, והפנתה אותי לדבר עם סיגל ציוני".

למחרת, מוסיפה עזרא, ולאחר שהציגה את טענותיה, הסבירה לה ציוני על תרומתה הרבה של מתוקי למערכת החינוך בעיר בכלל ולהעברת בית הספר למשכנו החדש בפרט. "אמרתי לה שזה מאוד משונה", אומרת עזרא, "כי כפקידה בכירה במשרד החינוך, זה תפקידה לעשות למען החינוך בעיר, כפי שעשו קודמיה. סיגל גם אמרה שמדובר בהחלטה לקרוא לבית ספר חדש על שמה – אבל חוגים קיים כבר 85 שנה! אני מצטערת, אבל לא. על כל ההליך הזה אף אחד ידע ולא שמע, ולכן אנחנו במאבק שמטרתו למנוע מחיקה והעלמה של מורשת בית הספר".

בית הספר "חוגים ע"ש רחל מתוקי" | צילום: ראובן כהן, דוברות עיריית חיפה
בית הספר "חוגים ע"ש רחל מתוקי" | צילום: ראובן כהן, דוברות עיריית חיפה

"למחוק מפעל של 85 שנה? דברים שלא יישמעו"

ויש עוד צד בסיפור: משפחת המייסדים ההיסטוריים. על רקע החגיגיות במעבר למשכן החדש, ביקרה בו השבוע יהודית ינאי, בתם של אלן ויאיר המנוחים. "אם כבר רוצים להנציח מישהו מאנשי העיר, הוא צריך להיות קשור באיזשהו אופן למקום. נכון, רחל מתוקי היתה אשת חינוך, ודאי יש לה זכויות רבות; אבל צריכה להיות זיקה מלאה לבית הספר, או לפעילות מתמשכת שנמצאת בבית הספר. יש המון מקומות שבהם אפשר להנציח את זכרה ואת פועלה הגדול כאשת חינוך. בימים שאני הייתי פה, התוכן והתלמידים היו הדברים החשובים שאותם מנציחים. אבל אנחנו כנראה חיים במציאות חינוכית אחרת, של חלוקת הנאות או תארי כבוד. הכל טוב ויפה, אבל למחוק מפעל שנוסד בשנת 1934 ונכנס לשנתו ה-85? אלו דברים שלא יישמעו".

"בית הספר היה מטרת חייהם של ההורים שלי", מוסיפה ינאי בכאב, "הייעוץ החינוכי היה מפעלה של אמי, אלן; במישור של ההתמקדות באדם, בתמיכה בו, ואת זה צריך לזכור. אני זוכרת היטב את המסרים הערכיים, שאנחנו האחראים לקיומה של המדינה ולתכניה, וכל אדם אחראי בעצמו להגשים הלאה את המטרות של הקמת המדינה וכממשיך בהגשמת יעדי הציוניות. אני לא מבינה את הקשר למה שנעשה כרגע".


תגובה

"התהליך בוצע לפי כל הנהלים הנדרשים"

סיגל ציוני מגיבה: "תמוה מאוד שמעולם לא היתה התערבות בוטה ובלתי ראויה מן הסוג הזה, גם כשמוסדות נקראו על שם אנשים שלא היתה להם שום זיקה לחינוך"

סיגל ציוני | צילום: רדיו חיפה
סיגל ציוני | צילום: רדיו חיפה

סיגל ציוני, מחזיקת תיק החינוך בעירייה: "רחל מתוקי ז״ל היתה מודל והשראה לאשת חינוך וניהול ברמות הגבוהות ביותר, תושבת חיפה, מנהיגה חינוכית משכמה ומעלה, אשר פעלה ללא לאות למען ילדי העיר והקדישה את כל כולה לטיפול בפרט תוך קידום מצויינות ויישום תוכנית ייחודית למניעת הנשרה ומתן הזדמנות לכל ילד וילדה, והבאתה של מערכת החינוך בחיפה להישגים יוצאי דופן ופורצי דרך. רחל לא ויתרה ונלחמה על כל ילד וילדה, רבבות ילדים שקיבלו הזדמנות ותמיכה סיימו בזכותה בהצלחה ולא נזרקו לרחובות, ותושבי חיפה חבים לה המון – ועל כך יעידו עשרות אלפי תושבים שרואים בהנצחתה מעשה הכי נכון וראוי.

מערכת החינוך בחיפה בכלל ותיכון חוגים בפרט עברו ביוזמתה ובהובלתה של מתוקי ז״ל שינויים תפיסתיים, ניהוליים, חינוכיים, פדגוגיים, חברתיים וקהילתיים; ועם כל ההערכה והכבוד לדורות המייסדים, אין שום קווי דמיון בין מה שבית הספר היה אז לבין המוסד המפואר שהוא כיום – עירוני, ציבורי, לא ממיין ולא מנשיר, ועל כך יעידו אלפי תלמידים שהונשרו ונפלטו טרום תקופתה של מתוקי, לעתים גם בשנה האחרונה, במעבר מי"א לי"ב. רחל ז"ל ליוותה את תיכון חוגים גם בימים ובתקופות לא פשוטות, כשבית הספר איבד מתפארתו והתמודד עם אתגרים ומשברים לא פשוטים,  ועבדה כתף אל כתף עם הצוות וההנהלה תוך השקעה וגיוס כל השותפויות הנדרשות, בכל דרך אפשרית, על מנת להביא להצלחתו ושגשוגו. רחל ליוותה את מערכת החינוך ואת העיר חיפה אף בשריפה הגדולה, במסירות ובדאגה לכל פרט, עד יומה האחרון;  אלמלא עשייתה לילות כימים לקידום התוכנית, לאפשר את הקמתו של תיכון חוגים במתחם החדש, כשמלכתחילה תוכנן ויועד למוסד חינוכי יסודי קטן הרבה יותר, שום דבר מזה לא היה קורה.

התהליך בוצע לפי כל הנהלים הנדרשים, כולל בדיקה וייעוץ משפטי, ונבחרי הציבור מכל הסיעות במועצת העיר, ברוב גדול של יותר משני שלישים, השכילו לעשות ואישרו פה אחד שתיכון חוגים ייקרא 'חוגים על שם רחל מתוקי', כפי שנכון וראוי. תמוה מאוד שמעולם לא היתה התערבות בוטה ובלתי ראויה מן הסוג הזה, גם כשמוסדות חינוך נקראו על שם אנשים שלא היתה להם שום זיקה לחינוך, ושחלקם אפילו לא היו תושבי חיפה. מדובר בתקדים בלתי ראוי ומסוכן, שבו עשויה להיווצר מציאות פסולה ובלתי הגיונית, שהחלטות מועצת העיר ונבחרי ציבור יבוטלו באמצעים ולחצים של גורמים כאלה ואחרים משיקולים בלתי עינייניים, ושחלקם אפילו אינם תושבי העיר ומנסים לכאורה לנהלה בשלט רחוק. נותר רק להצר על ההתנהלות הזאת, שאיננה מכובדת ואיננה מכבדת. אין כאן שום מקום לפטרונות בלתי עניינית; דאגתם של הבוגרים נוגעת ללב ונשמח מאוד לשובם של בוגרי חוגים שאינם מתגוררים בחיפה לעיר".