ליינים של מסיבות שנסגרו בזה אחר זה, מועדונים שנשארו מהם רק הזיכרונות, ותנועה ערה בכיוון הקריות, רמת ישי ואפילו נהריה. אודיה שווץ יצאה לבדוק את היצע הבילויים הלילי בעיר, ומצאה חניה בקלות
האם עולה על דעתו של מישהו, שחיפה היתה בעבר מוקד לבילויים ולחיי לילה תוססים ולבליינים מכל רחבי הארץ, שהגיעו אליה כדי לבלות במועדונים שהתפרסמו כמקומות בילוי לסלבס, לאנשי קולנוע וטלוויזיה, לקבלנים ולעורכי דין? מי לא בא אז למועדון של ציפי רום בדניה? מי לא רקד במועדונים התוססים במרכז הכרמל? שמה של חיפה כמוקד בילוי, אלכוהול, בחורות יפהפיות, קצת הפקרות, קצת שכרות במועדון התאטרון הצמוד לתאטרון חיפה. היית יכול לראות שם את אריק לביא שיכור כלוט מסתחבק עם אפי נצר, ואת עמוס כרמלי רוקד עם צעירה בלונדינית בשם פנינה רוזנבלום. אכן היו אלה ימים יפים שנעלמו, גם מהזיכרון וגם מהמציאות. נכון, בין לבין היו לחיפה ימים יפים של מקומות בילוי, במיוחד בציר פנורמה ועמק האלכוהול. אבל גם הם נחשבים היום ללא יותר מזיכרון מתוק שנעלם.
נושא הבילויים, ולא רק לצעירים, הוא אחת הבעיות הכואבות במיוחד לתושבי העיר הזו, ובעיקר לצעירים שגרים בה ומחפשים סיבות טובות להישאר: המחסור במקומות בילוי ראויים, וכמובן הרבה תלונות מצד אלו שעוד שורדים כאן. היו עוד ניסיונות פרטיים לעודד בילויים למבוגרים כמו קבלות השבת בפאבים בעיר, או כמו הניסיון של הארכיטקט פיני וינברג לפתוח מועדון זמר עברי פרטי בעיר התחתית. כל אלה הם יוזמות פרטיות ולא מדיניות עירונית ברורה, מתוקצבת, עניינית, מקצועית לנושא נטישת הצעירים את העיר בגלל מחסור במקומות בילוי וגם מתן אפשרויות בילוי למבוגרים יותר, שמוצאים את עצמם מבלים יותר ויותר בעכו, בנהריה, בקיסריה ובתל אביב. ציפינו שסגן ראש העירייה, דוד עציוני ייקח על עצמו להוביל את המהלך כפי שהבטיח בתקופת הבחירות. הוא מכהן כבר שנה בתפקיד עם עוצמות כלכליות בלתי רגילות. מה הוא עשה עד היום? ועוד צעיר אחר, חבר מועצת העיר, יוסי שלום שקולו נשמע בעיקר בנושאי להט״ב וזנח לחלוטין את שאר צעירי העיר שתלו בו תקוות.
נכון, יש כאן פאבים מצוינים, עם אווירה שיש רק בחיפה, ברים איכותיים ומטבחים נפלאים, וגם מקומות נהדרים להופעות חיות, ובראשם הזאפה שמביא לחיפה את מיטב אמני ישראל, הוונדר בר, ומועדון הביט שממשיך לתת במה למגוון אמנים. אבל מתי בפעם האחרונה יצאתם לאיזו מסיבה טובה במועדון? ותיקי שנות ה-90 בוודאי זוכרים את התחרות על לבם של הבליינים, ברחבי העיר: מועדון הלונה, החורבה, הגובי, סטייג' 27, האומן 17, נתנזון, סיטי הול ואחרים. כולם היו במשחק, וכולם הרוויחו ונהנו.
השבוע יצאתי לבדוק מה מצב חיי הלילה בחיפה. את הסימן הראשון להידרדרות המעציבה, קיבלתי עוד לפני שהתחלתי לחפש חניה במרכז הכרמל.
"אם כל העסקים יפשטו רגל, מי ישלם ארנונה?"
הסיבה פשוטה: השעה היתה סביבות חצות באחד מלילות אמצע השבוע, ולמרבה ההפתעה מצאתי חניה בשפע. לי זה אמנם העלה חיוך, אבל לא לבעלי העסקים באזור. ליאור בן יונה, למשל, מנהלת המטה של קבוצת הסינטה בר, שכוללת גם את בר הששון מספרת על שינוי נוסף לרעה שחל בחודשים האחרונים. "אחרי השינוי בהנהלת העירייה, היתה עלייה מאוד משמעותית במספר ביקורי הפקחים, פעם אחר פעם, כדי לפנות את השולחנות שהצבנו על המדרכה", היא אומרת, "הפקחים היו מגיעים עם טענות לרעש, עוד לפני השעה 23:00, ואחריהם מגיעה המשטרה, נותנים דוחות ויוצרים באז שלילי. לפיכך, נאלצנו לקפל את הערב מוקדם".
מבחינת בן יונה, מדיניות העירייה היא עוד נדבך בהידרדרות העקבית של רכס הכרמל, שהחלה בשנים שבהן העדיפה הנהלת העירייה הקודמת להשקיע יותר בעיר התחתית. "מדובר בהשקעה מבורכת, אבל לא צריך להזניח את הכרמל ואת ציר מוריה, שמוזנחים כבר שנים ועכשיו המצב רק הולך ומחריף. מכבים אותנו וסוגרים אותנו, טוענים שתושבים מתלוננים על רעש ועל חסימת מדרכות, אבל אנחנו מאוד מקפידים לא לגרום להפרעות מכל סוג, ולא מתלוננים על כלום".
לדבריה, בשבועיים האחרונים הדוחות עשו את שלהם, והצבת השולחנות על המדרכה הופסקה. "סופגים דוחות כאילו אנחנו פושעים, הלקוחות היו שואלים אותנו מה קורה, ולנו בכלל אין עם מי לדבר בעירייה. באופן כללי, אין בעיר שום השקעה בנושא הזה. לא סתם אנחנו רואים חיפאים שלא מוצאים את עצמם בעיר ועוברים לירושלים או לבאר שבע, כי שם יש תרבות של בילויים והתייחסות לצעירים בעיר. בחיפה יש הכל – מוסדות לימוד וחבר'ה צעירים וטובים שגדלו כאן – ובסוף עוזבים. חבל".
בן יונה לא לבד. רבים מבעלי הפאבים והמועדונים הוותיקים בעיר בוכים כבר שנים על גסיסתו העקבית של ציר מוריה, ודואגים מעתידה של העיר התחתית ומההשקעה האדירה שעלולה לרדת לטמיון. למעשה, ״זירת המסיבות״ בעיר כיום כוללת שלושה מועדונים בלבד: הלופט, המוריסון, והוונדר בר, שהליינים שלהם עובדים חזק בעיקר בימי שישי, אבל כאן זה נגמר. "אם פעם הייתי יכול לעשות ליין של מסיבה גם בחמישי וגם בשישי, היום זה רק בשישי, פשוט כי אין קהל" אומר יוני לם, מבעלי הלופט שרק לאחרונה רכש גם את המוריסון, "העירייה צריכה לדאוג להשארת הצעירים בעיר ולסייע לעסקים להצליח, אבל היום זה לא קורה". גם לם מפנה אצבע מאשימה אל העירייה ומדיניותה ב-15 השנים האחרונות. "במקום להילחם, ביחד עם הטכניון והאוניברסיטה, ולייצר בחיפה אטרקטיביות שתשאיר כאן את הצעירים, העיריה מגלה אוזלת יד ועוזרת להעלים שכבות גיל צעירות של בליינים שאולי אף ירצו, להישאר לגור בעיר ולעודד בה יזמות. את הבליינים החיפאים, רואה לם בשנים האחרונות במקומות אחרים לגמרי. "הרבה חבר'ה שעזבו את בעיר לתל אביב, פעילים בה היום מאוד בחיי הלילה", הוא מציין, "כאן, בחיפה, המספרים ממשיכים לרדת. בימי חמישי, למשל, שפעם היו מגיעים לבלות הרבה בני 22 ומעלה, הוא היום ערב מת, כמו כל ערב רגיל. איפה כולם? רמת ישי, למשל, כמו ערי לוויין אחרות, מאוד התפתחה בשנים האלה, והבליינים החיפאים מעדיפים לצאת אליה".
מה היה צריך לעשות אחרת?
"היה ועדיין צריך לעודד בצורה נכונה ולא ליצור בועה. זה חמצן שרוצים ליצור בכוח; אבל כסף לא גדל על העצים, וזה די ברור שכשיש גירעון במדינה, וכשהעירייה היא לא הברון רוטשילד, מצמצמים את הפעילויות – וככה האוויר יוצא מהבלון".
בנוגע להתבטאותה של קליש באחרונה, לפיה העירייה לא צריכה להיות "מבדרת", ללם יש תשובה ברורה: "אני לא שמח מהאמירה הזו. העירייה לא צריכה לבדר, אבל היא כן חייבת להתחשב בתרבות ובחיי הלילה, ולהתמקד ביצירת אפשרויות בילוי בערבים ובלילות, תוך שיתוף בעלי העסקים. נדרשת פה הקמה של מינהלת והפגנת שיתוף פעולה. אחרת, בני 18 פלוס ימשיכו לצאת לקריות או למקומות אחרים מחוץ לחיפה".
מי שעשה לפני כשלוש שנים את המעבר ממרכז הכרמל לעיר התחתית, הוא ניתאי טולצ'ינסקי, בעליו של פאב האפטר דארק. ב-2016 הוא סגר את השערים בגן האם, ונדד לרחוב יפו. לטענתו, תפקידה של העירייה חייב לבוא לידי ביטוי בפן נוסף של הסיפור: התחבורה הציבורית. "העירייה צריכה לתת לעסקים לעבוד, ולפעול למען תחבורה ציבורית שבעזרתה אנשים יגיעו אליהם ויכירו מוקדי בילוי חדשים בעיר, כמו שהיה ביום העצמאות למשל. אבל אם אין כרמלית שעובדת 24/7, למשל, אף אחד בעירייה לא יצליח לשכנע את התושבים לצאת לבלות ב-12 בלילה".
לדברי טולצ'ינסקי, תפקידה של העירייה לדאוג לתרבות ולבידור, אבל לאו דווקא להביא הופעות; אין שום סיבה שלא יהיה כאן פסטיבל אוכל, שוק פשפשים. אולי לא אירועים גרנדיוזים, אבל דברים קטנים כן. זה חיובי ומשפר את מצב הרוח".
גם אלי יפרח, הבעלים של פאב האלי'ס, מכיר היטב את העיר התחתית על שלל צרותיה. "לפני שנה רחוב יפו היה תוסס ומדהים", הוא נזכר, "והיום אין כאן אף אחד והרבה עסקים נסגרו. פעם היו דרך וכיוון, לפני שנה אנשים עמדו בתור, והיום הכל מוצע למכירה, הכל נעצר ואין אווירה שמחה. השקיעו מיליארדים בעיר התחתית, ועכשיו רוצים להשקיע עוד בתשתיות; אבל אם כל העסקים בערי יפשטו את הרגל, מי ישלם את הארנונה?".
כאמור, יש גם מי שפשוט הרימו ידיים, או שהחליטו לנסות את זה בגדול במקומות אחרים. לפני שמונה שנים זה היה תום בנדו, ממובילי סצנת המועדונים בעיר בתחילת העשור הקודם, שנטש לתל אביב. "נשארו לי כמה חברים בחיפה, והם מדברים לא רק על זה ששום דבר לא השתפר מאז שעזבתי, אלא שקשה להחזיק עסק כשהעיר צועדת אחורה".
איך אתה מסביר את זה?
"יש הרבה סיבות, אבל החיפאים מגיל מסוים פשוט מתביישים לצאת, בעיקר בנות שזה מרגיש להן פתאום ילדותי או שלא רוצים לבזבז כסף. העסקים החיפאים בהישרדות. לי כתל אביבי בשנים האחרונות תמיד היתה אוזן קשבת אצל ראש העירייה, רון חולדאי. תל אביב מבינה את הכוח שיש לחיי הלילה להביא תיירות, אז יש שיתוף פעולה. את אותו הדבר צריך לעשות גם בחיפה, לעבוד בשיתוף כוחות. אפשר לקחת את חיפה ולנסות לעשות את אותו הדבר".
"בתקופתי היו יותר מסיבות", נזכר בנדו, "חיפה הצליחה אז להתחרות בתל אביב והחיפאים היו נשארים בעיר לפחות עד סיום התואר האקדמי. מאז תל אביב רק התחזקה ומציעה הרבה יותר מגוון בילויים לצעירים. בחיפה תמיד הרגיש שאין מספיק אופציות ושבלית ברירה אנשים יוצאים לאותם מקומות; בחיפה אתה מוותר לעצמך, בתל אביב אתה מוצא את עצמך. אנחנו רצינו לעשות ולשנות בחיפה, יכול להיות שהיום אף אחד כבר לא רוצה לשנות".
גם בועז פרי – זמר, מנחה ושחקן, שבמשך שנים עשה אירועים וערבי קריוקי בעמק האלכוהול – מאוכזב מהמצב בחיפה. "לפני 20 שנה עמק האלכוהול היה מקום שכל החיפאים באו אליו, ראו בו לגמרי חלק מסצנת הבילוי בעיר, והכל היה מפוצץ", הוא נזכר בגעגוע, "היום אין פה שום מועדון לילה, הלונה כבר לא קיים, הפאצ'וס, המאנקיס, אין איפה לבנות ולרקוד, הכל נהרס. לי, בגיל 40, אין איפה לבלות בחיפה ובשביל זה אני צריך לנסוע לקריות. מועדונים? זה כבר לא לגיל שלנו, היום שי דור אחר לגמרי של ילדים בלאגניסטים שלא יודעים להעריך בילוי טוב".
"אם יקראו לנו תהיה התייצבות מלאה"
בחזרה לסצנת המסיבות של ימינו, ודווקא לליין אחד שאיכשהו מצליח לשמור על מעמדו כוותיק בצפון ואחד הוותיקים בארץ: רביעי ישראלי בסליק, שבמרכז הכרמל. בשנים האחרונות מנהל אותו טל הרוש, שמצטרף לקריאה ליצירת דרכי עבודה משותפות בין העסקים לעירייה. "זה הדבר היחיד שאני יכול להציע לקליש", הוא אומר, "יש דבר שיהב בזמנו לא הבין ושהיום גם קליש לא מבינה – "הצעירים לא רוצים לעזוב את חיפה, אלה חבר'ה שאוהבים את העיר אהבת אמת. לכן, צריך לקרוא למובילי דעת קהל, בעיר התחתית ובכרמל, ולקיים פגישות מדי רבעון. הרי רוב העסקים כאן, בניגוד לתל אביב, לא מתחלפים כל שנה, ואם יקראו לנו תהיה התייצבות מלאה".
לדברי הרוש, קביעת מדיניות הבילויים בעיר על ידי העירייה, היא אחד הגורמים לטלטלה. "לפני 14 שנה יהב סגר את העיר התחתית ואת הדר והעלה את כולם לכרמל. אחר כך, כשהם התלוננו, הוא הוריד אותם בחזרה לעיר התחתית שבה עיקר ההשקעה היום. בסופו של יום, כמו בכל עיר, לחיפה יש ארבעה מוקדי בילוי – העיר התחתית, הכרמל, ציר מוריה, וחוף הים. אתה רוצה להביא בליינים למקום עם אופי, אבל היום אין דרך".
מה היית רוצה שייעשה?
"דבר ראשון, אם קליש אומרת שהיא רוצה לקדם עסקים קטנים, שינסו לעזור לנו – בלי דוחות על רעש, לאפשר הצבת שולחנות בחוץ ושילוט יפה. במקום זה שמים לנו רגליים. איזה אינטרס יש לי להשקיע עוד, אם על כל דבר חוסמים אותי? כדי להצליח צריך תמיכה של העירייה ושל המשטרה. בקריות, למשל, שזה אזור יותר נפיץ מחיפה, הכל יותר קל, כנראה כדי לעודד הגירה חיובית, וככה זה בלא מעט מקומות מחוץ לעיר".
לדברי הרוש, לחיפאים לא נותר אלא להביט בקנאה בשכנות הקרובות והרחוקות: "רחוב אח"י אילת, עמק האלכוהול והמועדונים בוגרשוב ומאיו בקרית חיים עובדים יפה מאוד, כמו ציר מוריה של פעם; בנהריה יש את כל אזור הברים שמאוד מצליח; וגם המתחם ברמת ישי".
את הפתרון לשאלת פיזור מוקדי הבילוי בעיר, מנסה לספק גם רן צוקרמן (צוקי), הבעלים של פאב הדיוק שבכרמל. "אני רואה בארץ מגמה של רשויות מקומיות שמפתחות לתושבים מוקדי בילוי לפי אזורים, ויצירת מוקד בילויים אופייני לכל שכונה, יהב קידם את העיר התחתית, וטוב עשה; אבל רוב הבליינים שם הם קבועים, כי מי שגר בכרמל רוצה לבלות קרוב לבית ויורד לעיר התחתית רק מדי פעם כדי לגוון. אני דווקא כן חושב שיש בעירייה אוזן קשבת, אבל היא צריכה לשים יותר דגש על הנושא הזה. בסופו של דבר, עסק שיודע לעבוד עובד, מי שיודע לעבוד מצליח, ומי שלא יודע נסגר. אי אפשר להאשים את התושבים וגם לא את העירייה".
"תרבות ובילוי כנראה לא מעניינים יותר אף אחד"
לדברי צוקרמן, מי שמהווה אוזן קשבת כאיש קשר בין הגורמים השונים הוא עוזר ראש העירייה, ניר שובר, שכבעל עסק במרכז הכרמל, הגיע מאותם מקומות שבהם הוא וחבריו נמצאים.
ובכל זאת, קשה להתעלם מהנימה העצובה שעלתה במרבית השיחות עם אנשי הלילה בעיר במהלך הימים האחרונים, גם אלה שצוטטו כאן וגם אחרים. "תרבות ובילוי כנראה לא מעניינים יותר אף אחד בעירייה", אמרו רבים מהם ושלחו מסר ברור לעומדת בראשות העירייה.
אחד מהם הוא סגן ראש העירייה, דב חיון. לפניית רדיו חיפה, הבהיר השבוע חיון, שגם מחזיק בתיק התרבות בעיר, כי ישמח "לשבת לשמוע את הקשיים ולחשוב ביחד על רעיונות". לדבריו, הוא "לומד תוך כדי תנועה": "אני תמיד מקשיב ותמיד שמח להיפגש, גם איתם. שיבואו, נשמע אותם, ונבנה יחד תוכנית לשנת 2020. אין פה משחקי כבוד".
אי אפשר לסיים כתבה על הסצנה החיפאית, בלי התייחסות של מי שנחשב במשך שנים ארוכות כמלך חיי הלילה של העיר. שגיב מקל עמד בראש המועדונים הכי מצליחים בחיפה, בהם כמובן הפיבר בגן האם, וגם הוא מבחין בהבדל העצום בין מה שהיה אז למה שיש היום. "הכל השתנה", הוא אומר, "כל הרגולציה בעסק הזה שונתה – המשטרה, העירייה, כיבוי אש, והכל פונקציה של כסף. להפעיל עסק כזה זה עניין יקר, ואחר כך גם מורים לי לחתוך חצי מכמות הקהל מטעמים שונים, זה כבר לא כלכלי ולא משתלם. הטעות שלי הייתה שהשקעתי מאות אלפי שקלים, והגעתי למצב שקשה להרוויח. זה לא עסק זוהר כמו שהיה, מאוד קשה להרוויח, ועובדה שאני אפילו לא מצליח להשכיר את המקום. הנכס שלי היה שווה שני מיליון דולר, והיום לא שווה כלום. בזה אני מאשים את העירייה, שגרמה לסצנת הבילויים בעיר להיות אבן שאין לה הופכין".
למרות האצבע המאשימה שמופנית לכיוון הבניין ברחוב חסן שוקרי, יש לומר לשם ההגינות שמצב חיי הלילה בחיפה אינו פרי מדיניותה של קליש והנהלת העיר החדשה. אבל אם היא לא רוצה שהמורשת שלה תהיה ״בתקופת כהונתה עזבו צעירים רבים את חיפה מחוסר מקומות בילוי״, כדאי שתיקח על עצמה משימה להגדיל את מספר המועדונים ומקומות הבילוי לצעירים. נדמה לנו שזה גם מה היא הבטיחה בקמפיין הבחירות שלה.
כתבות נוספות
