טור מאת עיתונאי הספורט הוותיק יוסי גלזר ועורך חדשות חיפה והצפון

מערכת רדיו חיפה פרסום: 15:56 - 17/10/19
טקס קבלת תואר עמית כבוד | צילום: מחלקת האתלטיקה מכבי חיפה
טקס קבלת תואר עמית כבוד | צילום: מחלקת האתלטיקה מכבי חיפה

השבוע נפרדנו מאחד מעמודי התווך הוותיקים בעיתונות ובספורט החיפאיים, אורי ירון ז"ל. חיפאי שנולד וגדל בעיר ולא עזב אותה מעולם. דומה כי לא היה מישהו בעיר שלא הכיר אותו מעשרות שנותיו כמורה לחינוך גופני, כעיתונאי בעיתונות הארצית והמקומית וכיו"ר מחלקת האתלטיקה קלה של מכבי חיפה אותה ייסד מחדש ב-1973 ובראשה עמד כ-47 שנים.

מעטים יודעים כי בראשית דרכו היה כדורסלן בליגה השנייה ושופט כדורסל בליגה הראשונה. את אהבתו לספורט ינק מאביו מרדכי ימפולסקי ז"ל שהיה מראשי אגודת מכבי חיפה במשך עשרות שנים ועמד בראש משלחת ישראל הראשונה למשחקים האולימפיים בהלסינקי 1952. אורי סיים לימודי הוראת חינוך גופני במכון וינגייט, חינך דורות של ספורטאים בבתי ספר שונים בחיפה ובעיקר בחטיבת הביניים בסמ"ת ואימן נבחרות ייצוג של בתי ספר בעיקר בכדורסל. במקביל היה מגיל צעיר עיתונאי ספורט ביומון הנפוץ דאז "חדשות הספורט" ובהמשך במעריב ובידיעות אחרונות. בעיקר התמקד בשחייה, אתלטיקה וכדורסל אך גם בכדורגל. בשני עיתוני הערב שימש גם ככתב פלילים. גם בעיתונות המקומית כתב. תחילה בשבועון שחף שהיה המוביל בשנות ה-70 הראשונות,  אחר כך שידר ברדיו חיפה ובעשורים האחרונים היה כתב ספורט ובתי משפט ורכז כתבים בירחון חדשות הקריות.

יום פתוח בטכניון 728_90

מחלקת האתלטיקה של מכבי חיפה היתה הבייבי שלה. כשהקים אותה היתה הפועל חיפה אימפריה בענף אבל אחרי קצת יותר מעשור מכבי כבר היתה לבדה בשטח. עשרות רבות של אלופים גדלו בניהולו וחלקם אף הגיעו לאולימפיאדות. שיתוף הפעולה שרקם עם רשות הספורט העירונית העניק תנופה לענף וכך גם פתיחת אצטדיון האתלטיקה בנו"ש שלהקמתו דחף. הוא היה כרוז בתחרויות שחיה ואתלטיקה, במירוץ חיפה ובמרתון טבריה. כן כתב וערך את האלבום המתעד את תולדות מכבי חיפה בכל ענפיה והיה עשרות שנים חבר הנהלת האגודה.

על פועלו קיבל את עיטור יקיר מכבי חיפה, עמית כבוד איגוד האתלטיקה ואות הוקרה מיוחד מאיגוד האתלטיקה האירופי.

יום פתוח בטכניון 320_100

אורי היה איש משפחה למופת. רעייתו בלה, בנותיו ענבר, אורלי ומור וששת נכדיו היו כל עולמו. חבריו הרבים, חלקם משנות נערותו וילדותו, אהבו אותו מאוד. כך גם הקולגות  בתחומי הספורט והעיתונות.

ובנימה אישית. אורי היה המורה שלי לספורט בחטיבת הביניים בסמ"ת בראשית שנות ה-70. ספורטאי גדול לא הייתי אבל אורי בעינו החדה קלט את התאמתי לשמש ככתב ספורט ובהיותי בן  16 הוא דאג לשיבוצי הראשון ככתב ב"חדשות הספורט", דרך בה אני מתמיד 45 שנה.  מאז היה לי לא רק מורה אלא חבר קרוב בעשרות שנות עבודה ובאירועים עצובים ומשמחים גם יחד. אורי היה עיתונאי מזן הולך ונכחד. היותו ירוק מבטן ומלידה לא ניכרה בכתיבתו. הגינותו כלפי האדומים היתה מוחלטת.

השנה האחרונה מ-77 שנות חייו היתה קשה מנשוא. הוא ומשפחתו ידעו סבל גדול, אך אין בשנה הזו כדי להקהות את החיים המלאים ומלאי החיוניות שאיפיינו אותו בכל שנותיו.

כמה עצוב שעת פרידה היא אך הנחמה היא במשפחה הענפה שהותיר ובזכרון הטוב מאישיותו ופועלו.

שלום חבר יקר. אזכור אותך תמיד.

יוסי גלזר