כמה תיירים מגיעים לכאן בשנה? למה הם לא נשארים ולאן הם ממשיכים מפה? מה צריכה העירייה לעשות כדי להפוך את העיר לאטרקציה? והאם אפשר לעשות זאת גם בלי שדה תעופה בינלאומי? אודיה שווץ חיפשה תשובות בעיר של חמישה כוכבים שבינתיים נותרת רק עם הפוטנציאל
לא בכל יום מגיע לחיפה פרויקט בסדר גודל של 100 מיליון דולר. זה עלות השיפוץ והשדרוג שעברה האוניה Insignia (אינסינייה) של חברת השיט היוקרתית Oceania Cruises, שעגנה בבוקר יום ראשון בנמל כשעל סיפונה קרוב ל-700 נוסעים ועוד כ-400 אנשי צוות. עבור כמחצית מהנוסעים, העצירה בחיפה היא חלק ממסע שיגרום לכם לקנא – 180 יום מסביב לעולם, מסלול הדגל של החברה, שיוצא מדי חורף מניו יורק וממשיך לקאריביים, מקסיקו, אוסטרליה, הפיליפינים, סין, יפן, וייטנאם, תאילנד, הודו ומצרים, ממנה קופצים לישראל ואז לאירופה, עד לעגינה סופית במיאמי, פלורידה באמצע יולי. המחצית השנייה של הנוסעים הם כאלה שלקחו קרוז של שבועיים וחצי, ויורדים באחת התחנות בדרך. בשלב הזה אתם כבר אמורים להבין, שמדובר במאות אמריקאים אמידים, שמסתובבים בין יעדים אטרקטיביים ברחבי תבל.
סביר להניח שגם לכם עולים עכשיו כמה רעיונות לבילוי ערב קיצי בבירת הכרמל. אלא שהחבורה השמחה והצוהלת הזו – שאליה הצטרפו 15 בכירים מצמרת ענף הקרוזים בעולם, מהחשובים בתיירות הבינלאומית – העדיפה להרחיק מעט צפונה ולהעביר ערב קסום וארוחה נפלאה דווקא באולמות האבירים, בעכו. בשעת לילה מאוחרת הם אמנם חזרו לחיפה, לשים את הראש על הכרית בחדר במלון דן; אבל העיר, על כל נתוניה המרשימים, רשמה הפסד נוסף – ובלי להעליב, לעכו.
וכשהאנשים שמעצבים את חוויית הקרוזים עבור עשרות מיליונים בעולם לא טורחים לטעום ממנה, חיפה, איך לא, נותרת מחוץ למפת התיירות הבינלאומית, הרחק מטווח עיניהם וגם מארנקיהם של רבבות רבות של תיירים שדווקא כן מגיעים לכאן במשך השנה, אבל לא עוזבים עם שום דבר לכתוב עליו הביתה.
"האמריקאים אוהבים את חיפה, רוסים ואנגלים כמעט ולא מגיעים"
כמה תיירים? בבקשה: לנמל חיפה, השער של עיר הכרמל לעולם, הגיעו בשנת 2018 55,552 תיירים באוניות נוסעים; ב-2019, שנמצאת רק במחצית דרכה, כבר הגיעו 118,722; והצפי ל-2020 עומד על 177,090. בנמל מדווחים על עלייה מתמדת במספר אוניות הקרוזים, אלא שמעטים מהתיירים שעליהן ממש מתאמצים לטייל ברחבי העיר. בהתאם למה שכבר צוין, אחוז התפוסה בבתי המלון גם הוא במגמת עלייה, אך עדיין רושם פיגור לעומת הממוצע הארצי.
"התיירות בישראל כולה היתה טובה בשנה האחרונה, בהשוואה לשנים האחרונות", אומר עדי מאור, מנכ"ל מלון דן כרמל ויו"ר התאחדות המלונות הארצית, "גם בחיפה הנתונים מעודדים, אבל עדיין נמוכים מהממוצע הארצי". כמה נמוכים? נכון לשנת 2018, תפוסת המלונות הארצית עומדת על 68 אחוז, ובחיפה על 66 אחוז. בחודשים ינואר-אפריל 2019 התפוסה הארצית היא 66 אחוז, ובחיפה 60 אחוז. "בסך הכל יש בעיר שיפור בלינות של ישראלים לעומת הממוצע הארצי", מוסיף מאור, "אבל עדיין יש פיגור מובהק בתיירות נכנסת מחו"ל לחיפה לעומת הממוצע הארצי. התיירות הישראלית בישראל היא די בקיפאון בגלל הטיסות והאטרקציות הזולות בחו"ל. בחיפה, יחסית למדינת ישראל, אנחנו רואים שהתיירות המקומית במגמת עלייה. לאט לאט חיפה נתפשת כמקום שיכול להיות כמרכז הבילויים בצפון".
כסיבה מרכזית למגמה האופטימית הזו, מצביע מאור על נושא התחבורה. "פעם היו באים לחיפה ואז חוזרים בערב למדינת תל אביב", הוא אומר, "היום, באים לישון בחיפה, כי מפה אפשר להיות בתוך שעה בטבריה. היום גם תיירים מטיילים ביום, ובערב מבלים בחיפה במקומות כמו העיר התחתית שהתעוררה בתקופת יונה יהב. ועדיין, העלייה בתיירות בחיפה בפיגור לעומת המגמה הארצית. בתיירות נכנסת מחו"ל גם כן נרשם שיפור, אבל בקצב איטי יותר ושוב, בפיגור לעומת הממוצע הארצי".
לגבי תיירות פנים, מאור טוען ש"קשה לשכנע ישראלים בודדים לבוא לאמצע שבוע או לסוף שבוע; יותר קל לשכנע את מי שכבר היה פה פעם וחוזר שוב. הרבה מהישראלים באים פעם אחת, ואם הם משתכנעים אז הם חוזרים".
ותיירים מחו"ל, מאיפה מגיעים?
"התיירים האמריקאים אוהבים את חיפה, ואנחנו מצליחים להביא אותם לכאן לשניים-שלושה לילות. יש גם הרבה גרמנים ושווייצרים, אבל למשל כמעט ולא רואים רוסים או אנגלים".
קהל יעד חדש יחסים שמאור מסמן הוא התיירים הסינים. לדבריו, זה קרה בזכות ההנהגה הקודמת של העיר, וגם לא מעט בזכות האופי הסיני. "הסינים לא שמעו עלינו כלום, הם רואים את ישראל כנקודה קטנה, אבל קל לשכנע אותם", מציין מאור, "במקביל, יונה יהב בתקופתו יצר תיירות עסקית, ויש גם סוכנים שמביאים קבוצות לחיפה. חוץ מסין אנחנו מארחים גם רבים מסינגפור ומהפיליפינים, ככה שיש ביקוש ועניין במזרח הרחוק".
לצד השבחים, למאור גם יש ביקורת על האופן בו נוהל ענף התיירות בחיפה בשנים האחרונות. "פעם התפוסה הממוצעת בחיפה היתה מעל הממוצע הארצי", הוא נזכר, "אבל יהב, באובססיביות, הגדיל את כמות החדרים; כמות בתי המלון גדלה בלי פרופורציות לכמות התיירות וזה הגורם לירידה בתפוסה הממוצעת".
אז מה היתה הטעות?
"הגדלת כמות החדרים היא טעות בבסיסה. נניח שקצב הגידול גדל בעשרה אחוזים – אז יהב הגדיל ב-20 אחוז. המלונות הקטנים מתחילים להיות לא רווחיים. עובדה, רק לפני שנתיים-שלוש היינו מעל מהממוצע הארצי".
בתגובה, מסר השבוע יהב כי "למאור אין את הנתונים הנכונים; הנתונים שמפרסמת התאחדות המלונות מיועדים רק לחברים בה, ורוב המלונות לא חברים בהתאחדות המלונות. למעשה, חיפה נמצאת במקום השני בארץ, עם 70-60 אחוז תפוסה בבתי מלון. ככל שיש יותר מלונות, כך באים יותר תיירים ורק בימים אלה נבנים בעיר 42 מלונות".
במקביל לתפקידיו, משמש מאור גם כדירקטור בעמותה לתיירות חיפה, אותה הוא מגדיר כגוף שמתמקד בעיקר בתיירות הפנים, "כשלפני חמש-שש שנים הפסיקו להשקיע בתיירות הנכנסת". "מה שמאוד יכול לקדם את התיירות בעיר זה הרחבת שדה התעופה (תוכנית שירדה מהפרק, א"ש) וחזית הים העירונית", הוא ממשיך, "כשהגעתי לפני 14 שנה לדן כרמל, אמרו לי שבתוך שנתיים זה יהיה מוכן. לצערי הרב, ההנהגה החדשה בעיר לא מקדמת את הנושא הזה. היו המון פרויקטים שיהב הגה, אבל לצערי לא כולם ראו אור. מה שאני לא אוהב אצל קליש, שכל מה שקשור ליונה היא שוללת. אבל לא צריך לשלול הכל".
"אם העירייה לא תיזום פעילויות ושיתופי פעולה, זה לא יקרה"
משה צוריך, שכיהן בעבר כמנכ"ל העמותה לתיירות חיפה, טוען שהעיר מעולם לא היוותה יעד משמעותי לתיירות פנים. "העירייה משקיעה מאוד בפעילויות ובאטרקציות לתושבי העיר", הוא טוען, "אבל צריך לעשות פה דברים שיימשכו תיירים". בתקופתו בעמותה, מספר צוריך שהופעלה מערכת של תמריצים לתיירים, "למשל, אם תהיה בחיפה שלושה לילות תקבל תמריץ – סיור חינם בעיר או מחוץ לחיפה". לדבריו, "בתחום התיירות אין היום הגדרה של תחומי אחריות מוניציפלית. היום תייר צריך להיות מסוגל להגיע לכל יעד בתוך שעה וחצי לכל היותר".
מה עוד יכולה העירייה לעשות כדי לשפר את המצב?
"העמותה לתיירות צריכה להיפגש עם סיטונאים בחו"ל, ולדעתי האחרון שעשה את זה היה אני. בנוסף, כבר יותר מדי זמן שלעמותה אין מנכ"ל. אני אמנם למדתי בתפקיד את הדברים ופעלתי לפי המלצות של מומחים, אבל עמותה חייבת מנכ"ל".
"העירייה צריכה לקחת על עצמה תוכנית סיור קולינרי בחיפה", ממשיך צוריך, "להראות לתיירים את השווקים בעיר ובסוף לאכול במסעדה. למה לא לבקר ביקב ולעשות שיתוף פעולה? למה לא לרתום את יערות הכרמל? לעיר יש טופוגרפיה נהדרת של הר וים. צריך לנצל את זה במגוון פעילויות, צריך פסטיבלים, אירועים שימשכו תיירים. יש הרבה דברים שדורשים יוזמה; זה עולה כסף, אבל הרבה כסף גם נזרק לחינם על כל מיני דברים. זה קשקוש להגיד שבלי שדה תעופה לא יהיו תיירים. אם העירייה לא תיזום פעילויות ושיתופי פעולה, זה לא יקרה".
"חוץ מנוף יפה אין בחיפה משהו שתיירים רוצים לראות"
בחזרה לים. "פתיחת העיר אל מתחם הנמל ויצירת אזורי פעילות חדשים, ייצבו את חיפה כעיר חוף מהמובילות בעולם". כך הכריז לפני שבע שנים בדיוק ראש העירייה לשעבר יהב, עם אישור תוכנית חזית הים העירונית בוועדה הארצית לתכנון ובנייה. התוכנית אמורה לשלב בין נמל בינלאומי לסחורות לבין שדרוג משמעותי בענף התיירות, במתחם שיכלול בין השאר טיילת ובתי קפה. "ברצלונה של ישראל", כפי שמיתגו אותה אז בחסן שוקרי.
מאז היו בחירות, קליש החליפה את יהב ובחורף האחרון הודיעה ראש העירייה לחברה הכלכלית, כי היא עוצרת כל פעילות הקשורה בפרויקט הגרנדיוזי, לרבות הפעלת המינהלת שהוקמה שנה קודם לכן על מנת לבחון את הנושא.
כך שעד שזה יקרה, אם בכלל, אוניות התיירים ממשיכות להגיע לנמל במספרים מרשימים אלא שכאמור, קשה לומר שנוסעיהן ממהרים לחרוש את רחובותיה של העיר. יעידו בעלי העסקים בעיר התחתית, שמספרים על תיירים בודדים שטורחים לעשות זאת, רק כי "אין מה לעשות פה. הם מעדיפים לנסוע לנצרת או לעכו. אומרים שיש פה מסעדות טובות? בשביל מסעדה טובה לא באים לחיפה. צריך לפתח את העיר ולהביא דברים ייחודים". לדברי יהב, "את הטיולים מחוץ לעיר מוכרים לנוסעים כשהם על האונייה. אם העמותה לתיירות היתה עושים את עבודתה, תיירים היו יורדים בחיפה".
יובל כספי, מחברת כספי ספנות, מכיר היטב את התופעה שלדבריו הפכה לשגרה ארוכת שנים. "באופן עקרוני, 80 אחוז מהתיירים שמגיעים לנמל חיפה ימשיכו לירושלים או לגליל, לנצרת, לאזור סובב כנרת או לים המלח", הוא מציין, "אם מדובר באוניה שעוגנת כאן יומיים-שלושה, זה לכמה סוגי תיירות: יש אוניות שרוצות טיולים קצרים, והאפשרויות שאנחנו מציעים זה קיסריה עם ביקור ביקב בזכרון יעקב, או עכו ולפעמים ראש הנקרה. ברוב הטיולים שנמשכים חצי יום, הקשר היחיד לחיפה יהיה תצפית על הגנים הבהאיים עם יפה נוף, או ביקור בכנסייה בסטלה מאריס".
הנה, כתבה על תיירות ותודו שאתם מופתעים, המילה "בהאיים" מוזכרת לראשונה. ואם עד היום חיפה לא השכילה להיות מזוהה עם אטרקציה תיירותית נוספת זולת הגנים התלויים, אנחנו בבעיה."חוץ מנוף יפה אין בחיפה משהו שתיירים רוצים לראות", ממשיך כספי, "כל מה שתיירים רואים זה אטרקציות. אני מקווה שיימצא לזה פתרון".
אגב, ביום בו הכריזה קליש על עצירת פרויקט חזית הים העירונית, הגיבו השותפים בנמל חיפה ומסרו שהפרויקט יקודם בשיתוף פעולה עם העירייה, והוסיפו: "אנו צופים עלייה משמעותית בכמות התיירים שמגיעים בקרוזים לנמל חיפה, והמשך פרויקט קו השיט בין חיפה לעכו".
11 מיליון שקל הושקעו בשדרוג התשתיות, כדי לחנוך בסוף 2016 את קו השיט שהבטיח להיות האטרקציה הימית החדשה של חיפה – הפלגה מהנמל לעכו ובחזרה. בינתיים, לא מדובר באטרקציה שתושיע את התיירות באזור, למרות שבמהלך העונה – חודשים מאי עד אוקטובר – מפליגים בקו כ-30 אלף איש, כלומר כ-5,000 מדי חודש. "זו תיירות של תלמידים, של דתיים, לא כאלו שיכולים להניב לעיר יותר מדי בפן הכלכלי ולהכניס לה כסף", טוען צוריך, לשעבר מנכ"ל העמותה לתיירות חיפה, "אבל התיירים שיגיעו בקרוזים בהחלט יכולים לעשות את זה, אם יהיה להם מספיק היצע בעיר".
"מצפים מעיריית חיפה להבין את המשמעות האדירה בפרויקט"
אחד המיזמים התיירותיים שנולד בקדנציה האחרונה של יהב הוא "נמל האורות" – חזיון אור קולי המשלב אורות ומוזיקה, שיופעל בנמל. ההשראה: "סימפוניה של אורות", המופע האור הקולי הגדול בעולם המתקיים מזה כ-14 שנה בהונג קונג ומהווה אחת האטרקציות הנצפות ביותר בעיר. 20 מיליון שקל עלותו של הפרויקט המסקרן, שבמימונו מתחלקות שווה בשווה העירייה ומשרד התיירות, והמבטיח מראה מרהיב לכל מי שיצפה בו מכיוון מלון פנורמה. אלא שגם מעליו, כמו במקרה חזית הים, מרחף סימן שאלה מאז כניסתה של קליש ללשכת ראש העיר והאיומים מצדה לבטלו, למורת רוחו של משרד התיירות, אליה עוד נגיע בהמשך.
דווקא במשרד התיירות הביעו השבוע אופטימיות בנוגע למצבה של חיפה, ודיווחו על "עלייה מתמדת במספר התיירים המגיעים לעיר בשנים האחרונות, זאת כחלק מהתוכנית האסטרטגית של המשרד". על פי נתוני המשרד והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בין השנים 2018-2017 נרשמה עלייה של 12 אחוז במספר המבקרים בחיפה. גם ברבעון הראשון של 2019 נרשמה עלייה של יותר משמונה אחוזים לעומת התקופה המקבילה אשתקד. תפוסת החדרים נמצאת אף היא בעלייה בשנתיים האחרונות. "הגנים הבהאיים, רצועת החוף המרהיבה והמוזיאונים הרבים מאפשרים למגוון התיירים המגיעים לחיפה למצוא כל אחד את סגנונה ואופייה הרצוי של חופשתו", נמסר ממשרד התיירות.
והנה, מגיעה גם הביקורת הישירה על קליש מכיוונו של משרד התיירות. בנוגע לעיכוב בהקמת פרויקט נמל האורות, נמסר השבוע מהמשרד שבראשו עדיין עומד השר יריב לוין, כי "המשרד מצפה מעיריית חיפה להבין את המשמעות התיירותית האדירה הטמונה בפרויקט, כדי למשוך יותר תיירים לעיר".
אז במה כן תלתה קליש את תקוותיה בנוגע לעתיד התיירות בעיר? שדה התעופה, כמובן. ביום שני תדון הוועדה לתשתיות לאומיות בהפקדת התוכנית שיזמה רשות שדות התעופה. אחד היעדים המרכזיים של ראש העירייה היה להפוך את שדה התעופה למאיץ של צמיחה עירונית תוך הארכת מסלולו. אלא שהתוכנית החדשה שתופקד אינה כוללת את הארכת טווחי הטיסה מחיפה ואליה, משום שהמסלול יוארך בכ-300 מטר בלבד. למעשה, כבר היום מוגדר שדה התעופה בחיפה כבינלאומי המשמש לטיסות פנים וטיסות ליעדין קרובים כגון קפריסין, רודוס וכרתים – שיישארו היעדים היחידים בחו"ל אליהם ניתן להמריא מחיפה. וכשהחלום של קליש הולך ונגוז, גם אירופה נשארת רחוקה מהכרמל.
אז עד שיימצאו הפתרונות שיהפכו את חיפה לברצלונה, או למשהו שמתקרב לזה, טוב יעשו קברניטי העיר אם ישכילו להבין את הצורך בפיתוחה; בייזום אטרקציות שימשכו לפה תיירות – גם מתל אביב ומירושלים, אבל גם ממעבר לים; ובשיתופי פעולה עם ערים אחרות, במקום להמשיך ולהיאבק על מה שכבר אבוד מראש. כי לעיר הזו יש הרבה יותר פוטנציאל, שאם לא ימומש גם בעוד חמש שנים יגידו פה כולם שבחיפה יש נוף נהדר. רק נוף.
כתבות נוספות
