Free
רדיו חיפה - חם אש Free - In Google Play

עכשיו בשידור חי:

שרון גל  

"אני לא אהיה אמא שותקת!"

10 ביולי 2019, 12:00

עדן שטראוס, שהתלוננה במשטרה על חשד להתעללות בבתה בתינוקיה שבה שהתה, מספרת על חודשים ארוכים וקשים של התמודדות עם הכאב, ומבהירה: הילדים שלנו אינם הפקר!

שישים אלף הורים, בעיקר אמהות, יצאו השבוע לרחוב למחות נגד האלימות בגני הילדים, לקרוא לאיזושהי אחריות ממשלתית לפיקוח מגיל אפס עד שלוש. הרבה מאוד פוסטים פורסמו בנושא, הרבה אמהות החליטו לשתף מהנעשה אצלן בגן. אמש פרסמה עדן שטראוס, אם חיפאית, פוסט קורע לב ורווי בכאב, בעקבות אירועים שהעלו את חשדה בנוגע להתנהלות הגן שבו שהתה בתה, בקיץ שעבר.


עדן, אני מודה לך שכתבת, ששיתפת, שהוצאת.
"הייתי חייבת לשתף, בשביל כל הילדים שעדיין נמצאים שם ולכל הילדים שנמצאים בגנים ולא יודעים מה קורה".

יש איזשהו סוג של הקלה אחרי שעושים את ה-SEND?
"הקלה רגעית, כי את יודעת שעשית כל מה שיכולת באותו הרגע, אבל כשאת מסתכלת על המבט של הילדה שלך את מבינה שזה משהו שילווה אותך לכל החיים. כל פעם שהיא תבכה, כל פעם כשיהיה לה רע, את תחשבי איפה היה לה רע ואיפה לא עזרת. אז אני חושבת שאני פתאום אמא אחרת".

אז בואי נתחיל מהתחלה. את יולדת ילדה ראשונה, את אמא טרייה, היסטרית כמו שהיינו כולנו.
"חרדה, צעירה, אוהבת, מפחדת, שואלת, מתייעצת".

מבררת על המקום הכי טוב שכולם המליצו, שמה שם את הילדה שלך. בהתחלה הכל בסדר ואז היא מתחילה להתעורר בלילות בצרחות של "לא, לא, לא, לא רוצה…".
"זה צרחות שהן מבולבלות כי זאת ילדה שהיא באמת קטנה, אז יכולת הדיבור עוד לא מפותחת לחלוטין. אנחנו מנסים לגלות מה קורה. אני ניגשת לגן, ניגשת לסייעות, שואלת, מתייעצת. אני באמת שמה את כל הביישנות שעדיין קיימת מאחור ומנסה לברר מה קורה, וכל הזמן אומרים לי שאני מדמיינת, שהילדה בסדר, שהילדה ישנה, שהילדה אוכלת, ולא נעים לי כי איך היא אמרה לי, 'את אמא צעירה, את תראי, זה יעבור לך עם הילד השני'".

משהו כן אמר לך משהו פה לא בסדר.
"נכון".

בעצם נפשה של הבת שלך ניצלה בזכות סייעת שלא יכלה יותר לשתוק, התקשרה אליך ואמרה לך, בואי תראי מה קורה פה?
"הגעתי לגן והתרעתי על איזושהי מצוקת מזון שאני מרגישה שיש לילדה, היא היתה חוזרת מורעבת הביתה. ילדה שלא רגילה להיות מורעבת. התרעתי על כך בפני בעלת הגן והסייעות ואמרו שיטפלו בזה, וראיתי שזה ממשיך. בוקר אחד הגעתי וכבר לא יכולתי לשאת את זה, זה היה אחרי יום שהילדה היתה מאוד רעבה והסייעות קלטו שאני מתחילה להיות מאוד לחוצה. נתנו לי איזושהי תשובה מאוד מאוד מעורפלת, הבאתי מעדנים לגן, נפנפו אותי והלכתי לדרכי. התקשרה אלי הסייעת בערך שעה לאחר מכן, אחרי שאני התקשרתי לבקש להביא ארוחת צוהריים חמה לגן, אמרו לי 'לא, בעלת הגן לא מרשה שתביאי אוכל, אם את רוצה תתקשרי ותבקשי ממנה רשות'.
ניתקנו את הטלפון ואחרי כמה דקות התקשרה הסייעת, היא אמרה לי 'אני פה לבד, אני לא יכולה לדבר. אני מבקשת ממך להגיע מיד לגן, בואי תראי את הבת שלך'".

ואז הגעת.
"כן, אלו היו הדקות הכי ארוכות בחיים שלי, לא ידעתי למה לצפות. כשהגעתי הילדה היתה קשורה לטרמפולינה, טרמפולינה של תינוקות. אני שמה את התינוקת הפעוטה שלי כרגע, טרמפולינה של גזים, של ילדים קטנים בני שלושה חודשים. היא היתה קשורה עם הידיים, עם הרגליים הכל היה מחוץ לטרמפולינה. היא היתה גבוהה, ילדה בת שנה וארבעה חודשים, הולכת, ממלמלת, היא היתה כבולה לחלוטין. היא הסתכלה עלי במבט של 'מה את עושה פה?'". הסייעת הייתה בשוק, מלמלה איזה 20 התנצלויות בעשר שניות. שאלתי למה הילדה שלי קשורה?".

משחררת אותה.
"תוך כדי שאני שואלת 'למה היא קשורה?', אני משחררת ורואים שאני נורא רועדת, גם בסרטון רואים שאני נורא רועדת. היא אומרת לי 'זה לדקה', אני אומרת לה 'מה זה דקה?! מה זה דקה?! למה הילדה שלי קשורה?!', אז היא אומרת לי 'ככה'. אני מרימה את הילדה, בעלי לוקח אותה. אני בזמן הזה מבולבלת ונסערת אוספת את הדברים לקחת מהגן כי אני כבר יודעת בלב שלשם אני לא אחזור".

ולא חזרת?
"לא חזרתי, זה היה היום האחרון שלנו בגן. פניתי באותו היום לבעלת הגן, היא שהתה בחו"ל באותם ימים, ואמרה 'כשאני אגיע נטפל בזה'".

דיברת עם מישהו?
"פניתי קודם כל לבעלת הגן לצפות בסרטונים כדי לדעת שאני באמת לא הוזה ובאמת היה שם משהו שאני לא סתם מכפישה שם של גן".

בסרטונים יש את זה שהיא קשורה, צועקת, שנותנים לה ארבע כפות של מרק.
"גם רואים שהיא מבקשת אוכל, היא אומרת 'אמי, אמי', זה מה שהיא ידעה לומר. רואים שהסייעת אומרת לאותה סייעת שקשרה אותה 'אגם רעבה, בואי ניתן לאגם', אז היא עונה לה 'לא, היא לא רעבה', היא מרימה את הקול בתוקפנות, 'היא לא רעבה זה הרגל, צריך להתעלם מההרגל הזה'. זו גם ילדה שהיא לא אכלנית, אם היא מבקשת היא רעבה!".

זה מה שהכי יושב עליך?
"יושב עלי ששלחתי אותה כל יום למקום שלא היה בו טוב, ולא ידעתי. כל יום שאני הולכת איתה לכל מקום אני שואלת 'טוב לך פה? כיף לך?'. גם אם היא לא יודעת מה זה כיף, אני רואה אם היא רצה ומשחקת. בדיעבד לא היה לה טוב ואני לא ראיתי את זה. אני אמא צעירה, לא שזה תירוץ אבל כל הזמן אמרו לי 'את חרדה, זה יעבור לך עם הילד השני', והיה לי משהו בלב שאומר לי 'לא טוב לילדה שלי'. השתיקו אותי. זה עשה לי עצוב ועשה לי רע. אחרי שראינו את הסרטונים ובעלת הגן באה וטענה שהיא לא יכולה לפטר את אותה סייעת, כי זה יעלה לה הרבה כסף פיצויים, דרשתי ואמרתי לה שאני לא אעשה דבר, תוציאי את הסייעת מהגן ואני אחזיר את הבת שלי לגן. אני אחזיר, תטפלי באוכל, תביאי עוד כיסאות אוכל, תטפלי בגן, אני לא אוציא אותה. אז היא אמרה לי 'אם את רוצה תחזירי את הילדה ואני אדאג שהסייעת תטפל בה יותר יפה'. ראיתי שזה לא עוזר והגשנו תלונה במשטרה על התעללות בחסר ישע. התלונה עדיין עומדת, היא מאוגוסט הקודם, המשטרה התמהמה עם הנושא, התיק עדיין עומד והחלטתי בהמלצת עורך הדין שלנו לפנות לאימהות באופן פרטי ולהזהיר, כאמא לאמא. משהו באופן מאוד אישי, בדלתיים סגורות, בשיחות אישיות. יש קבוצות בפייסבוק, כל פעם שביקשו המלצה הייתי רושמת 'דיס-המלצה, פרטים בפרטי'. בעלת הגן התחילה להכפיש אותנו ולקרוא לנו בשמות. היא קראה לי 'אמא שקרנית', 'אמא מכפישה'. יש לי הודעות ויש לי סרטונים ואת בעצמך התנצלת, אז איך את קוראת לי שקרנית?!".

אולי היא נלחמת על השם שלה, על החיים שלה. אבל היא גם לא רלוונטית.
במקום להגיד 'עשיתי טעות, היתה טעות בגן, אני רוצה לשפר, טוב לי טובת הילדים שלכם, חשוב לי שיהיה לי מקום טוב שתביאו את הילדים בבוקר', את נלחמת בי? מה אני רוצה?!".

שמענו את זה במסגרת המחאת של האימהות שיצאו החוצה, כל הזמן שמענו ש"המדינה נגדנו".
"משתיקים אותנו!".

זאת אומרת, לה יש יותר כח מאשר לך, כשבעצם יש לך הוכחה שהתעללו לך בילדה ברמה כזו או אחרת.
"הוצאת דיבה נהייתה פה נשק, זה פשוט נשק. היא פשוט לקחה את כל המשאבים הכלכליים שברשותה, פתאום יש אמצעים כלכליים, ושלחה לנו מכתב הביתה על סך 140 אלף שקל, אם אני לא אתנצל בפומבי ואני לא אתנצל בפני האמהות שפניתי אליהן ואני אשלם לה על הוצאת דיבה שאני מכפישה את הגן שלה. יש בדברי אמת, הכל מתועד".

אבל מישהי אחרת היתה נלחצת מהמכתב, אני הייתי נלחצת ממכתב כזה.
"בדיוק בגלל זה פרסמתי. הייתי שלשום במחאה במרכז הכרמל עם המון אמהות שנפגעו. עלתה אמא ואמרה שהבן שלה בן שלושה חזר עם סימנים על הגוף. לא היו מצלמות בגן וכשהיא הלכה לתבוע, פנתה למשטרה ופנתה לגן, היא קיבלה תביעה על סך מיליון שקל הוצאת דיבה. הילד עם סימנים, יש לה תמונות וראיות אבל אין מצלמות. והיא משלמת, גם לפסיכולוג, גם מטופלת על ידי הרווחה וגם משלמת לבעלת הגן שעדיין מחזיקה את הסייעת המתעללת שהרביצה לבן שלה. אני חזרתי הביתה והחלטתי שאני לא אהיה אמא שותקת! אני לא אשתוק! אין סיבה, את פגעת לי בילדה, אתם פגעתם לי בילדה, אתם נתתם לזה יד. הסייעת ממשיכה לעבוד שם ואני לא יודעת מה היא עושה לילדים אחרים כרגע, אני יודעת מה היא עשתה לבת שלי. אני לא יודעת מה קורה כשהדלת נסגרת, אבל אני רוצה למנוע את זה. המצלמות צריכות להיות כלפי כולם ולא רק כלפי בעלת הגן. כל ההורים צריכים להסתכל על הילדים שלהם והיא לא יכולה לאיים על אף אחד בהוצאת דיבה, סליחה זה לא נשק. הרצחת וגם ירשת? את גם פוגעת בילדה שלי וגם רוצה שאני אשלם לך על זה כסף? למה את לא לוקחת אחריות? זה בבעלותך. אם היית אחראית מספיק לפתוח גן ולקחת את הכסף שלי ואת מפקידה אותו בתאריך שאת מפקידה אותו באחריות רבה, למה את לא לוקחת אחריות על זה שהבת חוזרת עם סימנים, על זה שילדים חוזרים עם סימנים הביתה. אף אחד לא לוקח אחריות על המקרים האלה ואני לא אהיה אמא שותקת! כסף הוא לא העניין פה, יש פה עניין מהותי אחר, הילדים שלנו לא הפקר, הבת שלי לא הפקר! אף אחד לא ירים עליה יד ואף אחד לא יתעלל בה! אני לא מביאה ילדה לעולם ונלחמת ועושה הכל כדי שיהיה טוב בעולם הזה שגם ככה קשה לחיות בו, ואז מגיעה מישהי שאולי היה לה יום רע והבת שלי השק חבטות שלה. בעלת הגן אמרה שהיא לא רואה בקשירת ילד משהו שהוא לא לגיטימי".

גם כרמל מעודה אמרה שזה סוג של חינוך.
"כנראה יש פה איזשהו דור שמחנך את הילדים שלנו בקשירות ובאלימות, ואז טוענים למה אנחנו חברה כל כך אלימה".

אתמול כשדיברנו אמרת שהבת שלך בעצם היא כבר גדולה בשנה, פשוט לא מסוגלת שקושרים אותה.
"נכון, אנחנו עוברים איזושהי דרך מאוד קשה עם עניין הקשירות, נאלצנו להחליף מיטה כי היא לא יכולה להיות במיטה עם סורגים, היא מרגישה חנוקה. היא עברה למיטת נוער בגיל שנה וארבעה חודשים, באותו שבוע היא קיבלה מיטה חדשה בהמלצת יועצת שינה. אנחנו לא קשרנו אותה בעגלה מאז, עברנו לבימבות לכל מיני סוגי אופניים. אי אפשר לנסוע איתה באוטו בלי באמת לשבת לידה מאחורה ולשחק איתה תוך כדי הנסיעה, היא לא מסוגלת להיות קשורה. אומרים שילדים בגיל הזה סופגים הכל. לא יכולתי להושיב אותה בכיסא אוכל מאז, הילדה אוכלת בישיבה, בעמידה או עלי. זה איזשהו פצע. יש לנו שגרת נסיעה, אם זה מוזיקה, בובות, אני לא יכול לנסוע איתה לבד מאחורה כי היא לא מוכנה שאני אקשור, היא לוחצת עם הרגליים על החגורה".

את הלכת לטיפול?
בעיקר שיחות עם משפחה, חברות, עם העורך דין שכל הזמן אומר לי 'הכל בסדר' ואני לא הוזה. אנחנו כבר שנה סוחבים את זה עלינו ובאמת ביום רביעי זה פשוט התפוצץ כשקיבלתי את המכתב כי היא פשוט רצתה שאני אפסיק לדבר עם אמהות, ואני לא אפסיק! כל האמהות ששומעות אותי – אינטואיציה לא מטעה".

כל פעם שאנחנו מדברים על דבר כזה יש את האלה שאומרים "אם היו נוגעים בילד שלי – שורף לה את הגן! הורג אותה! רוצח אותה!".
"אתה קופא. אני יכולה להגיד לכם שאני נכנסתי עם הפלאפון על מצלמה. רציתי שיהיה לי צילום של הילדה שלי ורואים בסרטון שהמצלמה שלי פשוט נפלה על הרצפה. רואים שאני רועדת כשאני משחררת אותה, אני פשוט קפאתי.
כל התסריט שאני הרצתי לעצמי בראש שאני הולכת להגיד לא משנה לאיזה סיטואציה שתהיה אני פשוט שואלת מילה אחת – למה?! אתה לא מרביץ, אתה לא רוצח ואתה לא שורף – אתה קופא. אתה מסתכל על העיניים של הילד שלך ואתה קופא, אתה לא יודע להגיב. אתה לא יודע אם להיות חזק או לבכות, לצרוח או להרביץ. רואים את בעלי בסרטון קפוא, לחוץ, אני דוחפת לו את הילדה בידיים ונותנת לו דחיפה שייצא מהר מהגן כי אני רואה שהמבט שלו משתנה, אני רואה שזה עניין של שניות ובעלי ילך לכלא כי החוק לא לטובתנו, אם הוא היה מרים עליה יד הוא היה נכנס לכלא והיא היתה ממשיכה לעבוד וזה גם מה שקורה עכשיו. הילדה שלי, התנהגו אליה בצורה כוחנית ואגרסיבית, והיא (הגננת) עוד שם, מחייכת, שותה קפה, מטפלת בתינוקות של אמא אחרת שאולי נלחמה שנים להביא את אותו ילד לעולם וזה פשוט חורה לי, החוק לא לצידנו, החוק לא לצד אמהות, לא לצד אבות. יש פה גנים בלי מצלמות, האמא תיכנס ותהיה קפואה והיא לא תרביץ, היא לא תרצח, היא לא תצרח והיא לא תשרוף בית של אף אחד ועדיין יתבעו אותה על הוצאת דיבה והיא תקפא עד הגן הבא שהיא תשלח את הילד ואולי שם באמת יהיה טוב אבל זה כבר לא משנה".
האמא הזאת כל בוקר תיכנס ב-200 אחוז עיניים, כל פעם שהיא תאסוף את הילד מהגן זה כבר לא 'בוא לאוטו'; היא תסתכל על כל הגוף שלו, על השיער, על הקרקפת, על הידיים. אני לא חושבת שאני צריכה לפחד ככה. לא מגיע לאף הורה לפחד ככה. גם ככה מפחיד בחוץ, אני לא חושבת שצריך לפחד מהגן של הילד שלנו".

את כל כך צודקת אני רק יכולה לתת לך חיבוק של אמא אחרת, וזה מסתדר, ילדים גדלים, אנחנו גדלים.
"אבל המפלצות לא משתנות".

אבל בשביל זה הצפת את זה החוצה, שיקפת מציאות אחרת.
"כי אסור לשתוק! צריך לעבור הסמכה בשביל לטפל בילדים שלנו, צריך שמישהו ייקח על זה את הפיקוח, שמישהו יעמוד מאחורינו. שלא נפחד להגן על הילדים שלנו. אם אני אפחד כאמא להגן על הבת שלי, אז למה להביא ילדים לעולם?".


מהנהלת הגן נמסר: ״אני מודה לכל ההורים שתומכים בי ובצוות, מחזקים אותנו בתקופה זו ובטוחים בנו עם היקר להם מכל. לאורך כל 11 שנות הגן, זאת המשפחה היחידה שבחרה לעזוב אותנו. למרות ניסיונותיהם העיקשים של ההורים, אף הורה אחר לא היה שותף לדעתם וכל הילדים שהיו בגן נשארו בו בשנה שעברה או בשנה החולפת. מדובר במסע נקמה והכפשה מתלהם, המבקש לתפוס טרמפ על אירועי היום ללא כל בסיס עבודתי. המסע מלווה בהעלאת טענות סרק והאשמות חסרות בסיס. נטען שיש תלונה במשטרה שטרם, במהלך שנה שלמה, לא הגיעה לגן או להנהלה. אין כל אמת בטענות, ואם היה ולו החשד הקטן ביותר הייתי כבר עושה משהו בנדון. המצלמות הן חלק משגרת הגן, הסרטונים נמסרו לכל מי שרק ביקש לצפות בהם כדי לראות שאין שום דבר חריג בהתנהלות. בקרוב תוגש תביעה ותלונה במשטרה נגד כל ההכפשות, ההטרדות, הסחיטה והאיומים שקיבלתי".

למענה מיידי
Simple Share Buttons
Simple Share Buttons
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in posts
Search in pages
Filter by Categories
אמנים באולפן
אסון הכרמל
בחירות 2018
בחירות 2019
דעה
האקדמית גורדון
הופעות
הילוק עולה!
חדשות
חדשות - רולר
חדשות חיפה
חדשות טירת כרמל
חדשות נשר
חדשות קרית אתא
חדשות קרית ביאליק
חדשות קרית ים
חדשות קרית מוצקין
חודש המבצעים של הצפון
חינוך
חנוכה
ט"ו באב
טכנולוגיה
יום האישה הבינלאומי
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה
יום הזיכרון לשואה ולגבורה
יום העצמאות
יום כיפור
כללי
מגזין
מוזיקה
מכל הלב
מסר לחשוב עליו
סוכות
ספורט
ספורט - מבזקים
ספורט - רולר
עדכונים
פודקאסטים
פסח
צרכנות
ראשי
רולר ראשי
שבועות
תוכן מוסתר
תחבורה
תרבות ופנאי